כיצד לשפוט אדריכלות?

[Narciss]

כיצד לשפוט אדריכלות?

כיצד לשפוט אדריכלות?
או כל אומנות התעניינתי בזמן האחרון בפילוספיית האסתטיקה. בספר אחד, של האוניברסיטה הפתוחה, היה פרק גדול על הערכת אומנות. שם הובאו דעות של פילסופים שונים, והמסקנה שיוצאת בסוף שלא מצאתי דרך לסתור זה שאין דבר כזה טוב אובייקטיבי, זה סובייקטיבי אבל לא לחלוטין כי ביקורת לעומת זאת כן יש "טובה" ו"רעה" , למשל ביקורת לא מעמיקה ביקורת שמבוססת על דעות קדומות , ביקורת בלי טיעון וכו' אבל עדיין בסופו של דבר נסתר הרעיון שיצירה טובה זה דבר אובייקטיבי אז איך וכיצד יכולים לתת ציונים ופרסים לאדריכלים? אדירכ יכול לקלוע לטעם של המזמין ואז עשה עבודה טובה. גם אם המזמין אדיוט (למרות שזה סביר להניח שהוא יבקש משהו פונקציונלי ואסתטי ולא משהו עקום לגמרי)ולדעת אחרים הוא עשה משהו גרוע ביותר. אז למה עדיין מתיחסים לזה בצורה כזאת כאילו בניין טוב או רע זה אובייקטיבי לחלוטין ולא תלוי בדעה של אף אחד מסויים?

 

[גולי מ]

שאלת מיליון הדולר

כיצד לשפוט אדריכלות?
או כל אומנות התעניינתי בזמן האחרון בפילוספיית האסתטיקה. בספר אחד, של האוניברסיטה הפתוחה, היה פרק גדול על הערכת אומנות. שם הובאו דעות של פילסופים שונים, והמסקנה שיוצאת בסוף שלא מצאתי דרך לסתור זה שאין דבר כזה טוב אובייקטיבי, זה סובייקטיבי אבל לא לחלוטין כי ביקורת לעומת זאת כן יש "טובה" ו"רעה" , למשל ביקורת לא מעמיקה ביקורת שמבוססת על דעות קדומות , ביקורת בלי טיעון וכו' אבל עדיין בסופו של דבר נסתר הרעיון שיצירה טובה זה דבר אובייקטיבי אז איך וכיצד יכולים לתת ציונים ופרסים לאדריכלים? אדירכ יכול לקלוע לטעם של המזמין ואז עשה עבודה טובה. גם אם המזמין אדיוט (למרות שזה סביר להניח שהוא יבקש משהו פונקציונלי ואסתטי ולא משהו עקום לגמרי)ולדעת אחרים הוא עשה משהו גרוע ביותר. אז למה עדיין מתיחסים לזה בצורה כזאת כאילו בניין טוב או רע זה אובייקטיבי לחלוטין ולא תלוי בדעה של אף אחד מסויים?

שאלת מיליון הדולר
חיפוש קצר בפורום יקשר אותך לדיון בנושא האדריכלות של צבי הקר בכלל, ובניין הספירלה בר"ג בפרט. כשאנו באים לדון בנושא האסתטיקה באמנות יש מספר דברים שצריך לזכור מראש: דיון זה אינו יכול להיות מנותק מהדיון של "הנשגב" באמנות. "הנשגב" הוא אותו רגש שמתעורר בך למראה (או לשמע) יצירת אומנות. לא בכדי "נשגב" הינו מושג בעל הקשרים תאיסטיים (דתיים), וכשאנו מדברים עליו כסוג של מעורר "רגש", אנו ממדובר באיכות שאינה כמותית-אמפירית, כי אם אחרת. ככזו, לדעתי, אין אנו יכולים לדבר על משהו "אבסולוטי" (בפרט באמנות. כי אם באדריכלות אנו מצפים לאיזה שימושיות - הרי באמנות נטו לא זה המצב). אולי המדידה הערכית תהיה לה מאפיינים אמפיריים (באדריכלות למשל, שוב, זה מאפיין השימושיות/כלכיות וכו), אבל תמיד, יהיה המרכיב הנוסף המייחד... "הנשגב". ועכשיו, כשבודדנו מרכיב זה, רגש זה, בניסיון להבינו ולהכילו על יצירות נוספות עליינו להבינו בהקשר.... האם רגש "הנשגב" הוא משהו תלוי תרבות? (למשל יש את נושא הגיאומטריה המוסלמית, לעומת המודול הויטרוביאני). האם רגש "הנשגב" הינו תלוי ידע וניסיון? האם בשופטנו יצירת אמנות, אנו מקבלים עלינו, במהלך חיינו,באופן מודע, ושאינו מודע, מוסכמות בנושא אסתטיקה... להערכתי כן. אבל, יתרה מזאת, כמו שהלשונאי נעם חומסקי, טען שהשפה אינה רק נרכשת אצל האדם, אלא גם מרכיב (גנטי) מולד, הרי שלעניות דעתי (וזו אינה סתם קילשאה, באמת, - לעניות) דבר דומה קיים בשפיטה אסתטית של העולם העומד מולנו. אגב, מה היתה השאלה

