כיצד מרגילים למסגרת שונה?

ממתינה9

New member
כיצד מרגילים למסגרת שונה?

שלום רב,
בתנו הקטנה נמצאת איתנו 5 חודשים, היא בת שנה ו10 חודשים. בעבר התייעצתי כאן לגבי מסגרת - סבתא או גן. רוב הדעות היו בעד סבתא, אך ראינו שהקטנה מתחילה להשתעמם מאוד בבית, ולכן מצאנו פשרה - עד חודש ספטמבר הקטנה תהיה עם סבתא 3 ימים בשבוע, בשאר הימים היא תהיה איתי בבית, והחל מספטמבר תשתלב במשפחתון מקסים עם 4 בנות בנות גילה, שאחת מהן היא חברה שלה (שגם כן מתחילה מסגרת חדשה) עד שעה 12:30 כל יום, ואת השנ"צ והמשך היום היא תבלה בבית עם סבתא או איתי.
אני מתכוונת לחזור לעבודה לקראת אמצע-סוף יולי. והחל משבוע הבא אני מתכננת להרגיל את הקטנה להישאר עם סבתא. אנחנו מבקרות אצל סבתא כמעט כל יום, ואף השארנו אותה לשעה-שעתיים אצלה, אך רוב הזמן היא מבלה שם בנוכחותנו. השאלה כיצד להרגיל אותה בהדרגה להיעדרות ממושכת (עד שעה 17:00), ככה שהשינוי לא יהיה קיצוני לה מדי? כיצד משאירים את הקטנה והולכים מבלי שתבכה או תרגיש ננטשת? אנחנו אף פעם לא יודעים כיצד לנהוג - האם הדבר הנכון זה ללכת בזמן שהיא עסוקה במשהו (נניח סבתא מעסיקה אותה במשחק בחדר אחר)? או להסביר לה שאמא הולכת לעבודה ותחזור לשחק איתה יותר מאוחר - מה שבטוח יהיה מלווה בבכי רב וקושי להיפרד..
התכנון הוא להתחיל לתרגל את העניין כבר משבוע הבא על מנת לא "להיעלם" ליום שלם בבת אחת...
תכננתי משבוע הבא להשאיר אותה כל יום לכמה שעות אצל סבתא, ואחרי כשבוע להרגיל את הקטנה לכך שסבתא משכיבה אותה לישון בהתחלה בנוכחותי ולאחר מכן לבד(עד עכשיו רק אני או בעלי משכיבים אותה לישון). בשלב הזה הוחלט שסבתא תשכיב את הקטנה אצלינו בבית על מנת לא להציף אותה ביותר מדי שינויים.
כאשר אחזור לעבודה, תכננתי בשלב הראשון שסבתא תגיעה אלינו הביתה לקראת היציאה שלי לעבודה, אני אארגן את הקטנה, היא תוכל להיות עם סבתא בבית, לשחק אם תרצה, ואז כשתרגיש מוכנה לצאת לטיול, תלך עם סבתא לביתה ותחזור לשנ"ץ בבית במיטתה.
איך עושים את זה כמה שפחות טראומטי? האם אני יותר מדי קונטרול פריק?
תודה מראש למגיבים
 
בקצרה

לדעתי אין נוסחת קסם אבל יש שני עקרונות מאד פשוטים שיעזרו-
א. תהליך הדרגתי. תיארת מאד יפה תהליך כזה שבו שום דבר לא יקרה בבת אחת.
ב. חשוב שתהיי קשובה לתגובות של הבת שלך. הן יהיו איתותים מצויינים האם ההדרגה נעימה ומתאימה.
ועוד משהו- למדי את הסבתא לשחק איתה במשחקים מתאימים.,כאלה שהבת שלכם אוהבת. זה מאד יחזק ביניהן את הקשר.
בהדרגה הילדה תפנים שהפרידה היומית ממך היא פרידה זמנית ,ושאחר הצהריים צפוייה לה פגישה מרגשת...איתך.
 

סביון1

New member
לעולם לא ללכת בלי להפרד

נכון שהרבה יותר קל לחמוק כשהילדה עסוקה במשהו, אבל תחשבי מה זה עושה לה, איך היא מרגישה ברגע שהיא מגלה שנעלמת לה פתאום ולאיזה דריכות זה מכניס אותה לאחר מכן. היא אף פעם לא תדע מתי את הולכת, ותמיד תהיה דרוכה וחרדה שמא תעלמי לה פתאום.

