ככה פתאום באמצע החיים...

[פול סיימון]

ככה פתאום באמצע החיים...

הכל היה רגיל, שלשה ילדים, בית , משכנתא, חברים, זוגיות? הצחקתם אותי. מין? במשורה. שיחות - טכניות בלבד. ניסיתי לדבר איתה מדי פעם, אבל כל אחד הלך ונסגר בעולמו הוא. השיא היה לפני שלושה חודשים הנתק כבר היה חריף והיא הלכה ודעכה, הכרחתי אותה לדבר, ואז קבלתי את התשובה שלא רציתי לשמוע אבל ידעתי שהיא בדרך. רוצה להתגרש, לא, אין לה מישהוא אחר, אבל ככה היא לא רוצה לחיות יותר. לא אוהבת אותי, לא נמשכת, השתנתה עם השנים ולא מרגישה שאיתי היא רוצה להזדקן.כשאמרתי שאני עדיין אוהב אותה, גיחכה, ושאלה : למה? אמרתי בואי נלך ליעוץ, הסכימה, בדיעבד רק בשביל לשכנע אותי שאין מוצא אחר. היום היא לוחצת שנספר לילדים ושאני אצא מהבית. לא יודע מה לעשות, להרים ידיים?, לוותר?, לספר לילדים? (קטנים, הגדול בן 7)או להלחם על מה שאולי ניתן להציל? לא יודע איך להתקדם במצב הארור הזה.

 

[מיכללב]

פול סיימון היקר

תרשה לי..זה לא ככה פתאם באמצע החיים...זה מצב שנמשך ונמשך..בהתחלה לא נוח איתו, מנסים אולי לשנות..כשחשים בהתנגדות, מרפים. ואז זה מצב סטטי שנוח לכולם כי אין כוח להתאמץ...ויש דברים אחרים שמעסיקים כמו-משכנתא,ילדים ,עבודה וכו´... האישה שלך חושבת שלא אכפת לך. בגלל זה היא לא מאמינה שאתה אוהב אותה. אני חושבת שהגיע הזמן להראות לה מה אתה מרגיש.. תתחיל בקטנות- פרחים,תחתון סקסי. ארוחה זוגית לשניכם... לדעתי, שווה להילחם. ולצאת מהבית רק אחרי שבאמת ניסית את הכל. בהצלחה!

 

[פול סיימון]

זה לא פתטי?

אחרי שלא מדברים שנים, מדברים על גירושים, היועצת מתארת את מערכת היחסים שלנו "סוס מת", ועכשיו לבוא עם פרחים? אני באמת רוצה לדעת, האם כל מה שנדרש הוא צעד מלאכותי כמו מתנה? בפנים, לא יודע אם באמת רוצה להשאר, אבל ברור לי שכל דבר עדיף על פירוק המשפחה.(ואולי לא?)

 

[סולו]

ללכת בקטן

לא חייבים ללכת על דברים שבאמת "מרגישים לך" מוגזמים. אפשר סתם להציע ללכת לסרט ואח"כ לבית קפה (אפשר לדבר על הסרט, אם קשה לדבר על דברים יותר משמעותיים). אחרי כמה פעמים כאלה, שיחות נראות פחות מאולצות. אפשר לקנות שוקולד/עוגה/צ´ופר שהיא אוהבת, ולחלוק את זה יחד בבית אחרי שהילדים הלכו לישון. אפשר להביא סרט יפה (מסוג שהיא אוהבת, ורצוי אופטימי) ולראות ביחד בוידאו, ושוב, לנסות לדבר עליו. אחרי שהמצב משתפר, אולי אפשר לצאת לסופשבוע במקום נחמד. רק שניכם, עם תוכנית נעימה ולא מלחיצה, עם קצת תקווה ובלי ציפיות מוגזמות. לאט לאט, בעבודת נמלים אפשר לנסות. יש יועצי נישואים ממש לא מוצלחים לפעמים, ואולי כדאי להתעלם מהנבואה השחורה של היועצת ולנסות מישהו אחר. מה שכן, כדאי לוודא כמה דברים: 1) שאכן אין מישהו נוסף במערכת 2) למה היא רוצה להפרד בלי לתת סכוי לתיקון 3) מה אתה רוצה עמוק בלבך. בהצלחה.