?

 

[Narciss]

השאלה היתה איזה זכות יש למישהו

שאלת מיליון הדולר
חיפוש קצר בפורום יקשר אותך לדיון בנושא האדריכלות של צבי הקר בכלל, ובניין הספירלה בר"ג בפרט. כשאנו באים לדון בנושא האסתטיקה באמנות יש מספר דברים שצריך לזכור מראש: דיון זה אינו יכול להיות מנותק מהדיון של "הנשגב" באמנות. "הנשגב" הוא אותו רגש שמתעורר בך למראה (או לשמע) יצירת אומנות. לא בכדי "נשגב" הינו מושג בעל הקשרים תאיסטיים (דתיים), וכשאנו מדברים עליו כסוג של מעורר "רגש", אנו ממדובר באיכות שאינה כמותית-אמפירית, כי אם אחרת. ככזו, לדעתי, אין אנו יכולים לדבר על משהו "אבסולוטי" (בפרט באמנות. כי אם באדריכלות אנו מצפים לאיזה שימושיות - הרי באמנות נטו לא זה המצב). אולי המדידה הערכית תהיה לה מאפיינים אמפיריים (באדריכלות למשל, שוב, זה מאפיין השימושיות/כלכיות וכו), אבל תמיד, יהיה המרכיב הנוסף המייחד... "הנשגב". ועכשיו, כשבודדנו מרכיב זה, רגש זה, בניסיון להבינו ולהכילו על יצירות נוספות עליינו להבינו בהקשר.... האם רגש "הנשגב" הוא משהו תלוי תרבות? (למשל יש את נושא הגיאומטריה המוסלמית, לעומת המודול הויטרוביאני). האם רגש "הנשגב" הינו תלוי ידע וניסיון? האם בשופטנו יצירת אמנות, אנו מקבלים עלינו, במהלך חיינו,באופן מודע, ושאינו מודע, מוסכמות בנושא אסתטיקה... להערכתי כן. אבל, יתרה מזאת, כמו שהלשונאי נעם חומסקי, טען שהשפה אינה רק נרכשת אצל האדם, אלא גם מרכיב (גנטי) מולד, הרי שלעניות דעתי (וזו אינה סתם קילשאה, באמת, - לעניות) דבר דומה קיים בשפיטה אסתטית של העולם העומד מולנו. אגב, מה היתה השאלה

?

השאלה היתה איזה זכות יש למישהו
איזה זכות יש למישהו לתת פרס לאדריכל על עבודתו הטובה , או לתת לסטודנט ציון על עבדתו אם זה לא דבר אובייקטיבי אגב..נראה לי שהשימוש במילה "נשגב" מיותר וראוי להגיד אסתטי פשוט או יפה.. נשגב זה מושג שכמעט ולא משתמשים בו כעת, פעם במאה ה19 הוא היה תחליף למילה יפה או ל" מעורר התפעלות" והתשמשו כל הזמן עכשיו קשה יותר להבין את דקויותיו, כנראה קראת ספר כלשהו של פילוסוף מהמאה ה19 כמו קאנט או שמישהו אמר לך לאחר שקרא אותו

 

[גולי מ]

הפוסל במומו פוסל.

