כישלונו של שקר "שיווין ההזדמנויות" ותוצאותיו
שוב החלה המחאה החברתית. שוב אותם בוגרי אקדמיה זועקים ל"צדק חברתי" שיצדיק את עמלם הרב. לכאורה, זוהי מחאה מוצדקת. הרי 3 שנים של לימודים מפרכים באקדמיה אכן ראויים לגמול רב. שאלתם את עצמכם איך הגענו למצב הזה? איך יש בישראל כל כך הרבה אקדמאים בינוניים? איך יש כל כך הרבה אקדמאים שלא מצאו עבודה בתחומם ?איך יש כלך כך הרבה אקדמאים שבקושי גומרים את החודש ? מדוע מקצועות רבים שדורשים היום תואר ראשון פעם דרשו רק בגרות או אפילו רק 12 שנות לימוד?
ישראל ידעה ימים אחרים בשלושים שנותיה הראשונות .בשנותייך הראשונות היית לומד בלימוד ממלכתי , כפי שנהוג כיום ואז בכיתה ח כולם נאלצו לעשות את ה"סקר". שקבע-עיוני או מקצועי.. באותה תקופה אנשים חלשים לא חלמו אפילו על תואר ראשון (ובצדק), ובינוניים לא חלמו על עריכת דין או חשבונאות - מדוע שילכו בכוח לעשות משהו שאינו הולם את כישוריהם? מדוע שאנשים חלשים יחויבו להיות באקדמיה? שהרי היא מראש אינה מיועדת לכולם .
נוסיף על כך שבזמנו היו כמעט אך ורק אוניברסיטאות, שתנאי הקבלה אליהם היו גבוהים במיוחד, ורק אנשים באמת מוכשרים הגיעו לשם. בתקופה זאת רק תלמידים מעולים ואנשים שהמצוינות נמצאת בדמם הגיעו למקצועות כמו : עריכת דין, ראיית חשבון, הנדסה ואפילו כלכלה. הטובים פחות, אך עדיין מוכשרים, הגיעו לפקולטות הנחשבות פחות כמו מדעי הרוח והחברה בדרך לעבודה בתחומים כמו חינוך, כוח אדם וכו' . אלו שאינם מתאימים לתחום העיוני הלכו ללמוד מקצוע : נגרים, אינסטלטורים, חשמלאות וכו' במידה וגם ניחנו בידיים טובות, או מזכירות, ניהול חשבונות, ייעוץ מס ושאר עבודות משרדיות במידה ולא. באותה תקופה כל מקצוע כיבד את בעליו. בעלי מקצוע בסך הכול הותאמו לתפקיד שהולם יותר את כישוריהם , העבודה העברית הייתה אז ערך קדוש, לא היה בישראל עובד זר אחד, ובאמצעות ביטויים כמו "עבודה ערבית" ו"חאפ לאפ" בזנו לשכנינו הפלשתינאים העושים עבודה גרועה במיוחד ולא יסודית , שהרי בעלי המקצוע הישראלים ודאי שטובים יותר, ועל עבודה טובה צריך לשלם. באותה תקופה האקדמיה לא הייתה חייבת לך כלום. אתה לא מתאים? להתראות. לא התקבלת ...
ואז קרה המהפך המפורסם של 1977-ממשלת בגין החליטה כחלק מהגישה "לתת הזדמנות שווה לכולם" לבטל את הסקר על מנת שלכל ילד יהיה צ'אנס לממש את הפוטנציאל שבו.. במקום לקדם את רמת התלמידים עשו דבר נורא- להוריד את רמת הלימודים על מנת להעלות באופן מלאכותי את אחוז הזכאים לבגרות..