 

[פול סיימון]

ואולי בעצם, צריך לחתוך?

מה עדיף להתחיל מחדש, אחרי 12 שנים ביחד, שבהם הייתי די פאסיבי בהחלטות הזוגיות, החל בחתונה והמשך בילדים, או לשנות סדרי בראשית ובעצם ללמוד להכיר אחד את השני? כאשר אני כאן מתחיל ממינוס, כי היא אומרת : לא מעונינת ואין סיכוי. אני מכיר באחריותי למצב שבו אנחנו נמצאים, ומוכן לעשות הרבה בשביל לשנות, אבל התחושה שאין לי פרטנרית לשינוי,עוצרת אותי. וברקע, שלושה ילדים, שלא עשו רע לאף אחד ואנחנו הולכים להפיל להם את השמים על הראש.

 

[kobo]

כן תחתוך

אני לא יודע איך אתה מתכוון להמשיך לחיות עם אשה שלא אוהבת אותך אתה בעצמך אמרת שיהחסים בינכם לא מי יודע מה . אז מה אם אתה אוהב האם אתה מאושר. נראה לי שאתה טיפוס אדיש שלא מזיז לו כלום עד שהאמת טופחת לך בפרצוף , אני בטוח שאשתך כבר מתכננת את הצעד הזה הרבה זמן ורק עכשיו היא קיבלה את האומץ (יכול להיות גם שיש לה מישהו והיא לא רוצה לפגוע בך יותר מדי ) תן לה ללכת להיות מאושרת ואולי גם אתה תמצא את האושר שלך. בקשר לילדים צריך ייעוץ מקצועי להם ולכם. אולי יש סיכוי קטן שאם תתן לה להיות לבד חודש חודשיים היא תבין שאתה חסר לה והיא טעתה. בהצלחה!!!.

 

[סולו]

עדיף לנסות ולהציל

עדיף, לדעתי, לנסות ולבנות מחדש. אם לא תנסה, ותשקיע את מירב המאמצים וכל הכוחות, אתה תשאר תמיד עם תחושה של החמצה על כך "שאולי היה אפשר להציל ולא עשיתי מספיק". לפרק ולהרוס תמיד אפשר. כדאי להתחיל את השינוי אצלך (ומהר) בתקווה שהיא תצטרף כאשר היא תראה שאתה רציני ומתמיד. בהצלחה!!

 

[המוסקיטר האחרון]

ולפעמים, החגיגה נגמרת....

מערכת היחסים, כפי שאתה מתאר אותה נמצאת על סף גוויה. על מנת להציל מערכת יחסים במצב כזה, חייבים להתאמץ. מאמץ, ששני בני הזוג צריכים לרצות להשקיע,- צורך מאמץ, ששני בני הזוג מוכנים להשקיע (לא מספיק הרצון). מוכנות מאמץ, ששני בני הזוג חייבים בסופו של דבר להשקיע. מעשה המאמץ, דורש כוחות נפשיים גדולים מאד, משני בני הזוג. וגם אז, שום דבר לא מבטיח הצלחה... לכן, הצעד הראשון שלך, חייב להיות כזה, שייתן לאשתך סיבה להתאמץ. בלי הרצון שלה, אין סיכוי שזה יצליח. למרות הסקפטיות שאני מפגין כאן, אני מאחל הצלחה מכל הלב במאמציך

 

[מיכללב]

אני דווקא חושבת

שאשתך אמרה לך שהיא רוצה להתגרש כדיי לבדוק מה אתה מרגיש...אולי מה היא מרגישה...לא התכוונתי שפרחים יהיו צעד מלאכותי..תתחיל ממשהו שמרגיש לך טוב איתו. הלא אמרת בעצמך שאתה אוהב אותה. אני חושבת שכדאי שבאמת תחשוב אם אתה אוהב..ותעזוב לרגע את האגו בצד..ותענה לעצמך מה אתה אוהב בה?...ואולי מזה לפתוח שיחה..אולי אחרי פגישה..סרט..בית קפה..לא משנה מה..בילוי יחד. הנסיון עדיף על לבוא וישר לפרק את התא המשפחתי.

 

[פול סיימון]

זאת בדיוק השאלה, שאין לי...