השאלה היתה איזה זכות יש למישהו
איזה זכות יש למישהו לתת פרס לאדריכל על עבודתו הטובה , או לתת לסטודנט ציון על עבדתו אם זה לא דבר אובייקטיבי אגב..נראה לי שהשימוש במילה "נשגב" מיותר וראוי להגיד אסתטי פשוט או יפה.. נשגב זה מושג שכמעט ולא משתמשים בו כעת, פעם במאה ה19 הוא היה תחליף למילה יפה או ל" מעורר התפעלות" והתשמשו כל הזמן עכשיו קשה יותר להבין את דקויותיו, כנראה קראת ספר כלשהו של פילוסוף מהמאה ה19 כמו קאנט או שמישהו אמר לך לאחר שקרא אותו

הפוסל במומו פוסל.
בדיוק כמו הביקרות שהעברת עלי על השימוש הלא מושכל (לדעתך), הלוקה בהבנתו (לדעתך) המושפע מאחרים ללא ידע אישי (לדעתך) של המושג "נשגב". המושג נשגב אינו תחליף ל"יפה" או ל"מעורר התפעלות". המושג אמור לציין איזו שהיא התעלות נפשית/רגשית הנגרמת מיצירת אמנות. מעבר לכך מושג זה הינו מושג מקובל בהתייחס לדיון ביקורתי באמנות. מכאן נובעת חשיבותו. לדוגמה: כשאתה בה ואומר שאין זכות לשפוט אסתטיקה כי זה לא אבסולטי ואני (נניח, לשם הדיון) טוענת שכן, שניינו משתמשים במושג "אבסולוטי" כמשהו שמובן לשנינו באותו אופן. אותו הדבר במושג "נשגב". זו היא חשיבותו בפרדיגמה של הביקורת האמנותית. אגב, גם אם עכשיו משתמשים פחות במושג זה בביקורות עצמן (וכאן אני חולקת על דעתך...) הרי שהוא כבר מוטבע בשיח האמנותי בדיוק כמו שציורי המערות של האדם הקדמון ויצירותיו של מיכאלנג'לו מוטבעים בעשיה האמנותית עצמה, למרות שבאמנות העכשווית יש (אולי) פחות ציטוט מהן. בכלל, הייתי מציעה לך להתייחס באופן ענייני לטיעוני - הדעות שהבעתי: שאולי השפיטה האסטתית שלנו אינה סובייקטיבית לחלוטין (כלומר, חופשית לחלוטין) אלא תלויה בגורמים חברתים שהוטמעו בנו. מוסכמות, דעות קדומות, ואולי, אפילו הטמעה גנטית. יכול להיות שיש איזה שהוא סף אסטתי משותף לגזע האנושי.

 

[Narciss]

לא התכוונתי להעביר ביקרות על המושג

הפוסל במומו פוסל.
בדיוק כמו הביקרות שהעברת עלי על השימוש הלא מושכל (לדעתך), הלוקה בהבנתו (לדעתך) המושפע מאחרים ללא ידע אישי (לדעתך) של המושג "נשגב". המושג נשגב אינו תחליף ל"יפה" או ל"מעורר התפעלות". המושג אמור לציין איזו שהיא התעלות נפשית/רגשית הנגרמת מיצירת אמנות. מעבר לכך מושג זה הינו מושג מקובל בהתייחס לדיון ביקורתי באמנות. מכאן נובעת חשיבותו. לדוגמה: כשאתה בה ואומר שאין זכות לשפוט אסתטיקה כי זה לא אבסולטי ואני (נניח, לשם הדיון) טוענת שכן, שניינו משתמשים במושג "אבסולוטי" כמשהו שמובן לשנינו באותו אופן. אותו הדבר במושג "נשגב". זו היא חשיבותו בפרדיגמה של הביקורת האמנותית. אגב, גם אם עכשיו משתמשים פחות במושג זה בביקורות עצמן (וכאן אני חולקת על דעתך...) הרי שהוא כבר מוטבע בשיח האמנותי בדיוק כמו שציורי המערות של האדם הקדמון ויצירותיו של מיכאלנג'לו מוטבעים בעשיה האמנותית עצמה, למרות שבאמנות העכשווית יש (אולי) פחות ציטוט מהן. בכלל, הייתי מציעה לך להתייחס באופן ענייני לטיעוני - הדעות שהבעתי: שאולי השפיטה האסטתית שלנו אינה סובייקטיבית לחלוטין (כלומר, חופשית לחלוטין) אלא תלויה בגורמים חברתים שהוטמעו בנו. מוסכמות, דעות קדומות, ואולי, אפילו הטמעה גנטית. יכול להיות שיש איזה שהוא סף אסטתי משותף לגזע האנושי.