לגבי איך עושים את זה כמה שפחות טראומטי. למען האמת, ממה שכתבת אני לא בטוחה שתהיה בכלל טראומה. מדובר בסבתא שלה. היא רגילה אליה. לא כתבת שהילדה פיתחה איזה אנטי כלפי הסבתא או משהו כזה. תפרדי בהדרגה. בהתחלה לחמש דקות ואחר כך יותר, עד שהיא תתרגל. ואם היא תבכה בגלל הפרידה, כמו שאת צופה, זה הזמן להסיח את דעתה ולהעסיק אותה בדברים אחרים. רק אחרי שנפרדים.

בהצלחה
 

אבי351

New member
הכי חשוב זה לא להעלם לילדה ותמיד להיפרד

ממנה בצורה יפה ומסודרת וגם אם קצת בוכה זה יעבור לה תןך זמן קצר וזה שאתם מרגילים אותה לסבתא זה מצוין
 

fatfat

New member
קודם כל לא בהכרח זה יהיה טראומטי

הילדה אתכם רק חמישה חודשים. אני בטוחה שלכם זה נראה כאילו היא אתכם מאז ומתמיד אבל במונחי התקשרות זה זמן קצר למדי. כך שיתכן והילדה עוד לא ממש הפנימה את זה שרק אבא או אמא מטפלים ותגיב היטב גם לטיפול של סבתא אותה היא מכירה.

וגם אם יהיה לה קצת קשה הכי חשוב זה לא להיעלם ברגע שעסוקה כי היעלמות עשויה להוביל לכך שתחשוש לשחק, להתעסק בדברים וכו' כי כשמשחקת אמא נעלמת. חשוב גם שתיפרדי ממנה בכל פעם ותאמרי לה שאמא הולכת לעבודה ותחזור אחר הצהריים. כשתראה שאכן כל פעם את אכן חוזרת זה יהווה לה חוויה מתקנת והיא תלמד שכשאת הולכת את לא נוטשת או נעלמת.
 

liאת1

New member
אני הרגשתי שחלק מהקושי הוא שלי

אחרי שהיינו צמודים יחד זה לזה כמה חודשים,
השארתי אותו יום אחד לשעתיים בבית של אחותי, שאותה הוא מכיר היטב
ובחברת האחייניות שמפעילות אותו יפה
היה לי ממש קשה לצאת, ועזבתי עם דמעות בעיניים
זוכרת בעיקר שהוא נורא שמח כשחזרתי וכמה זה ריגש אותי
וכשהתחלתי להשאיר אותו במשפחתון - חוויתי את אותו קושי
אז בנוסף להדרגתיות ולמודעות לתהליך שלה, יש גם את החלק שלך...
בהצלחה!
 

משתפרת

New member
ובהמשך לליאת

ילדים חשים במצבי הרוח שלנו. כתבת שאת בטוחה שפרידה תהיה מלווה בבכי וקשיים. אם תגיעי למשפחתון כשאת לחוצה, דואגת, חוששת- הילדה תחוש בכך ותתנהג בהתאם. קרי- תתקשה להפרד. לפני שאת בכלל מתחילה את היציאה מהבית שבי עם עצמך, הגידי לעצמך שבחרת מה שהכי טוב לכולכם, וצאי רגועה ככל האפשר. יתכן שהילדה תבכה כשתפרדו, יתכן שלא תבכה כעת אלא תתחיל לבכות בפרידות בעוד שבועיים או חודשיים או בכלל לא. אם היא בוכה משתדלים להפעיל אותה ואז לומר שלום וללכת, ואם זה לא עובד- משאירים אותה בזרועותיה של בעלת המשפחתון, מתוך ידיעה ברורה שהיא תירגע במהירות.
דברי עם בעלת המשפחתון כדי לקבל הכוונה כיצד לשלב את ביתך בהדרגה. יש לה ניסיון.
 

ממתינה9

New member
אני מאוד מתקשה בנושא הזה

כבר יומיים בוכה בלילות מרוב דאגה... אני יודעת שהקטנה מרגישה את כל החרדות שלי - היא מאוד נבונה, אך אני מאוד מתקשה להתגבר על החששות וייסורי מצפון..
אעשה מאמצים על מנת לראות את הצד החיובי ולשדר רוגע...
תודה רבה לכולם על העצות והתמיכה, אשתדל ליישם את הכל!
 

