כלי המשחק, פרק 13: האמת, כמעט

[Sharonmxx]

הגזמת, אם מישהי מכאן תשתלט על העולם,

זו בטוח תהיה אני

 

[Digi Lista]

אבל אותך יותר קל לשחד...

וחוץ מזה אני סומכת על חברותנו הוותיקה,הבערך ניגודים בינינו הם שמאחדים אותנו- כי הרי את

ואני

... וכמובן הליהוק לפיניק. אחרי שזה יקרה אוכל לנפנף אותך מדרכי

 

[N o R i K o]

סורי חומד, אני קודם

אם הצלחתי לגרום לתפוז לפתוח פורום למשחקי הרעב ולהעביר 5 בנות מטים פיטה ל"אני לא סגורה על עצמי, אני אוהבת את שניהם, אעאעאע

", אני יכולה לעשות הכל

 

[Billy Shirs]

ובהודעה...

איון נסוג אחורה במהירות, רחוק ככל האפשר מהסכין של בריי. הוא לא תכנן למות היום, לא ככה. "אפילו לא עשיתי שום דבר!"

"שקרן," בריי סינן, הוריד במהירות את השמיכה מעל פרים וזרק אותה הרחק ממנה כאילו היא עומדת להתפוצץ בכל רגע. "ראיתי מה עשית. התעסקת עם השמיכה הזאת, הפכת אותה לנשק. ועכשיו אתה מנסה להרוג אותנו בזמן שאנחנו ישנים?" הוא קם ממקומו והחל ללכת לקראת איון, מוכן לתקוף. הוא ידע שאין לו שום סיבה לרוץ. איון ממילא לא מסוגל לברוח.

"לא עשיתי כלום – אני רק הסתכלתי עליה – ראיתי שפרים רועדת וכיסיתי אותה בשמיכה, זה הכל, אני נשבע!" הוא הסתכל לצדדים בדחיפות, מחפש דרך לברוח, אלא שלא הייתה אחת כזאת, וגם אם כן, בריי הרבה יותר מהיר ממנו. בפעם היחידה שהוא סיפר את האמת (בערך) אף אחד לא האמין לו.

פרים פקחה את עיניה מההמולה וקמה על רגליה ברגע שראתה את הסכין השלופה של בריי. "מה אתה עושה? הוא בן-הברית שלנו! הבטחת שלא תפגע בו!"

"הוא זמם משהו, פרים. אל תסמכי עליו כל כך. ראיתי אותו."

בקצב הזה היא כבר לא תציל אותו משום דבר בעתיד הקרוב, ואם הוא רוצה לחיות, הוא צריך שהיא תאמין לו. קצת קשה לעשות את זה כשכל מילה שהוא אומר היא שקר. "לא. אני לא רוצה לפגוע בכם, פרים, בדיוק כמו שהבטחתי. בסך הכל ראיתי שקר לך. אני יכול להוכיח לכם." הוא ניגש אל השמיכה והתעטף בה בעצמו, וכשהתקרב אליהם פרש אותה למולם. "רואים? לא עשיתי שום דבר. אפילו אני לא יכול לעשות מזה משהו מסוכן."

"אני מאמינה לך," היא אמרה בקול שקט.

"תודה," הוא חייך. הוא ידע שבריי לעולם לא יהרוג אותו כל עוד פרים בסביבה, ובטח שלא אם היא מוכנה להגן עליו. "אני אלך לבדוק אם הגשם פסק. אולי נוכל להוציא לפועל את התוכנית היום."

"אני אבוא איתך," פרים אמרה.

"פרים, את לא יכולה – " היא לחשה משהו לבריי, שהמהם בחוסר הסכמה, ואז חזרה שוב לצידו של איון. יכול להיות ששניהם תכננו את שעת המוות שלו כרגע, והוא לעולם לא יידע. עכשיו הוא לא יכול לחזור בו, כי אם הוא לא יראה שהוא סומך עליה, איך היא אי פעם תסמוך עליו?