לא התכוונתי להעביר ביקרות על המושג
נשגב שבו השתמשת, אמרתי מה שאמרתי כי לא לחלוטין הבנתי למה את המתכוונת כשאת אומרת נשגב, ופעם אחרונה שנתקלתי בו היה כשקראתי קאנט, שאז מושג זה נולד בכלל והיה שמיש מאוד. חוסר הידע הוא יותר שלי. לגבי הדעות שהבעת, נכון את צודקת בכך שיש דברים כמו תרבות, מוסכמות, דברים שאנו תופסים כסמלים למשל גם שעלולים להשפיע על תפיסה של יצירה כלשהי. אבל למרות כל אלה שאולי משותפים לכל האנשים במעגל התרבותי שלנו יש דבר אחד שהוא אינדבידואלי לחלוטין לכל אדם שזה הפיסכולגיה האישית שלו, מה שהופך את זה כן לסובייקטיבי אולי לא ב100% אבל אני חושב שהפסיכולגיה והתפיסות והדעות האישיות שלנו תופסות מקום יותר גדול מהשאר בשיפוטים שאנו עורכים מאשר מוסכמות ושאר דבר סוציולוגיים..ולכן אי אפשר להגיד בצורה חד משמעית "זה טוב זה לא טוב" ואם אי אפשר להגיד זאת איך ניתן לתת פרס למישהו על היותו אדריכל טוב יותר מהאחרים?

 

[גולי מ]

אמור לי, מי צדק

לא התכוונתי להעביר ביקרות על המושג
נשגב שבו השתמשת, אמרתי מה שאמרתי כי לא לחלוטין הבנתי למה את המתכוונת כשאת אומרת נשגב, ופעם אחרונה שנתקלתי בו היה כשקראתי קאנט, שאז מושג זה נולד בכלל והיה שמיש מאוד. חוסר הידע הוא יותר שלי. לגבי הדעות שהבעת, נכון את צודקת בכך שיש דברים כמו תרבות, מוסכמות, דברים שאנו תופסים כסמלים למשל גם שעלולים להשפיע על תפיסה של יצירה כלשהי. אבל למרות כל אלה שאולי משותפים לכל האנשים במעגל התרבותי שלנו יש דבר אחד שהוא אינדבידואלי לחלוטין לכל אדם שזה הפיסכולגיה האישית שלו, מה שהופך את זה כן לסובייקטיבי אולי לא ב100% אבל אני חושב שהפסיכולגיה והתפיסות והדעות האישיות שלנו תופסות מקום יותר גדול מהשאר בשיפוטים שאנו עורכים מאשר מוסכמות ושאר דבר סוציולוגיים..ולכן אי אפשר להגיד בצורה חד משמעית "זה טוב זה לא טוב" ואם אי אפשר להגיד זאת איך ניתן לתת פרס למישהו על היותו אדריכל טוב יותר מהאחרים?

