כמה נקודות למחשבה
1. האם יש קשר ישיר בין יכולת הלימוד והציונים לבין היכולת המקצועית? כל מי שמסתכל קצת מסביב רואה אחרי כמה שנים שדוקא סטודמטים שלא היו מהמצטיינים במקצוע הצליחו יותר מאחרים (מסתבר שכישורים אישיותיים חשובים לפעמים הרבה יותר..)
2. לכאורה, המצב של עו"ד שאתה מתאר היה אמור להוביל להורדת שכר טרחה ולרווחת כלל האוכלוסיה (כמובן- על חשבון הקטנת הרווח של העו"ד). וכאן נשאלת השאלה האם המדינה , כמשרתת טובת כלל הציבור, צריכה לדאוג לטובת כיסם של עו"ד ושכר טרחתם הגבוה, או דוקא להוזלתו
3. מניסיון- ההוזלה הנ"ל לא קיימת. בפועל אנחנו רואים שכתוצאה מעודף אנשי מקצוע, התחום הולך ומתפתח. היום כל גוף קטנטן לא זז ללא יעוץ משפטי, כל חוזה פשוט נערך אצל עו"ד. אני דוקא מכירה למשל את תחום ה"ניהול" באקדמיה (קצת מוזר - אנשים היום ללא כל ניסיון "שטח" לומדים מראש להיות "מנהלים") . בגלל קיום התחום הזה ואנשי אקדמיה שבו (שאמורים להוציא מאמרים ומחקרים9, התפתח תחום שלם של נוהלי עבודה, אבטחת איכות וכו' וכו'- כל שנה- שנתיים צצה שיטה חדשה ש"מנהלת" את העבודה . לא בטוח עד כמה היא מייעלת אותה- אבל בטוח שמישהו עושה מזה הרבה כסף, והיד עוד נטויה....
4. פתרון ראלי לדעתי לקושי שהצגת הוא לא הגבלה "מלמעלה", אלא בחינוך אחר..במקום לדחוף את האדם להשיג כמה ש"יותר" (עמדה יותר בכירה, מקצוע יותר רווחי), לחנך את האדם ולהוכיר את עבודתו בתרומה לחברה בה הוא חי. באופן זה כל אדם ישאף מעצמו למצוא את המקום שבו הוא טוב ביותר , במקום לזה יבוא באופן מאולץ ע"י מגבלות חוקיות וכד' (שאינן אפשריות במדינה דמוקרטית)