כישלון

כישלון ../images/Emo35.gif

זהו. הגעתי למסקנה הסופית. אין מנוס. אני לוקחת עוזרת. כבר ארבעה וחצי חודשים, מאז ששירי נולדה אני עייפה. בתחילה תרצתי בלילות הלבנים, אחר כך בעצם הטיפול בתינוקת קטנה. כשחזרתי לעבודה היה ברור שאהיה עייפה כי זו תוספת חדשה לסדר היום. ואחרי כמה שבועות עבודה כששום דבר לא השתפר, האשמתי את ההנקה. הכל טוב ויפה אבל בלתי אפשרי להמשיך ככה! אני יוצאת בבוקר מהבית מפהקת, כמעט נרדמת בדרך לעבודה, עובדת בסוג עבודה אינטנסיבית שדורשת ממני המון ריכוז, בין לבין אני רצה לשאוב, בארבע אפס אפס אני אורזת ורצה הביתה כדי להוציא את הילדה מהמטפלת ולהתחיל לטפל בה בעצמי. שירי הגיעה לגיל שהיא בהחלט זקוקה לתשומת לב, מה שאומר התעסקות איתה כל הערב ובחצי שעה שהיא מואילה לישון קודם שנת הלילה אני עוד דוחפת כביסה או שתיים למכונה או רוחצת כלים. למיטהאני מגיעה באפיסת כוחות מוחלטת. כן, הבעל שלי עוזר לי, אחרת בכלל הייתי מתמוטטת, אבל אני מרגישה בדרך לשם. נורא קשה לי עם ההחלטה לקחת עוזרת. יודעות למה? כי אני מודה בכשלון, אני מודה שאני לא משתלטת, מודה שאני לא מצליחה לעמוד בכל המשימות שלי , מודה שאני לא מושלמת ולא סופרוומן ועולם לא אהיה. אז אולי תסברנה לי איך הן עושות את זה? האמהות הללו לשלושה ארבעה וחמישה ילדים? גם עבודה וגם בית והאפשרות של עוזרת כלל לא עולה על הפרק. איך??? האם אני מפונקת?
 

משוש30

New member
אני אסביר לך איך אני עושה את זה

יש לי עוזרת כבר שנים!! (שאני אשפשף?) לא ברצינות אי אפשר לעבוד ללמוד לגדל ילד ועוד לנקות את הבית. בכלל אני שונאת את זה. את כל עבודות הבית. אם אני הייתי צריכה לנקות היינו חיים דרך קבע בדיר חזירים. אני מעדיפה לעבוד בשעות שהיא מנקה, אפילו מעדיפה לעבוד פי שניים. מה הבעיה? איפה הכישלון? אל תשכחי שכשהנשים היו עקרות בית וגידלו ילדים הן אמנם עשו את כל מטלות הבית אבל לא עבדו בנוסף. אי אפשר הכל! אין אין אין כמו עוזרת. כיף אמיתי! במקום להאשים את עצמך תהני מכל רגע!
 

אור67

New member
ממש לא כישלון וגם לא מושלמת

כמו כולנו. עשית בשכל , עד שזיו נולד הייתי הסופר וומן הזאת שאת מדברת עליה:עובדת בבית,לומדת מלמדת מנקה ומבשלת במשרה מלאה. כשזיו נולד הכל השתנה. בכדי שאוכל להיות שפויה כמה שבועות אחרי הלידה הבאתי עוזרת. בהתחלה היה לי טיפה מוזר,היום אני לא יכולה לחשוב מה יהיה אם היא לא תגיע... טוב עשית מאיה. אני מאוןד מקווה שזה יקל עליך ותוכלי להרשות לעצמך יותר זמן אפילו זמן של פינוק.
 

sipor

New member
ראשית מי אמר שהם שלך..כל המשימות

האלה.. הם של העוזרת !!! להפך למה כישלון ? את מספיק הצלחת כדי לאפשר לעצמך עוזרת! זה בעיני מראה על הצלחה.. הרווחת מספיק כסף ועבדת קשה כדי לממן משהי שתעשה את הדברים הפחות חשובים שבהם רק משקיעים אנרגיה שמהר מאוד נעלמת (כי הבית בלאגן בשניות...) ואת הזמן היקר שלך.. את משקיעה בעבודה בילדה ובבעל!!! ועוזרת זה דבר מאוד חשוב.. ממש כמו מייבש, מכונת כלים וכל מה שיכול להקל על האישה העמלה כל היום לפרנסה לחינוק ולגידול ילדים ומה עם עצמה? יאללה.. תחפשי משהי טובה ולא תתגעגעי לזה לעולם, תסמכי עלי, לא תביני איך לא עשית זאת קודם..
 

lulyK

New member
כישלון???