אמור לי, מי צדק
אפלטון, ניוטון או אלברט אנשטיין? או כולם, או אף לא אחד מהם... נדמה לי שהיה זה תומס קון בספרו "ההיסטוריה של מהפכות מדעיות" (ספר מומלץ, אם כי מאד ייתכן שאני לא זוכרת נכון את שם המחבר ושם הספר

), שטען שהתאוריות המדעיות נוהגות באופן דרוויניסטי/אבולוציוני, במובן זה שתאוריה מדעית תקפה כל עוד היא מסבירה הכי נכון את התופעה אותה היא באה להסביר בתקופתה. תגלית מדעית, יכולה ליצור תיאוריה חדשה שתתפוס את מקומה של הישנה איך זה קשור לענייננו... שאלה טובה (תן לי למצוא את חוט המחשבה).... אם במדעים אמפיריים אנו מקבלים את מגבלות האנושות בהסברת תופעות לכאורה אבסולוטיות, הרי שבמקרים אחרים על אחת כמה וכמה. אספקט אחר, קשור לבחירות שאנו עושים. כפרטים - אינדיבידואלים כל שבריר שניה מורכב מבחירה. כאדם בוגר, לכשתגיע לבנות את ביתך, אתה תבחר את האדריכלית שתתכנן ותפקח על הבניה. הבחירה נועדה לקדם את האינטרסים שלך בבניית בית על פי הפרמטרים שאתה תקבע (שימושיות/כלכליות/נוי וכו). לחברה, כגוף הומוגני אחד, יש אינטרס לקדם דברים באופן דומה, ולהחליט, מה הם הפרמטרים החשובים לה, ובאמצעות הפרסים לקדם אותם. לדעתי, ההטיה הסובייקטיבית שאתה מדבר עליה, דומיננטית בעיקר בקביעת הפרמטרים הללו (חברה אחת תעדיף תכנון בר-קיימא, חברה אחרת תעדיף תכנוו שיוצר מונומטים עיצוביים, וחברה אחרת בכלל תתמקד בנושא של "החייאת הרחוב" וכו..). עם קביעת הפרמטרים (שהם בעצם מדדים להשוואה) הכוונה היא לבחור את האדריכלית/אדריכלות שמקדמת את הפרמטרים (מטרות) שהחברה קידשה. אגב, לדעתי לא ניתן לנתק את הסיווג האיכותי (פרסים וכו) מתורת הקטגוריות האפלטונית שעדיין שוררת בתרבות המערבית. שבוע טוב

 

[Narciss]

אוקיי, נשמע הגיוני למדי, קיבלתי

אמור לי, מי צדק
אפלטון, ניוטון או אלברט אנשטיין? או כולם, או אף לא אחד מהם... נדמה לי שהיה זה תומס קון בספרו "ההיסטוריה של מהפכות מדעיות" (ספר מומלץ, אם כי מאד ייתכן שאני לא זוכרת נכון את שם המחבר ושם הספר

), שטען שהתאוריות המדעיות נוהגות באופן דרוויניסטי/אבולוציוני, במובן זה שתאוריה מדעית תקפה כל עוד היא מסבירה הכי נכון את התופעה אותה היא באה להסביר בתקופתה. תגלית מדעית, יכולה ליצור תיאוריה חדשה שתתפוס את מקומה של הישנה איך זה קשור לענייננו... שאלה טובה (תן לי למצוא את חוט המחשבה).... אם במדעים אמפיריים אנו מקבלים את מגבלות האנושות בהסברת תופעות לכאורה אבסולוטיות, הרי שבמקרים אחרים על אחת כמה וכמה. אספקט אחר, קשור לבחירות שאנו עושים. כפרטים - אינדיבידואלים כל שבריר שניה מורכב מבחירה. כאדם בוגר, לכשתגיע לבנות את ביתך, אתה תבחר את האדריכלית שתתכנן ותפקח על הבניה. הבחירה נועדה לקדם את האינטרסים שלך בבניית בית על פי הפרמטרים שאתה תקבע (שימושיות/כלכליות/נוי וכו). לחברה, כגוף הומוגני אחד, יש אינטרס לקדם דברים באופן דומה, ולהחליט, מה הם הפרמטרים החשובים לה, ובאמצעות הפרסים לקדם אותם. לדעתי, ההטיה הסובייקטיבית שאתה מדבר עליה, דומיננטית בעיקר בקביעת הפרמטרים הללו (חברה אחת תעדיף תכנון בר-קיימא, חברה אחרת תעדיף תכנוו שיוצר מונומטים עיצוביים, וחברה אחרת בכלל תתמקד בנושא של "החייאת הרחוב" וכו..). עם קביעת הפרמטרים (שהם בעצם מדדים להשוואה) הכוונה היא לבחור את האדריכלית/אדריכלות שמקדמת את הפרמטרים (מטרות) שהחברה קידשה. אגב, לדעתי לא ניתן לנתק את הסיווג האיכותי (פרסים וכו) מתורת הקטגוריות האפלטונית שעדיין שוררת בתרבות המערבית. שבוע טוב