בעוד שבכל העולם העלו את הרמה ,בישראל הורידו אותה!!!. לא מאמינים? קחו מבחן בגרות במתמטיקה משנות ה70 ותנו אותו לתלמיד הלומד כיום בתיכון. גם התלמידים הטובים ביותר כיום יתקשו לעבור אותו.. בנוסף הוחלט על הקמת המכללות, הנותנות תואר לכל אחד שמוכן לשלם 30,000 שקל בשנה, שלא לדבר על תארים פיקטיביים (תואר ראשון במנהל עסקים-רק בישראל! מישהו שמע על תואר "בהנדסת ביוטכנולוגיה" בחו"ל? ועוד )...נוצר דור שלם של אקדמאים בינוניים שכל שאיפתם היא "רק לעבור" "העיקר שיהיה רשום שיש לי תואר" "ללמוד כי ככולם לומדים" והחינוך הדרדר והתדרדר. הפכנו את האקדמיה ממקום ששואף למצוינות, למקום של בינוניות. אין פלא שאין כיום אף אוניברסיטה ישראלית ברשימת 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם. והישגי התלמידים הם מהנמוכים בעולם המערבי.
במקביל הזנחנו את העובדים המקצועיים ואת העבודות המשרדיות . אנו ילדי שנות ה 80 וה70 הננו דור שלם שעבר שטיפת מוח החל מהגן ועד סוף התיכון ללכת ללמוד ולהקיש את מיטב שנותינו באקדמיה. מורים, הורים ,אנשי מקצוע והתקשורת הטיפו לנו בלי סוף "שאם לא נלמד נהייה פועלים" . גישה זו חילקה את העולם בצורה דיכוטומית ל לימודים אקדמאיים שבסופם קריירה משגשגת לבין קריירה כעובד כפיים שחי מהיד לפה. ככה במשך כל השנים מכרו לנו את הבלוף שאקדמיה זה הסיכוי היחיד ואולטימטיבי לכולם להצליח .כאילו שאין שום דבר מעבר, כאילו שאין תארים שלא נותנים לך דבר חוץ מתעודה . ומקצועות משרדיים? זה מיועד רק ל"לוזרים" שנאלצו לעשות הסווה מקצועית לאחר שלא הצליחו למצוא עבודה עם תוארם הנכסף .עבודת כפיים? זה מיועד רק לעובדים זרים. כך גררנו דור שלם לתארים פיקטיביים שלא מועילים דבר מלבד קישוט אך אינם פרקטיים . הרעיון היה- קודם כל תלמד באקדמיה, מה תעשה אחר כך? זה עוד נראה .התוצאה הראשונית שראינו כולם עוד בעודנו בתיכון היא שתלמידים חלשים שנכפו ע"י חברה ללמוד במגמה עיונית, במקום לצאת עם מקצוע נפלו בין הכיסאות. יצאו קירחים מכאן ומכאן...
אנו ילדי שנות ה80 וה70 סיימנו את שירותינו הצבא והלכנו כמו ילדים טובים לאקדמיה. כל אחד מרבים וטובים הלך ללמוד באקדמיה על סמך מה שמעניין אותו ועל סמך "מה שמקובל" שהרי לדור שלנו זה היה דבר טריוויאלי שאקדמיה זה משהו שכל אחד חייב לעשות. רבים מהאנשים הלכו לאקדמיה בצורה עיוורת מבלי לדעת מה הסיכוי שלי למצוא עבודה ולהיות טוב בתחום הדבר אינו משנה כי שטפו לנו את המוח שאין דרך אחרת ואין ברירה וזהו המסלול היחיד להצלחה. לדור שלם מכרו את השקר שהם יוכלו להיות כל דבר שרק ירצו ורק יתאמצו ויעבדו קשה. ע"י שקר ההזדמנות השווה מכרנו לאנשים חלומות ותקוות מבלי להתחשב בעובדה ששוק העבודה הוא דבר מוגבל ושעודף עובדים מתחום מסוים יוצר זילות ופוגע בכולם. באנו לאקדמיה, השקענו 3 שנים במבחנים ועבודות בשביל להשיג את ההצלחה הנכספת.