יסמין@

New member
אם זה

כל כך קשה לך, סימן שאת עצמך עוד לא מוכנה לכך. האם יש אפשרות לדחות את השינויים ולהמשיך במצב הקיים עוד תקופה מסוימת?
 

ממתינה9

New member
הבטחתי לחזור לעבודה

הבטחתי לחזור לעבודה ביולי וההנהלה באה לקראתי בכך שאעבוד 3 ימים בלבד. אני מאוד מתגעגעת לעבודה ולצוות שלי, אך מצד שני מרגישה אנוכית שבשל הצורך/רצון שלי לחזור לעבודה הקטנה תיאלץ להסתגל לשינויים..
אני אנוכית? הרי הצרכים של הקטנה צריכים להיות במקום הראשון, וכאן, בגלל שאני כל כך אוהבת את עבודתי אני מרגישה ששמתי את צרכיי לפניה.
ובשל כך יש לי ייסורי מצפון..
 

יסמין@

New member
את חווה עכשיו

את החוויה שהרבה אימהות שעובדות מחוץ לבית חוות. לפחות את יכולה לשמוח על כך שבכל שבוע יש לכן ארבעה ימים ביחד. אולי יעזור לך כשאת נתקפת ייסורי מצפון אם תתמקדי בארבעה הימים הללו. תחשבי איזה כיף יהיה לכן ביחד 4 ימים כל שבוע!
 

משתפרת

New member
חלק חשוב מהצרכים של הילדה- אמא מאוזנת

מועד החזרה לעבודה הוא מאד אישי. יש נשים שמתפקדות נפלא כשהן עובדות רק בביתן (להיות עקרת בית- בעיני זו עבודה). אני הייתי מרגישה מתוסכלת ומאבדת את סבלנותי. אני חושבת שהשעות שיצאתי לעבוד מחוץ לבית גרמו לי לתפקד הרבה יותר טוב בשעות שהייתי בבית, עם יותר סבלנות ועם יותר חשק. אם הייתי מוותרת על עבודתי כדי לשהות עם הילדים שלי הייתי מרגישה כאילו הקרבתי את עצמי, וזה לא יכול להיות טוב. מי שלא מרגישה הקרבה עצמית בויתור על עבודה יכולה לנהוג אחרת ממני. אם הימים בהם תהיי בבית יהיו יקרים לך ותתפקדי בהם בחשק ובשמחה- מה טוב. אם תחזרי מעבודתך ולא תקרסי לאיזה כורסא אלא תתמסרי לאוצר שמחכה לך בבית , לילדה שהתגעגעת אליה- זה יכול להיות טוב. אם תהיי אכולת רגשי אשם עדיף לא לעשות את זה.
במשפט אחד: את צריכה להשלים עם עצמך ולהבהיר לעצמך מה באמת טוב לך, וזה יהיה טוב גם לביתך.
 

נוני 75

New member
ממתינה יקרה

כמה נקודות שעלו ועוד שאוסיף
א. תמיד יהיה לך קשה לשחרר את הילדה.גם עוד חודשיים גם עוד שנה. את בעצמך כותבת שמשעמם לה.
ב. מצאת לה פתרונות קסומים -גם סבתא, גם גן עד שעה מוקדמת, גם עבודה חלקית, מאוד לא מובן מאליו (מבחינה כלכלית למשל)
ג. כפי שכתבו לך -את תמיד נפרדת מולה. לא נעלמת. מפעם לפעם זה יהיה קצר יותר. חיבוק נשיקה אמא הולכת לעבודה והיא תחזור
ד. זה קשה לשלוח אותם לגן בהתחלה אבל אסור לשדר להם את החרדות שלך. אני שמתי את האפרוח בגן אחרי חמישה וחצי חודשים עד השעה ארבע. כמובן בהדרגתיות. כשהוא היה בגן בכיתי.כשלקחתי אותו דיברתי איתו על הגן, הגננת, הילדים- היום הוא פורח (די מהר האמת:)
ה. אגואיסטית? אם בא לך להישאר בבית, מעולה, אבל אם את נהנית מהעבודה, איפה האגואיזים פה? האם האישיות שלנו, הצרכים שלנו, נמחקו כי הפכנו אמהות ? וכן גם אם הילדים מאומצים. הם צריכים הורים מסופקים.
ו. והערה אחרונה -לא ככ הבנתי את החלק האחרון עם הסבתא -זה נראה לי מבלבל -אפילו אני התבלבלתי -למה לא להשאיר אותה ישר אצל הסבתא אותה היא מכירה מאשר להעביר מפה לשם עד שתתרגל...