אוקיי, נשמע הגיוני למדי, קיבלתי

 

[gerson1]

אני אישית מעדיף את פרסונס

אוקיי, נשמע הגיוני למדי, קיבלתי

אני אישית מעדיף את פרסונס
ו/או את "זן ואומנות אחזקת האופנוע" ישנה יכולת איזושהיא, גם במדע וגם באומנות, לזהות את היתרון היחסי של יצירה מסוימת, את שעושה אותה יחודית ונעלה. ישנו גם מכנה משותף לדברים האלה, המתבססים על הספירלה של ההתקדמות המחשבתית (גם האומנותית וגם המדעית טכנולוגית) והשאלה היא כיצד אנו עולים על הטרנד הזה, וכיצד רוכבים עליו. בדרך כלל הנאה אסתתית של פריט מסוים, שהנו נשגב, היא משותפת לאנשים רבים והוא אינו בחירה של זה או אחר, אלא של קבוצה רבה של אנשים- דווקא הביקורת הולכת לאיבוד ואותם גילויים מקומיים נעלמים לאחר שנה או שנתיים, כמו בפילוסופיה, כמו במדעים וכמו באומנות, כאשר האמת הנשגב ממשיכה, באורה הגנוז, לצרוח אני כאן. ואז, כשאנו עוברים ליד מבנה הוא נוכח, הוא בולט, לא תמיד באופן טכני של היענות לכללים אסתתים אלא על ידי שלימות כל שהיא שיוצרת אותו ומיחדת אותו. כמו הפתעה במנה במסעדה, כמו ספר שאנו חוזרים אליו, כמו מוסיקה, כמו ניחוח, אל זמני, אל מקומי, ואל אנושי-(מטהפיזי)

 

[גולי מ]

היי, אני בדיוק קוראת אותו

אני אישית מעדיף את פרסונס
ו/או את "זן ואומנות אחזקת האופנוע" ישנה יכולת איזושהיא, גם במדע וגם באומנות, לזהות את היתרון היחסי של יצירה מסוימת, את שעושה אותה יחודית ונעלה. ישנו גם מכנה משותף לדברים האלה, המתבססים על הספירלה של ההתקדמות המחשבתית (גם האומנותית וגם המדעית טכנולוגית) והשאלה היא כיצד אנו עולים על הטרנד הזה, וכיצד רוכבים עליו. בדרך כלל הנאה אסתתית של פריט מסוים, שהנו נשגב, היא משותפת לאנשים רבים והוא אינו בחירה של זה או אחר, אלא של קבוצה רבה של אנשים- דווקא הביקורת הולכת לאיבוד ואותם גילויים מקומיים נעלמים לאחר שנה או שנתיים, כמו בפילוסופיה, כמו במדעים וכמו באומנות, כאשר האמת הנשגב ממשיכה, באורה הגנוז, לצרוח אני כאן. ואז, כשאנו עוברים ליד מבנה הוא נוכח, הוא בולט, לא תמיד באופן טכני של היענות לכללים אסתתים אלא על ידי שלימות כל שהיא שיוצרת אותו ומיחדת אותו. כמו הפתעה במנה במסעדה, כמו ספר שאנו חוזרים אליו, כמו מוסיקה, כמו ניחוח, אל זמני, אל מקומי, ואל אנושי-(מטהפיזי)

היי, אני בדיוק קוראת אותו
ועכשיו חידוד עבורך: מי היה פיידרוס? נ.ב. אם קראת בשימת לב מה שכתבתי, היית רואה שאנו מסכימים...