ואז סיימנו את התואר ויצאנו לשוק העבודה. והמציאות טפחה על פנינו. גילינו שהעולם הוא ממש לא מה שהבטיחו לנו. אקדמאים רבים מצאו את עצמם עובדים בעבודות שהקשר שלהם למה שהם למדו זניח במקרה הטוב וחסר כל קשר במקרה הרע. רבים מצאו את עצמם יוצאים לשוק ובשל חוסר הניסיון ועודף היצע מתקשים למצוא עבודה. רבים אחרים נאלצו להמשיך ולעבוד בעבודות סטודנטים כמו מלצרות ושירות לקוחות. 3 שנים של השקעה הלכו לטמיון.
המחאה החברתית זהו קולו של דור שלם שהבין שרימו אותו . שמגיל 0 הוליכו אותו שולל לעבר מציאות שאינה קיימת. נתנו לאנשים "הזדמנות שווה" שהייתה שקרית. אנשים כל חייהם חייו בחלום שהתנפץ להם בפרצוף. אנשים שחלמו להיות עורכי דין/ מהנדסים/ מדענים/פסיכולוגים וכו' למרות שאין שום סיכוי שבעולם שהם אכן יהיו כאלו (כי לא נולדו עם הכישורים המתאימים) הבינו על בשרם שהליכה אחרי ה"לב" ו "הרצון" יפה אולי לספרי זן ולמעשיות ניו אייג' שמדוקלמים רבות ע"י :מיסטיקנים ,מטיפים ,פסיכולוגים ושרלטנים אחרים. אך אינם מתאימים למציאות... שיוון הזדמנויות מלא הוא רעיון מטופש כי הוא מתעלם מכישוריהם הטבעיים ומהשוני וייחודו של כל אחד. מה לעשות, לא כולם מתאימים לאקדמיה ולא לכולם זה הנתיב האופטימלי בחיים. והליכה נגד הנתיב האופטימלי באמתלה של שוויון הינה מתכון לכישלון שרבים מאנשי מחאת האוהלים חוו על בשרם.
מי ייתן ואת הדור הבא נחנך בגישה ריאלית ומציאותית לחיים ונפסיק למכור להם חלומות שכל קשר ביניהם למציאות הינו מקרי בהחלט.
שוב החלה המחאה החברתית. שוב אותם בוגרי אקדמיה זועקים ל"צדק חברתי" שיצדיק את עמלם הרב. לכאורה, זוהי מחאה מוצדקת. הרי 3 שנים של לימודים מפרכים באקדמיה אכן ראויים לגמול רב. שאלתם את עצמכם איך הגענו למצב הזה? איך יש בישראל כל כך הרבה אקדמאים בינוניים? איך יש כל כך הרבה אקדמאים שלא מצאו עבודה בתחומם ?איך יש כלך כך הרבה אקדמאים שבקושי גומרים את החודש ? מדוע מקצועות רבים שדורשים היום תואר ראשון פעם דרשו רק בגרות או אפילו רק 12 שנות לימוד?
ישראל ידעה ימים אחרים בשלושים שנותיה הראשונות .בשנותייך הראשונות היית לומד בלימוד ממלכתי , כפי שנהוג כיום ואז בכיתה ח כולם נאלצו לעשות את ה"סקר". שקבע-עיוני או מקצועי.. באותה תקופה אנשים חלשים לא חלמו אפילו על תואר ראשון (ובצדק), ובינוניים לא חלמו על עריכת דין או חשבונאות - מדוע שילכו בכוח לעשות משהו שאינו הולם את כישוריהם? מדוע שאנשים חלשים יחויבו להיות באקדמיה? שהרי היא מראש אינה מיועדת לכולם .