הם עלו במדרגות לקומה שבה הייתה תצפית על כל העיר. רוח נשבה על פניהם דרך פתחי החלונות המנופצים. הנוף שנשקף אליהם היה שונה לחלוטין. כל האזור שנפגע מהגשם היה סדוק ונטול צמחייה לחלוטין. הדבר היחיד שנותר היה הצבע המלאכותי, שעדיין חילק את הזירה למשבצות של ירוק ואדום.

"הגשם הפסיק לרדת, אבל הכל עדיין ספוג בחומצה. נצטרך לדחות את התוכנית למחר בכל זאת," הוא אמר כשהבחין בשלוליות שנקוו על הקרקע.

"אני מעדיפה לחכות עם התוכנית הנוראית הזאת בכל מקרה."

"מה כל כך נורא בה?"

"ללכת לשם ולטמון להם מלכודת יהיה בדיוק כמו לרדת לרמה שלהם. חוץ מזה, בריי אמור להיות הפתיון. זה סיכון אדיר עבורו, ואני לא יודעת למה הוא מוכן לקחת את זה על עצמו."

"אי אפשר להוריד את הקרייריסטים בלי להסתכן. היית מעדיפה שאחד מהם ינצח במקומנו?"

"כמובן שלא," היא אמרה בחוסר חשק. היא חככה בדעתה מספר רגעים ואז אמרה בהחלטיות, "הייתי רוצה שהוא ינצח."

איון השתהה לרגע. היה ברור לו שפרים מאוהבת בבריי, ושלהעמיד פנים שהוא מאוהב בה בעצמו יהיה חסר טעם לחלוטין. היה עליו לנסות גישה אחרת, והוא ידע בדיוק איזו.

לאחר שתיקה ארוכה הוא הביט בעיניה ואמר, "גם אני."

היא הסתכלה עליו בפליאה. "למה?"

"אני מניח שמאותה סיבה שאת רוצה," הוא הסיט את מבטו.

"אני כל כך שקופה?" היא נאנחה. הוא יכול היה לראות את ההבנה פושטת במוחה כשהוסיפה לפתע, "רגע, אתה אוהב את בריי?!"

אהבה היא מילה חזקה מאוד. הוא תמיד אהב את המראה של בריי, וחשב שהוא חכם ובעל חוש הומור מבריק. הוא היה רוצה לנשק אותו, בנסיבות אחרות, ואולי אף יותר מכך; אבל זאת לא הייתה אהבה, והוא בטח שלא רצה שבריי ינצח במקומו. בכל זאת, קשה להתאהב במישהו שמאיים שוב ושוב להרוג אותו.

"כן."

"חשבתי שאתה אוהב אותי..." נשמע היה שהיא לא דיברה בקנאה או באכזבה, אלא בהפתעה טהורה.

הילדים האחרים במחוז תמיד נהגו לקרוא לו מתרומם. הוא לא האמין שהוא הצליח להסתיר את זה כל כך טוב עד עכשיו, אם אפילו לפרים לא היה מושג בעניין.

"אני כן מחבב אותך, פרים, פשוט לא בצורה הזאת," הוא חייך, למרות שהוא בער מבפנים. עכשיו לא יהיה אדם אחד בפאנם שלא יידע. אבל מצד שני, מה זה משנה? אם הוא לא ישיג את האמון של פרים, הוא ממילא ימות בקרוב.

"בריי אמר לי – "

"אני יודע. אני סיפרתי את זה לבריי. פשוט לא רציתי שהוא יידע את האמת."

"אז אתה כמוני," היא אמרה בהשתאות.

הוא הנהן. "את יודעת, אם היית מבוגרת בכמה שנים הייתם יכולים להיות זוג יפה. אבל הוא יותר מדי מבוגר בשבילך," הוא צחק.

"הוא מבוגר מדי גם בשבילך," היא חייכה חצי חיוך.