לא יודעת איך הן עושות את זה, אבל משהו או מישהו בטוח משלמים את המחיר של הסופר וומניות (?) הזו
 

sharonmx

New member
עוזרת, עוזרת, עוזרת

מה פתאום כישלון?! אי אפשר להספיק את הכל,ובטח כשבאים הביתה אחרי יום עבודה ארוך. אני כבר חושבת איך אני אתמודד עם זה כשאחזור לעבודה ונהיה לי רע. לפי דעתי, אם אפשר (ולא תמיד אפשר) כדאי ורצוי להשתמש במה שכסף יכול לקנות- עוזרת, מייבש, בייבי סיטר- הכל הולך. מי שאמר כסף = זמן ידע מה שאמר. לא שווה לך שעה עם שירי בשלווה לעומת שעה של עוזרת? כמובן שאני מסייגת- זה עולה כסף, והרבה.
 

sipi1

New member
זו החלטה מתבקשת ומציאותית ונכונה !

תגידי, כשיש לך עומס בעבודה ואת מביאה עוד עובד/ת להקלדה/תיוק/שליחויות - זה כשלון ??? להיפך, זה ניהול נכון. וזו הוכחה שיש מספיק עבודה כי העסק חי ומתפקד, ויש רווחים שיכולים לממן את העובד/ת הנוספ/ת. בבית זה בדיוק כך. את יכולה להיקרע בין עשרות מטלות (עבודות הבית, זוגיות, הורות, חיי חברה, תחביבים...) ובסוף לא להספיק כלום ולצאת מתוסכלת, ואת יכולה פשוט להגדיר מה את עושה בעצמך, ומה את מעבירה למישהו נוסף לבצע. אצלנו, כל מה שלא דורש יחס אישי שלי - עובר בשמחה לאחרים. לבשל, למשל, אני אוהבת, ולאוכל הקנוי אין אותו טעם ביתי. אז אני משתדלת לבשל, אבל באמצע שבוע יש פשרות - טבעול ופתיתים, למשל... הניקיון מצליח לא פחות (אפילו יותר
) אצל מקצוענים - אז שנים עבדתי במשרה נוספת של 4 שעות שבועיות, כדי לממן את שעות העוזרת. הרבה יותר קל לי להקליד על מחשב ולחשוב מאשר לקרצף פנלים... לצערי, עם המצב הכלכלי שהתדרדר, האופציה הזו אבדה לי, ובלית ברירה נפרדנו מהעוזרת, אבל כולם נושאים בעול. שאלת איך מסתדרות אמהות עובדות אחרות ? לנו יש משפחה גדולה (מטבע הדברים גם ילדים גדולים שיכולים להועיל), והמצב הוא שהאחריות נשארה על כתפיי - אבל אני מחלקת את העבודה בין כולנו. בעלי מסייע כשהוא יכול, הבנות למדו לגהץ, לכבס כולם יודעים מגיל 10 בערך (מיון הכביסה - עלי. הביצוע כבר קל בהרבה), וגם בנקיונות הם משתפרים. העקרון פשוט - כולנו שותפים, כולנו עוזרים. שני ההורים עובדים בחוץ, ולכן שניהם מתחלקים במטלות הבית, וכל ילד מסייע לפי יכולתו. הם אפילו נהנים מתחושת השייכות והבגרות.
 

אמברון

New member
בעיני זאת הצלחה!