נוסיף על כך שבזמנו היו כמעט אך ורק אוניברסיטאות, שתנאי הקבלה אליהם היו גבוהים במיוחד, ורק אנשים באמת מוכשרים הגיעו לשם. בתקופה זאת רק תלמידים מעולים ואנשים שהמצוינות נמצאת בדמם הגיעו למקצועות כמו : עריכת דין, ראיית חשבון, הנדסה ואפילו כלכלה. הטובים פחות, אך עדיין מוכשרים, הגיעו לפקולטות הנחשבות פחות כמו מדעי הרוח והחברה בדרך לעבודה בתחומים כמו חינוך, כוח אדם וכו' . אלו שאינם מתאימים לתחום העיוני הלכו ללמוד מקצוע : נגרים, אינסטלטורים, חשמלאות וכו' במידה וגם ניחנו בידיים טובות, או מזכירות, ניהול חשבונות, ייעוץ מס ושאר עבודות משרדיות במידה ולא. באותה תקופה כל מקצוע כיבד את בעליו. בעלי מקצוע בסך הכול הותאמו לתפקיד שהולם יותר את כישוריהם , העבודה העברית הייתה אז ערך קדוש, לא היה בישראל עובד זר אחד, ובאמצעות ביטויים כמו "עבודה ערבית" ו"חאפ לאפ" בזנו לשכנינו הפלשתינאים העושים עבודה גרועה במיוחד ולא יסודית , שהרי בעלי המקצוע הישראלים ודאי שטובים יותר, ועל עבודה טובה צריך לשלם. באותה תקופה האקדמיה לא הייתה חייבת לך כלום. אתה לא מתאים? להתראות. לא התקבלת ...
ואז קרה המהפך המפורסם של 1977-ממשלת בגין החליטה כחלק מהגישה "לתת הזדמנות שווה לכולם" לבטל את הסקר על מנת שלכל ילד יהיה צ'אנס לממש את הפוטנציאל שבו.. במקום לקדם את רמת התלמידים עשו דבר נורא- להוריד את רמת הלימודים על מנת להעלות באופן מלאכותי את אחוז הזכאים לבגרות..
בעוד שבכל העולם העלו את הרמה ,בישראל הורידו אותה!!!. לא מאמינים? קחו מבחן בגרות במתמטיקה משנות ה70 ותנו אותו לתלמיד הלומד כיום בתיכון. גם התלמידים הטובים ביותר כיום יתקשו לעבור אותו.. בנוסף הוחלט על הקמת המכללות, הנותנות תואר לכל אחד שמוכן לשלם 30,000 שקל בשנה, שלא לדבר על תארים פיקטיביים (תואר ראשון במנהל עסקים-רק בישראל! מישהו שמע על תואר "בהנדסת ביוטכנולוגיה" בחו"ל? ועוד )...נוצר דור שלם של אקדמאים בינוניים שכל שאיפתם היא "רק לעבור" "העיקר שיהיה רשום שיש לי תואר" "ללמוד כי ככולם לומדים" והחינוך הדרדר והתדרדר. הפכנו את האקדמיה ממקום ששואף למצוינות, למקום של בינוניות. אין פלא שאין כיום אף אוניברסיטה ישראלית ברשימת 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם. והישגי התלמידים הם מהנמוכים בעולם המערבי.
במקביל הזנחנו את העובדים המקצועיים ואת העבודות המשרדיות . אנו ילדי שנות ה 80 וה70 הננו דור שלם שעבר שטיפת מוח החל מהגן ועד סוף התיכון ללכת ללמוד ולהקיש את מיטב שנותינו באקדמיה. מורים, הורים ,אנשי מקצוע והתקשורת הטיפו לנו בלי סוף "שאם לא נלמד נהייה פועלים" . גישה זו חילקה את העולם בצורה דיכוטומית ל לימודים אקדמאיים שבסופם קריירה משגשגת לבין קריירה כעובד כפיים שחי מהיד לפה. ככה במשך כל השנים מכרו לנו את הבלוף שאקדמיה זה הסיכוי היחיד ואולטימטיבי לכולם להצליח .כאילו שאין שום דבר מעבר, כאילו שאין תארים שלא נותנים לך דבר חוץ מתעודה . ומקצועות משרדיים? זה מיועד רק ל"לוזרים" שנאלצו לעשות הסווה מקצועית לאחר שלא הצליחו למצוא עבודה עם תוארם הנכסף .עבודת כפיים? זה מיועד רק לעובדים זרים. כך גררנו דור שלם לתארים פיקטיביים שלא מועילים דבר מלבד קישוט אך אינם פרקטיים . הרעיון היה- קודם כל תלמד באקדמיה, מה תעשה אחר כך? זה עוד נראה .התוצאה הראשונית שראינו כולם עוד בעודנו בתיכון היא שתלמידים חלשים שנכפו ע"י חברה ללמוד במגמה עיונית, במקום לצאת עם מקצוע נפלו בין הכיסאות. יצאו קירחים מכאן ומכאן...