"הגיל הוא לא הבעיה במקרה שלי."

להפתעתו, היא התקרבה אליו והחזיקה בידו. "עכשיו אני יודעת שאם אתה אוהב אותו כמוני, אף פעם לא תנסה להרוג אותו."

היא הייתה כל כך תמימה שזה כאב. "לא הייתי רוצה לראות אף אחד מכם נפגע. אני רק מקווה שהוא מרגיש אותו הדבר," הוא נאנח.

"אני לא חושבת שהוא ינסה לפגוע בנו."

"את צוחקת עליי? הוא ניסה להרוג אותי שלוש פעמים עד עכשיו. לא הייתי חי עכשיו בלעדייך."

"זה כל כך אכזרי, לזכות ליחס כזה מהאדם שאתה אוהב," היא אמרה בקול חנוק מדמעות וכרכה את ידיה סביב איון.

הוא החזיר את החיבוק במבוכה. הוא אף פעם לא היה טוב בדברים האלה. "את לא חייבת לבכות בגללי. הכל בסדר. רק... בבקשה, בבקשה אל תבכי."

"אני תמיד בוכה בגלל אנשים אחרים," היא אמרה, למרות שנשמע שהיא נרגעה מעט. "מעורר רחמים, נכון?"

"בכלל לא. זאת תכונה ראויה להערצה. אף פעם לא ציפיתי לפגוש פה אנשים כמוך, פרים, ואני שמח שפגשתי," הוא אמר, עדיין מחבק אותה. הוא לא האמין שבחורה כמוה הצליחה לשרוד בשלב כזה של המשחק. היא הייתה תמימה לחלוטין, רגישה ואכפתית יתר על המידה. מצד שני, אם היא לא הייתה, איון כבר היה מת מזמן. הוא באמת חיבב את הנערה, והעריך מאוד את המוסריות שבה, בעוד הוא בעצמו מוכן לשקר, לתמרן ולבגוד בכל מי שצריך על מנת לשרוד.

איון מעולם לא הצליח להתיידד עם אף אחד. במחוז 3 הוא לא נהג לשקר לעתים תכופות כמו בזירה, אבל האופי שלו הצליח להרחיק אנשים בקלות. איך דווקא במשחקי הרעב, מכל המקומות, הוא הצליח למצוא מישהי שבאמת אכפת לו ממנה? בפעם הראשונה מאז תחילת המשחק, הוא החל להרגיש ייסורי מצפון. אולי הוא לא עושה את הדבר הנכון אחרי הכל? אולי יש דברים חשובים יותר מלשרוד? אבל הוא הכיר את עצמו טוב מספיק כדי לדעת – היא יקרה לו, והוא לעולם לא יפגוש מישהי כמוה.

כשיגיע רגע האמת – הוא מכיר את עצמו טוב מספיק גם בשביל לדעת את זה – הוא לא יהסס.

 

[Billy Shirs]

בהודעה ב'

**

הם היו בתחילתו של היום השלישי למשחקים. קאג'יה טענה שמצבה השתפר בהרבה, אם כי לינייס נטה שלא להאמין לה; לפעמים הייתה נעצרת בפתאומיות, מנסה למצוא מחדש שיווי משקל, מתנודדת קלות על רגליה כעץ בזמן סופה. הוא פקפק ביכולתה לתפקד כרגיל, על אחת כמה וכמה בקרב, אבל הוא לא תכנן להתמודד מול מלארק לבדו.

הגשם ופציעתה של קאג'יה עיכבו אותם מספיק זמן. היה עליהם להמשיך ולצוד, לסיים את המשחק מהר ככל האפשר. הזירה עשתה עבורם את רוב העבודה, אבל עדיין נותר להם להיפטר מהמיועדת מ-2, הבחור מ-4, וכמובן, בריי מלארק. אמנם אף אחד מלבדו ומלבד קאג'יה לא התנדב, אבל שלושתם הראו במרכז האימונים פוטנציאל מסוים לשימוש בנשק, ולינייס התכוון לסלק מדרכו כל איום אפשרי.