היכולת להודות שקשה לך, שאת צריכה עזרה למרות כל תרגילי האקרובטיקה שאת עושה כדי לתחזק את העסק - היא הצלחה. למה לנסות מראש? למה תחזוק שוטף של הבית / משפחה לבד נחשב כהצלחה? את לא נמדדת ביכולת שלך לעשות הכל לבד (אולי רק בעיני עצמך), ומי שמודד או מעריך אותך כך - בעיה שלו! אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלי עוזרת. אני שונאת (אבל ממש ממש שונאת) לנקות. חשוב לי לנצל את הזמן לילדים וגם קצת לעצמי. ניקיון לא כלול במסגרת הזמן המוגבל הזה. עוד לפני שהתחתנתי, אמא שלי אמרה לי שעוזרת היא לא מותרות. היא לא אהבה להיות "סמרטוט" (כהגדרתה) ולכן עוזרת תמיד היתה. כשלא יכולתי לממן לעצמי אחת, היא עזרה לי לממן, ולו בשביל השקט הנפשי, הניקיון והסדר בבית. אל תרגישי רע עם זה. אחרי שמתרגלים קשה לוותר. מה יכול להיות נעים יותר מלהגיע עם הקטנטנים אחרי יום עבודה לבית נקי? תחשבי שמה שתצטרכי לעשות זה רק לסדר מדי פעם. כיף גדול!
 

גלשני

New member
על חלק מהדברים חייבים להתפשר....

וזה מבחינתי ה-דבר להתפשר עליו. (למרות שלצערי אני לא מצליחה למצוא מנקה...)
 

boringvered

New member
לא מפונקת!

יש לי עוזרת ואני לא רואה את עצמי מפונקת. אני עובדת, מטפלת בילדה ומסדרת את הבית כשאני יכולה... אני לא יושבת רגל על רגל, ואני לא רואה בעוזרת מותרות או סימן לכשלון! אחותי שיש לה שני ילדים כל הזמן מסדרת שאיזה סבא, סבתא, או מישהו בסגנון יעזור לה עם הילדים בשעות אחה"צ... היא עובדת בעבודה הרבה יותר תובענית משלי וחייבת יותר עזרה. אמא שלי שהיו לה 4 ילדים ירדה לחצי משרה להרבה שנים, הייתה לה עוזרת פעמיים בשבוע בשנים כשהיינו קטנים... אין פתרונות קסם, ומותר לאמא עובדת לקבל עזרה. אם את יכולה להרשות לעצמך כלכלית, זה משפר את מצב הבית ומצבך בצורה פלאית. מספיק בית מסודר ונקי גם להכניס לך יותר מוטיבציה
(נראה לי משהו פאנג שוואי כזה...). מגיע לך עזרה, ואין בזה שום בושה או סימן לכשלון, כולה סימן לאנושיות
ורד
 

ילדונט

New member
זה כשלון?

אני לא מכירה מישהי שיכולה להרשות לעצמה עוזרת ולא לוקחת. גם כאלו שללא ילדים. הלוואי שהייתי יכולה עוזרת. בינתיים הבית שלנו נראה כמו אחרי פוגרום (קראתי את גיא אוני לא מזמן
), ואנחנו משתדלים בימי שישי לנקות. בעיקר האיש עושה את זה, במיוחד שאני מוצאת את עצמי במשרד כמעט כל יום שישי. אני חושבת שזה צעד חשוב בבגרות להכיר בעובדה שאנחנו לא יכולות הכל, ולמצוא את הדרכים לעשות לנו חיים יותר קלים, עם פחות רגשות אשם.
 
אז מה אני אגיד?

גם יש לי עוזרת וגם הבית נראה כמו אחרי פוגרום... עוזרת זה לא כשלון. זו חכמה. את צריכה להוריד מעצמך כל מה שניתן כדי להיות אמא טובה ואישה שפויה. ואם את ממש מתקשה להשלים אם זה, אני מוכנה לאמץ עוד עוזרת...
 
למה כישלון??

גם אני חכחתי בנושא,איך אמא שלי גידלה ששה ילדים בלי עזרה,בהפרשים צפופים.... אין לי מענה,יש לי עוזר,והבית כמו אחרי הפצצה.... הפתרון שלי הוא פשוט לא להתרגש מהלכלוך והבלאגן...
 

lulyK

New member
אמא שלי גידלה שני ילדים עם עוזרת

ובלגן לא נורמלי. אולי בגלל זה כל כך קל לי עם זה....
 
לדעתי אם היינו מכבסות בנהר...

אז היית יכולה להגיד שאת מפונקת שאת רוצה עזרה - אבל מאז שהמציאו את מכונת הכביסה - היא עושה כביסה. מאז שהמציאו את מדיח הכלים - הוא עושה כלים. מאז שהמציאו את שואב האבק - הוא שואב. ובאותו אופן את לא חולבת את הפרה בשביל חלב, לא יוצאת לצייד בשביל בשר ומרק, ולא תופרת לך בגד מעור הנמר שהביא האיש מהיער... נכון? אז אני בעד בעד בעד העוזרת. וברגע שאמצע אחת ואשכנע את עצמי שיש לי את היכולת הכספית לעמוד בזה ושזה הדבר הבא בסדר העדיפויות - גמאני בעניין. וכל הכבוד על היכולת להאציל סמכויות.
 