 

[gerson1]

ג'ולי-אני שנים רכבתי על BMW GS 80

היי, אני בדיוק קוראת אותו
ועכשיו חידוד עבורך: מי היה פיידרוס? נ.ב. אם קראת בשימת לב מה שכתבתי, היית רואה שאנו מסכימים...

ג'ולי-אני שנים רכבתי על BMW GS 80
ושווה לקרוא אח"כ את לילה, שגם הוא סוג של מסע נ. ב.-אני יודע שאנו מסכמים תמיד

 

[גולי מ]

חוץ מדבר אחד ג'רי

ג'ולי-אני שנים רכבתי על BMW GS 80
ושווה לקרוא אח"כ את לילה, שגם הוא סוג של מסע נ. ב.-אני יודע שאנו מסכמים תמיד

חוץ מדבר אחד ג'רי

 

[gerson1]

ילדה, יותר מ"'" אחד

חוץ מדבר אחד ג'רי

ילדה, יותר מ"'" אחד

 

[שמעון גל]

כיצד נשפוט אדריכלות

כיצד לשפוט אדריכלות?
או כל אומנות התעניינתי בזמן האחרון בפילוספיית האסתטיקה. בספר אחד, של האוניברסיטה הפתוחה, היה פרק גדול על הערכת אומנות. שם הובאו דעות של פילסופים שונים, והמסקנה שיוצאת בסוף שלא מצאתי דרך לסתור זה שאין דבר כזה טוב אובייקטיבי, זה סובייקטיבי אבל לא לחלוטין כי ביקורת לעומת זאת כן יש "טובה" ו"רעה" , למשל ביקורת לא מעמיקה ביקורת שמבוססת על דעות קדומות , ביקורת בלי טיעון וכו' אבל עדיין בסופו של דבר נסתר הרעיון שיצירה טובה זה דבר אובייקטיבי אז איך וכיצד יכולים לתת ציונים ופרסים לאדריכלים? אדירכ יכול לקלוע לטעם של המזמין ואז עשה עבודה טובה. גם אם המזמין אדיוט (למרות שזה סביר להניח שהוא יבקש משהו פונקציונלי ואסתטי ולא משהו עקום לגמרי)ולדעת אחרים הוא עשה משהו גרוע ביותר. אז למה עדיין מתיחסים לזה בצורה כזאת כאילו בניין טוב או רע זה אובייקטיבי לחלוטין ולא תלוי בדעה של אף אחד מסויים?

כיצד נשפוט אדריכלות
אז... להבדיל מאומנות, אדריכלות היא אומנות שימושית שבקצה שלה יש משתמש. אני מאמין שבסופו של דבר דעת המשתמש קובעת. באין משתמש בפועל [תחרות, למשל] יש פרוגרמה, שזו בעצם הגדרת המטרות באשר יהיו [פונקציונליות, ביצועיות, כלכליות, דתיות, תרבותיות, פוליטיות, אומנותיות, גיאוגרפיות, אקולוגיות ועוד ועוד]. ככל שמושגות יותר מטרות פרוגרמטיות כך הפרוייקט טוב יותר. שופט/מנחה בעל ניסיון מתוך המודעות לכל המרכיבים אלו יכול להעריך את עמידת הפרוייקט בדרישות. ועוד משהו... הוזכר פה הספר "זן ואומנות אחזקת האופנוע" של פירסינג. הוא כותב, בין היתר, על גורם נוסף שבין ההתכוננות לביצוע, זהו גורם האיכות. זה הגורם שעושה את ההבדל. ככל שאנחנו אוטנטיים יותר, לא מזייפים במטרות שלא לעניין [אגו, פרסום, תשומת לב, מאניירות, התחנחנות וכו'] ככל שאנחנו מחוייבים יותר... יש לנו סיכוי גדול יותר לשלב את ה"איכות" בתוך היצירה. וגם, עבודה שמשדרת איכות, עוקפת לעיתים את ההיגיון ופונה ישר לבטן, לאינטואיציה. אנחנו לעיתים יודעים שלפנינו יצירה איכותית עוד לפני שהשכל יודע לנתח את זה.