הזירה הייתה הפתעה נעימה עבורו - הוא נהג לשחק שח כחלק מהאימונים שלו, כדי לתרגל חשיבה אסטרטגית. הוא ידע תמיד שהדבר יעזור לו, אך אף פעם לא שיער לעצמו שהעניין יבוא לכדי ביטוי בצורה מילולית כל כך.

הוא וקאג'יה סרקו את הזירה, או ליתר דיוק, הלוח, בצורה יסודית. בניין אחר בניין, חדר אחר חדר. מקומות המחבוא היו אינסופיים, והעבודה הייתה מפרכת. הם חיפשו במשך שעות ועדיין לא מצאו אף מיועד.

מסיבה כלשהי, הוא כבר לא היה נרגש כל כך מהמחשבה על להרוג אנשים. ההנאה שבהרג כבר החלה לחמוק ממנו, והמצוד אחר שלושת המטרות שלהם הפך למשימה נוספת ותו לא. בנוסף על כך הוא היה צריך לשמרטף על קאג'יה. אבל היה להם רומן לתחזק, גם אם הוא נגעל ממנה עד עמקי נשמתו. כספי החסויות שיוכל לקבל היו גבוהים בהרבה כל עוד היא עדיין לצידו. במצבה היא לא היוותה איום עליו ממילא, לא מספיק כדי להרוג אותה. לפחות לא עכשיו.

"את יודעת, אם רק היית מכוונת לגרון שלו במקום לכתף, לא היינו צריכים לדאוג יותר לגביו," הוא אמר לבסוף כשיצאו מאחד הבניינים.

"אבל אז הייתי מפסידה את כל הכיף," היא אמרה בטון ילדותי ועיניה הזדגגו. "מה הטעם בלהרוג מישהו אם אי אפשר לשמוע אותו צורח?"

"תשחקי אחר כך עם החברה הקטנה שלו, לא אכפת לי. אבל כשנגיע למלארק אנחנו לא מבזבזים זמן," הוא הסתכל בעיניה.

"אתה צריך לנסות בעצמך," היא עצרה את הליכתה והתקרבה אליו כך שעמדו זה מול זו, מניחה את ידיה על כתפיו. "לצבוע מישהו באדום. זאת אומנות אמיתית."

לפני שהייתה לו הזדמנות להתחמק היא נישקה אותו בעוד אחת מנשיקותיה האיומות. הפעם הוא לא הצליח להסתיר את רתיעתו ממנה. כשהבחינה בכך, היא השפילה את מבטה לרגע ואז נישקה את צווארו. באופן מוזר, הנשיקה הזו הייתה שונה בהרבה מהאחרות. רכה יותר, יבשה, כמעט טבעית. לאחר מכן היא קברה את פניה בשקע כתפו. כשהיא לחשה, קולה היה צלול ועדין באוזנו. "תגיד... אני הולכת עם זה רחוק מדי?"

הוא הניח את ידיו על כתפיה בהיסוס. לפתע היא נראתה כמו בחורה אחרת לחלוטין. כשהיא הייתה קרובה אליו כך, הוא לא הרגיש צורך להירתע או להוריד אותה ממנו. אפילו הקול שלה היה שונה, כבר לא באותו טון עמוק ומאיים. היא הייתה ההיפך הגמור מכל מה שראה עד עכשיו, והשינוי היה מרענן.

בשבריר השנייה הזה, הוא באמת הרגיש כלפיה משהו. הוא לא ידע להצביע על כך, אבל הוא רצה שהיא תישאר קרובה. אולי בעצם להעמיד פנים שהוא אוהב אותה לא יהיה כל כך קשה.

הוא אימץ אותה אליו בידו האחת וליטף את שיערה בשנייה. "לא, קאג'יה. הכל מצוין."