אפרת12

New member
אני לא רואה בזה כשלון

אני לא עובדת, סיון חלק מהזמן במשפחתון - ובשבוע שעבר העפתי מבט מסביבי ואמרתי לעצמי: הגיע הזמן שתקבלי את זה - סדר ונקיון זה לא את. אז אולי אני מפונקת. את - לא. אנחנו לא חייבות להיות סופרוומן, להספיק הכל ואז לפספס בדרך. יקירתי
את אישה עובדת
אז למה בשלוש משרות
... קחי עוזרת ותהיי שלמה עם זה.
 
הנה אמא עובדת לשתי בנות שאין

לה עוזרת... אני מודה - אין לנו עוזרת. לא יכולה לשאת את המחשבה שמישהו ינקה לי את ה
. אז הבית לא מבריק ומצוחצח, "רק" נקי, הפנלים אולי קצת מאובקים אבל אני חיה עם זה בשלום. נוכחות של עוזר/ת בבית תעיק עלי.
 
טוב, אז עזרתן לי להפנים-

למרות שדוקא התגובה הזו, האחרונה כרגע, היא זו שהכי מבינה אותי. אני אוהבת לעשות הכל בעצמי ואני בסופו של דבר גם מפסידה מכך כיוון שאיני מניחה לרוני לטפל בשירי יותר מדי. כמובן שהוא משחק איתה או שומר עליה כשצריך אבל אני לא אבקש ממנו להחליף לה חיתול, למשל, אם אני בסביבה ומסוגלת בעצמי. עד שהצלחתי לבקש ממנו פעם, בזמן של עיפות טוטאלית לעשות לה אמבטיה, מצאתי את עצמי כמעט מעירה לו על כל שטות והוא הכריח אותי לצאת מחדר האמבטיה ולתת לו לעשות זאת בדרך שלו. זו הסיבה שקשה לי לחשוב על מישהי זרה שתסתובב לי בבית ותעשה מה שאני אמורה לעשות. אבל זהו, זה סופי. למרות שיקח כנראה זמן ליישם את הרעיון ועם הגברת שתוכל להתאים ביותר לכך. חייבת לעשות סוויץ' במוח. ככה זה. אני בטוחה שיום אחד אודה בפה מלא שטוב שלא חיכיתי להתמוטטות. מבטיחה לדווח.
 
קודם כל יש עוזרת

(כרגע אנחנו בין עוזרות, אבל מחפשים) דבר שני כשמשתחררים מהמחסומים הפסיכולוגיים ("מודה בכשלון, מודה שאני לא משתלטת") הרבה יותר קל. מה זאת אומרת "כשלון"? מה זאת אומרת "מודה"? את בסדר גמור ויש עליך עומס מעל ומעבר. יש לך לגיטימציה להרגיש ככה ולרצות עזרה. מי אמר שאת צריכה להיות מושלמת? יש מישהי כזו? אני מתמרנת בין שלושה ילדים קטנטנים ולא מצפה מעצמי להשתלט על הכל. יש דברים שאני מוותרת מראש. לדוגמא אני לא מנקה את הבית. יש עוזרת ואת הגיבויים בין לבין עושה הבעל. ביום הזכרון בעלי לקח את הילדים לאמא שלו ואני עבדתי. יצא שכשחזרתי מהעבודה הייתי בבית לבד כשעתיים. בימינו זה לוקסוס בלתי יתואר. עשיתי את מה שחייבים (בקבוקים וכביסה) ונהניתי תוך כדי זה מכך שאף אחד לא מפריע לי באמצע
כשסיימתי הסתכלתי על הרצפה וחשבתי שהיא זקוקה לטיטוא. ובמקום זה חייכתי אליה בחזרה והלכתי להתקלח. הרגשתי כל כך חזקה! דווקא בגלל שלא ניקיתי אותה
אז אני אמא לשלושה ואני לא סופרוומן ולא מנסה להיות. חוזרת ואומרת: תזרקי את המחסומים, תזרקי את רגשות האשמה, ותהי הרבה יותר חזקה ושפויה. רחל
 
למעלה