אנו ילדי שנות ה80 וה70 סיימנו את שירותינו הצבא והלכנו כמו ילדים טובים לאקדמיה. כל אחד מרבים וטובים הלך ללמוד באקדמיה על סמך מה שמעניין אותו ועל סמך "מה שמקובל" שהרי לדור שלנו זה היה דבר טריוויאלי שאקדמיה זה משהו שכל אחד חייב לעשות. רבים מהאנשים הלכו לאקדמיה בצורה עיוורת מבלי לדעת מה הסיכוי שלי למצוא עבודה ולהיות טוב בתחום הדבר אינו משנה כי שטפו לנו את המוח שאין דרך אחרת ואין ברירה וזהו המסלול היחיד להצלחה. לדור שלם מכרו את השקר שהם יוכלו להיות כל דבר שרק ירצו ורק יתאמצו ויעבדו קשה. ע"י שקר ההזדמנות השווה מכרנו לאנשים חלומות ותקוות מבלי להתחשב בעובדה ששוק העבודה הוא דבר מוגבל ושעודף עובדים מתחום מסוים יוצר זילות ופוגע בכולם. באנו לאקדמיה, השקענו 3 שנים במבחנים ועבודות בשביל להשיג את ההצלחה הנכספת.
ואז סיימנו את התואר ויצאנו לשוק העבודה. והמציאות טפחה על פנינו. גילינו שהעולם הוא ממש לא מה שהבטיחו לנו. אקדמאים רבים מצאו את עצמם עובדים בעבודות שהקשר שלהם למה שהם למדו זניח במקרה הטוב וחסר כל קשר במקרה הרע. רבים מצאו את עצמם יוצאים לשוק ובשל חוסר הניסיון ועודף היצע מתקשים למצוא עבודה. רבים אחרים נאלצו להמשיך ולעבוד בעבודות סטודנטים כמו מלצרות ושירות לקוחות. 3 שנים של השקעה הלכו לטמיון.
המחאה החברתית זהו קולו של דור שלם שהבין שרימו אותו . שמגיל 0 הוליכו אותו שולל לעבר מציאות שאינה קיימת. נתנו לאנשים "הזדמנות שווה" שהייתה שקרית. אנשים כל חייהם חייו בחלום שהתנפץ להם בפרצוף. אנשים שחלמו להיות עורכי דין/ מהנדסים/ מדענים/פסיכולוגים וכו' למרות שאין שום סיכוי שבעולם שהם אכן יהיו כאלו (כי לא נולדו עם הכישורים המתאימים) הבינו על בשרם שהליכה אחרי ה"לב" ו "הרצון" יפה אולי לספרי זן ולמעשיות ניו אייג' שמדוקלמים רבות ע"י :מיסטיקנים ,מטיפים ,פסיכולוגים ושרלטנים אחרים. אך אינם מתאימים למציאות... שיוון הזדמנויות מלא הוא רעיון מטופש כי הוא מתעלם מכישוריהם הטבעיים ומהשוני וייחודו של כל אחד. מה לעשות, לא כולם מתאימים לאקדמיה ולא לכולם זה הנתיב האופטימלי בחיים. והליכה נגד הנתיב האופטימלי באמתלה של שוויון הינה מתכון לכישלון שרבים מאנשי מחאת האוהלים חוו על בשרם.
מי ייתן ואת הדור הבא נחנך בגישה ריאלית ומציאותית לחיים ונפסיק למכור להם חלומות שכל קשר ביניהם למציאות הינו מקרי בהחלט.