"טוב." הנימה הקרה והמטורפת חזרה לקולה כאילו אף פעם לא עזבה. היא התנתקה מבין זרועותיו באחת והמשיכה ללכת. "יש לנו עוד עבודה לעשות."

הוא נשאר לעמוד במקומו לרגע נוסף, בזמן שכל הרגשות והמחשבות מהרגע ההוא התפוגגו כלא היו מעולם.

~

לאחר חיפוש מייגע ואינסופי למדי, הם נכנסו ללובי של בניין נוסף. רגליהם כבר היו עייפות ממאמצי היום, ולמרות שנראה היה שקאג'יה ניסתה להסתיר זאת, הדבר ניכר בה היטב. היא עצרה במקומה והניחה יד על בטנה, פניה מתכווצים בכאב להרף עין ואז עוטים שוב את אותה הבעה מעוותת.

שניהם נדרכו כשצעדים הדהדו בין הקירות.

"אני אלך ראשון. את רק צריכה לחפות עליי, ואז ניקח הפסקה," הוא אמר כשהמיועדת ממחוז 2 הופיעה מבין סדק צר בקירות. היא החזיקה בידה כידון והחלה לרוץ לקראתו.

לינייס חייך. היא נראתה לא יותר מבת ארבע-עשרה, עם מבנה גוף קטן ורזה. הוא יוכל לנצח אותה בקלות אם היא רק תתקרב אליו מספיק. "זוזי מהדרך," הוא סינן לקאג'יה.

הוא שלף את הנשק שלו – הנשק האמיתי שלו, זה שהתאמן עליו לאורך כל השנים. חרבות תאומות, מעט מעוקלות בקצהן. עם הזמן, הוא פיתח את היכולת להשתמש בשתי ידיו באופן שווה, ובכך היה לו חופש פעולה רחב הרבה יותר מאשר היה לו עם חרב אחת בלבד. הוא הצליב אותן מולו בעמדת מגננה, צופה בה בדריכות. הכידון שלה היה מכוון לגרונו. הוא חיכה לראות האם היא תנסה להשליך אותו עליו או לדקור אותו.

היא כבר הייתה מרחק סנטימטרים ספורים ממנו כששינתה את כיוון הכידון כך שיפגע בבטנו. הוא העמיד פנים שהוא לא שם לב לכך. רגע לפני שהיא הספיקה לפלח את גופו, הוא צעד צעד אחורה ולכד את גוף הכידון בין חרבותיו. אז, הוא הצליב את זרועותיו בתנועה חדה, אחת מעל השנייה. הכידון עזב את אחיזתה הקלה של הנערה והתעופף מספר מטרים הצידה.

המיועדת ממחוז 2 עמדה מולו, חסרת נשק לחלוטין. לפני שהספיק להניף את חרבותיו בשנית היא רצה במהירות אל מאחורי קאג'יה, שעמדה קרוב אליהם, ולחצה על בטנה בחוזקה. "ראיתי שהיא פצועה," היא אמרה בקול רועד.

"חשבתי שאמרתי לך לזוז מהדרך," הוא אמר לקאג'יה בעצבנות. "היא לא חמושה, פשוט תבעטי בה או משהו."

קאג'יה הביטה בו כאילו לא שמעה מילה אחת ממה שאמר. הבעה של כאב טהור הייתה נסוכה על פניה, כזו שאפילו היא לא הייתה מסוגלת להסתיר. "תוריד אותה!" היא צרחה. "תוריד אותה תוריד אותה תוריד אותה!"

הוא נאנח והחל לפסוע לקראתן. שתי ידיו היו תפוסות על ידי החרבות, והוא לא תכנן לוותר על אף אחת מהן. לכן, ברגע שהיה קרוב מספיק, הוא שלח ללא היסוס את הבעיטה החזקה ביותר שלו אל פניה של קאג'יה. מהדף המכה היא התנתקה מאחיזתה של המיועדת ונפלה על הרצפה.