עליה תשובה, מה אני אוהב אצלה? האם אני אוהב באמת, או מה שמניע זה הפחד, הנוחות או תחושת הכשלון ? אין לי תשובות , הרי העובדה שלא טרחתי עד היום לעשות צעד אקטיבי אמיתי לשנות את המצב. דבר אחד ברור לי, אני לעצמי אעשה בדק בית מקיף על מנת למנוע חזרה של המצב בגלגול הזה או הבא.

 

[האלי]

ויותר מזה,

אם לא עשית הכל בנסיון לתקן את המערכת הזוגית שבה אתה נמצא היום, קרוב לוודאי שהמערכת הבאה שאליה תיכנס (אם וכאשר תיכנס) תיכשל מאותן סיבות רק יותר מהר - מתכון בטוח להרבה כאב לב ועצב. לכן כדאי לך לבדוק איך הגעתם לאן שהגעתם ומה הדרך החוצה משם. אבל אם לא תפיק את הלקחים מהמערכת הזו, ונסיון לתקן הוא דרך טובה מאד גם להפקת לקחים וגם לשינוי אישי הנובע מיישום הלקחים שאותם למדת. אם לא תפיק את הלקחים, סתם בזבזת 12 שנים מהחיים... סתם. שלך, האלי.

 

[האלי]

מה שאני עשיתי

כשהייתי בסיטואציה דומה מאד לשלך, אמרתי לה: זה הבית שלי. כאן אני נשאר. אני לא הולך לשום מקום. זה הבית שלי. אני אנסה לעשות את החיים בו הכי טוב שאפשר ואם אצליח מה טוב. ואם לא אצליח... אז לא. אבל בשום אופן אני לא עוזב את הבית שלי. היו אחרי זה שנים שחלקן היו טובות וחלקן היו נסבלות, ורק עכשיו, אחרי שהילדים גדלו והסתבר לי שאין שום סיכוי שנהיה חברים, החלטתי לפרק את החבילה. אז נכון שאנחנו כן מתגרשים בסופו של דבר, אבל את שנות הילדות הילדים עברו עם אבא ואמא. אני חושב שזה חשוב להם, אני בטוח שזה היה טוב לי. מה שאני רוצה להעביר לך זה את הנקודה שאתה תחליט לצאת מהבית שלך רק אם וכאשר זו תהיה הבחירה שלך. ועד אז, אתה נשאר ומי שרוצה ללכת... שילך. שלך, האלי.

 

[פול סיימון]

הילדים יודעים

עברנו שלב, שיתפנו את הילדים (שני הגדולים, הקטן עוד תינוק), לא קל בכלל, הרבה בכי של כולם, אבל משפט אחד שאמר הגדול(בן 7) מהדהד לי בראש, "למה לא שיתפתם אותי קודם, היה לי הרבה יותר קל בחיים". האמצעי בכה מאוד, אבל פתאום עצר ושאל אותי: יהיה לי חדר לבד אצל אבא? כך שהטראומה הראשונית הייתה פחות נוראית ממה חשבתי, למרות שברור לי שלא יהיה קל, מה שלא נחליט. היום אנחנו הולכים לפגישה נוספת, אני עדיין מתלבט לאיזה כיוון למשוך, אבל עכשיו שהילדים שותפים לתהליך, יותר קל לי.

 

[מתולתלת]

האלי נסה רגע לחשוב הפוך

אם אתה היית מפסיק לאהוב אותה ומבקש ממנה ללכת מהבית והיא תגיד לך לא איזו הרגשה מגעילה זו לחיות עם גבר או אשה שלא אוהבים בדרך כלל הגבר הוא שיוצא מהבית גם אתה וגם אלי.מ מאוד אגואיזים הדמות הגברית פה ממש לא חשובה לדעתי צריך יותר לשמור על שקט נפשי שלנו ושל הילדים ולא לשחק משחק של אני גר בבית שלי או אני זה שפתחתי את התיק צריך גם לחשוב על מה הילדים מבינים מכל הענין הם הרי ילדים משוטפים והם כל עולמינו עובדה שאתה נשארת בגללם עוד הרבה שנים איתה ואני חושבת שאולי בזבזת זמן ושנים של גיל מאוד מיוחד שנות השלושים וההפסד (אולי)היה שלך

 

[האלי]

לא בטוח שהבנתי מה את רוצה להגיד,

גם לא בטוח שיש לי שפה משותפת (לא משוטפת, משותפת) עם מי שטוענת שהדמות הגברית (שזה אני במקרה זה) ממש לא חשובה... אבל בואי לא נריב, אולי תרצי להסביר למה התכוונת? אגב, כבר שנים מאז שהפסקתי לאהוב אותה, אבל מעולם לא עלה על דעתי לדרוש ממנה שתעזוב את הבית בגלל זה. שלך, האלי.