בהצלחה
 

ממתינה9

New member
צרכים שלי

תודה רבה על התמיכה. מאז ומתמיד הייתי בנאדם נורא רציונאלי, אך ברגע שהפכתי לאמא צרכיה של הקטנה הם בעדיפות ראשונה וצרכיי פחות חשובים ואף נבלמים. אני מודעת לכך שזה לא נכון, אני די מותשת ופחות סבלנית - בהחלט זקוקה לריענון כוחות ועבודה חלקית שאני נורא אוהבת בהחלט תספק את זה. אך מצד שני, כל עוד אינני המפרנסת העיקרית במשפחה, ובחרתי להיות אמא - האם אין זה נכון יותר לשים את צרכיה של הקטנה בראש סדר העדיפויות ולוותר על הצרכים שלי בשלב הזה? קיים דיסוננס מובהק בין המוח ללב!
לגבי הסידור לקטנה - הקטנה תהיה עם סבתא עד שתתחיל לגן. למזלנו סבתא גרה מאוד קרוב אלינו, כך שיש לה אפשרות לאסוף את הקטנה מביתנו בבוקר, ולהשכיב אותה במיטתה לשנ"צ. הקטנה נורא לא אוהבת שינויים - אפילו שמיכה חדשה הדירה שינה מעינייה במשך יומיים עד שחזרנו לשמיכה ישנה, ולכן בשלב הזה חשבנו שתמשיך לישון בבית. (מקווה שעכשיו ההסבר יותר ברור!).
 

נוני 75

New member
הבחירות שלנו בחיים

(הבנתי את הסידור עם הסבתא:)

אני בחרתי להיות אמא ולגדל את הילד/ה שיגיעו לבד. כלומר לקחתי בחשבון שאין אבא, שמבחינה כלכלית הוא יהיה בגן עד ארבע ואולי מתישהו עד חמש האפרוח הגיע אלי בגיל 36, גיל שבו כבר יש לי עבודה שמספקת אותי +עבודה שמפרנסת אותי ואני לא אוהבת אותה (אבל זה לדיון אחר

אני אמא אוהבת, משקיעה, ונראה לי די טובה :) אבל זה לא סותר את העובדה שהילד הולך לגן, שאני צריכה להשתמש בבייביסיטר לפעמים כעזרה חיונית לפעמים כדי לנשום
ואולי פעם כדי לצאת לדייטים
(אבל גם זה לדיון אחר)


בהצלחה בדרך החדשה של שניכם !!!!!!!
 

ממתינה9

New member
את מקסימה!

הכל בהחלט עניין של בחירה ותזמון. אני לא רואה את עצמי כעקרת בית - זאת עבודה קשה מאוד ושוחקת. אני עובדת במקום עבודה שאני מאושרת בו - הוא משקף את היכולות שלי, את השכלתי, אני מצליחה בו לא רע ומאוד אוהבת את הצוות, אך לצד זה העבודה הזאת לא מפרנסת אותי כראוי.. כך שהשיקול לחזרתי אינו כלכלי אלא נפשי/רגשי בלבד - למילוי מצברים ומנוחה כמו שבעלי אומר.
הראש מבין שהדבר הנכון לעשות הינו לחזור לעבודה בשביל להיות אמא טובה וסבלנית - אך הלב נקרע מכך שהקטנה צריכה להסתגל לשינויים בגלל שאני לא מספיק סבלנית וחזקה וזקוקה למרחב בשביל להיות אמא טובה יותר..
מעניין אם בשלב כלשהו רגשות האשם מתמעטים?
 

משתפרת

New member
אמא (או שמא הורה) = רגשות אשם

טוב, כעת את מפנה את רגשות האשם לכך שאת אדם שונה מתדמית האמא האידאלית.
יש לי חדשות בשבילך: אין במציאות אדם אידאלי. מה שאת יכולה לעשות זה לקבל את עצמך כפי שאת ולתפקד הכי טוב כפי שאת יכולה לתפקד. הקטנה תצטרך להסתגל לשינויים (מסוג אחר ואולי מעט מאוחר יותר) גם אם תישארי בבית, החיים דינמיים וצריך לזרום איתם. רגשות אשם שלך יכולים רק להקשות על הילדה.
ו...שאפו לבעלך.
 
למעלה