כעת, כשהייתה חסרת הגנה לחלוטין, לינייס חתך שני חתכים עמוקים, כמעט מקבילים זה לזה, בחזה ובבטן של הנערה. התותח ירה מיד לאחר מכן. הוא החזיר את חרבותיו לנדנן ופנה אל קאג'יה. "מצטער על זה," הוא אמר בשקט. "לא הייתה לי ברירה."

"בבקשה תעשה את זה מהיר, אני מתחננת," היא בכתה בהיסטריה.

היה קשה להאמין שעומדת מולו קרייריסטית, כזו שהצליחה לפגוע בכל מטרה שהוצבה בפניה באימון. היא נראתה עלובה כל כך, כאילו הוא יכול להרוג אותה במבט אחד. ממנה הוא מפחד? היא האיום הכי גדול שלו, שנרתעת בקלות שכזו מכאב? יחסית לבחורה שמכריזה ללא הרף על אהבתה הגדולה לעינויים, היא לא הצליחה לעמוד ולו בכאב הקל ביותר בעצמה. ויותר מכך, הוא הבין סוף סוף שהמצב ביניהם היה הדדי; הוא לא היה היחידי שהיה מבוהל עד עמקי נשמתו. היא הייתה מבועתת. בגללו.

הוא שקל ברצינות אם עליו לסיים את הברית כאן ועכשיו. היא הייתה לא שפויה, מסוכנת ופצועה, אבל כרגע עדיין היה להם אויב משותף להתמודד מולו. לתקוע לה סכין בגב, אם באופן מילולי או לא, יהיה קל יותר מלהילחם נגד בריי לבדו. למרות כישוריה הבלתי מעורערים של קאג'יה בנשק, הוא כבר לא פחד ממנה כמו בעבר, במיוחד לא לאחר אירועי היום. בנוסף על כך, הוא העדיף להיות איתה, למרות חסרונותיה הרבים, מאשר לעבור את הזירה לבדו. מיועד בודד, מוכשר ככל שיהיה, הוא עדיין הרבה יותר פגיע מאשר שניים. ולמרות הכל, קאג'יה עדיין הייתה המלכה שעל הלוח שלו, והוא לא התכוון לוותר עליה כל כך מהר.

"אני מצטער שהייתי צריך לבעוט בך. לא הייתה דרך אחרת שבה יכולתי להוציא אותך מהטווח שלי. אני לא אעשה לך שום דבר, אני מבטיח," הוא אמר בקול מרגיע והניח את ידו על כתפה. היא הסתכלה עליו בפחד, בטוחה שהוא יקדים את הבלתי-נמנע ויתקוף אותה. הוא לא ידע כמה זמן עבר, אך לבסוף הדמעות הפסיקו לזלוג מעיניה.

היא קירבה את פניה אליו ונישקה אותו, בהיסוס מסוים, ופלטה את השקר הברור ביותר שניתן להעלות על הדעת.

"אני אוהבת אותך, לינייס."

"גם אני אוהב אותך," הוא אמר, מצמיד שוב את שפתיו לשפתיה.

כעת כל שנותר לו הוא המיועד מ-4, מלארק, והיא.

 

[N o R i K o]

כבר 13? ;_;

יש לי הרגשה שפספסתי כמה מספרים באמצע XDD
מבטיחה לעשות השלמות!
רק עוד 13 יום...

 

[Billy Shirs]

13 יום

הם נצח שנמשך שבועיים פחות יום.

 

[N o R i K o]

נו, יופי, מספיק זמן לשפר את הציון שלי

 

[Billy Shirs]

אין באמת קשר בין הציון בסימולציות למבחן האמית

י.

 

[N o R i K o]

ברור שלא

אבל לא דיברתי על ציון הסימולציות, דיברתי על ציון המבחן העתידי שלי 3=