 

[אפר של ורדים]

אני דוקא הבנתי את מה שהיא אומרת

(משוטפת או משותפת לא זו הנקודה) כשחיים אם מישהו בבית כשלא אוהבים רק גורמים נזק ביחוד לילדים. ובדרך כלל הגבר עוזב לא מאפליה מינית אלא בגלל שבדרך כלל המטפל העיקרי בילדים קטנים הוא האישה. ברור שיש יוצאים מהכלל. מה שחשוב ששני אנשים לא ישארו לגור יחד בגלל משחקי כוחות של מי ישבר ראשון. זה יפגע בשניהם ועוד יותר בילדיהם. (וממש לא נורא אם לא תמצא שפה משותפת גם איתי)

 

[מתולתלת]

הסבר מדויק .......תודה../images/Emo6.gif

 

[אלי.מ]

למה אנחנו נמשכים דווקא....

.....למי שאינם רוצים בנו? איזה סידרי עולם משונים אלה שבמשך שנים אנחנו חיים במובן מאליו בשיגרה בשעמום ובלבד, ופתאום כשהשני אומר: או קיי בוא נהפוך את הלבד הזה למשהו קבוע וסופי אנחנו פתאום מתעוררים ופוחדים לעזוב ידיים? שמע ידידי, אשתך בן אדם בוגר שמחליט עבור עצמו. אני לא יודע אם אתה אוהב אותה או שזקוק לסימביוזה הזאת איתה כי ככה אתה רגיל. רוב היועצים יגידו לך שאם היא כל כך החלטית, אז תן לה ללכת.היא לא רוצה אותך. זה פוגע זה מעליב זה מפחיד אבל זו עובדה. תן לה ללכת או לך אתה ותתחיל לבנות את עולמך הריגשי מחדש, אבל הפעם בליווי של יועץ או מטפל כדי שלא תיכנס למערכת דומה שלא היתה בריאה לך. אתה צריך ללמוד מה פירוש לאהוב, מה זה ביחד מה זה פירגון הדדי מה זו חיבה, קירבה, אינטימיות(לא דווקא מין),חברות, שיתוף, לדבררר לספרררר גם אם תמשוך איתה עוד כמה חדשים זה נראה אבוד. אני מציע לך גם בשביל האגו לפתוח תיק ברבנות.אתה תהיה זה שלא רוצה אותה,ולא היא שתכתיב את המהלכים."בבקשה את רוצה גט? אחלה. אני רוצה יותר ממך.אני לא עוזב את הבית אלא רק אחרי שנגיע להסכם מסודר. את רוצה ללכת? הדלת פתוחה." אני מאחל לך רק טוב ותעשה את זה למענך כמה שיותר מהר.

 

[פול סיימון]

תודה על התגובות והעזרה

אחד הדברים שמגלים בזמן משבר, זה שכולם מתחילים ללכת על ביצים לידך, במיוחד חברים שגם הם לא ממש חווים זוגיות מופלאה, והפחד שאולי תדביק אותם, הופך אותם לדנידינים. אז טוב לדעת שיש מקום שאליו אפשר לבוא להתיעץ, להשתפך ולקבל חיבוק ותמיכה. תודה.

 

[פול סיימון]

חזרנו מעוד מפגש, נראה שזה סופי

חומת הנחמדות וההבנה מתחילה להיסדק,כמו שזה נראה כרגע, השלום באזורינו יגיע לפני השלום אצלנו בבית. בקיצור אין על מה לדבר, כל ניסיון שלי לדבר על חזרה לאחור נתקל בשלילה מוחלטת. מה שנשאר, כנראה הוא להכנס לתהליך של גישור על מנת לפרק את החבילה עם מינימום נפגעים. אשמח לקבל המלצות מבעלי/ות ניסיון בתהליכים דומים.