כיתה א' - כן או לא?
כן, עכשיו ברגע האחרון עלתה לפתע השאלה. לפני ימים ספורים הסתבר לנו שבשנה הבאה נצטרך לעבור למקום אחר, באופן שמבחינתנו היה בלתי צפוי. מעבר לקושי המשפחתי הכללי והאישי שזה יוצר אצלנו, הדאגה העיקרית שלי כרגע היא לבני האמצעי. הילד יהיה באוקטובר בן 6, והיה אמור לעלות לכיתה א' השנה. על דעתנו ועל דעת המערכת כולה (גננת, מרפאה בעיסוק וכד'), הוחלט להשאיר אותו לעוד שנה בגן. מבחינה שכלית מדובר בילד מאד מפותח: קורא שוטף לחלוטין, גם באותיות לועזיות (אחד הספרים החביבים עליו: ספר הרכב של האוטו שלי, ממנו אני גם מקבלת ציטוטים ההולמים את המצב "אמא, אורות הבלימה שלך דולקים!"
) הוא מחבר, מחסר ומכפיל בסכומים גבוהים וכן הלאה, אם כי יש לו קשיים בגרפומוטוריקה, והוא מתקשה לכתוב. יחד עם זאת הוא נמוך וקטן מאד לגילו, ובנוסף מתקשה מבחינה חברתית - אמנם הגננת מדווחת שהוא אהוב על הילדים, והם משתפים אותו במשחקים, אבל לעתים קרובות הוא מעדיף לשחק לבד, יש תחושה שלא תמיד קורא נכון את הקודים החברתיים, התגובות שלו איטיות, הוא מוסח בקלות מההתרחשות המשחקית ולכן "מאבד" אותה, ולוקח לו זמן ליצור קשרים חברתיים חדשים, והוא גם ילד עדין מאד, שעד לאחרונה לא ממש ידע לעמוד על שלו. לפי דברי המרפאה בעיסוק יש לו קושי מסוים בויסות תחושתי ורגשי. בשנה האחרונה שלו בגן חל שיפור מאד גדול בתחום החברתי, הוא יותר משתתף, יותר עומד על שלו, וההשארות בגן אמורה בעיקר לחזק אותו בתחום הזה - להיות שנה נוספת בגן כבוגר, ולעלות לכיתה א' כבוגר בשכבה ולא כצעיר, לתת לו עוד ביטחון עצמי ביכולות שלו. הבעיה היא עם ההמעבר בשנה הבאה - גם מעבר למקום שאינו מכיר, ניתוק מכל חבריו, וגם עליה לכיתה א'. מעבר מסביבה תומכת של גן שבו 24 ילדים, שבו רואים אותו, עוזרים לו, מתווכים לו - למקום שבו לא יהיה מי שיקבל אותו בבוקר, לקבוצה של 30+ ילדים, שאינו מכיר אף אחד מהם, למערכת שאת כלליה אינו מכיר - בא לי לבכות כשאני רק חושבת על זה, מדמיינת אותו עומד בהפסקה לבד, לא מכיר אף אחד, ולא יודע אפילו איך להתחיל להתקרב לאחרים - פשוט כואב לי הלב
(בכיתה, כשהמסגרת ברורה והדרישות מוגדרות הוא יסתדר פחות או יותר). חמותי, אשת חינוך ותיקה, הציעה שלאור המצב החדש נשקול שוב להעלותו לכיתה א' כבר השנה, כך שלפחות לא יאלץ להתמודד בשנה הבאה עם מערכת שאינה מוכרת לו, ואז תישאר לו "רק" הקליטה החברתית (היא מניחה ומציעה שלאור הנסיבות ניתן יהיה להעלות אותו אחרי החגים - אז ימשיך לבית הספר בקיבוץ שבו הוא נמצא בגן עכשיו, יחד עם בוגרי הגן שלו שיעלו עוד שבוע וחצי ל-א'). בתחושה שלי ושל בנזוגי להוציא אותו כרגע מהגן יעשה לו עוול. יחד עם זאת, אולי זה הרע במיעוטו? אני פשוט אובדת עיצות
בימים הקרובים ננסה להתיעץ עם הגננת, אבל תשובות חד משמעיות ודאי לא יהיו. אשמח לעצתכם המלומדת (וגם לקצת עידוד...)
כן, עכשיו ברגע האחרון עלתה לפתע השאלה. לפני ימים ספורים הסתבר לנו שבשנה הבאה נצטרך לעבור למקום אחר, באופן שמבחינתנו היה בלתי צפוי. מעבר לקושי המשפחתי הכללי והאישי שזה יוצר אצלנו, הדאגה העיקרית שלי כרגע היא לבני האמצעי. הילד יהיה באוקטובר בן 6, והיה אמור לעלות לכיתה א' השנה. על דעתנו ועל דעת המערכת כולה (גננת, מרפאה בעיסוק וכד'), הוחלט להשאיר אותו לעוד שנה בגן. מבחינה שכלית מדובר בילד מאד מפותח: קורא שוטף לחלוטין, גם באותיות לועזיות (אחד הספרים החביבים עליו: ספר הרכב של האוטו שלי, ממנו אני גם מקבלת ציטוטים ההולמים את המצב "אמא, אורות הבלימה שלך דולקים!"
