שואלת מניגריה
New member
כל הזמן מתלבטת
שלום לכולם. אני אמא. פיזית אני אמא ללא ספק, ויש לי אפילו צלקת מניתוח קיסרי שתעיד על כך. יש לי גם ילד בן שנה ותשעה חודשים, שלא מאפשר לי לשכוח שאני אמא שלו אפילו לרגע. אבל לא סתם אני בפורום הזה, ולא סתם קראתי את כל מה שנכתב בקפידה, מההתחלה ועד הסוף. כי אם היו שואלים אותי לפני שלוש שנים מה עמדתי הייתי עונה באופן חד וחלק שאני לא רוצה ילדים. ולא בגלל אגואיזם, ולא בגלל פיצוץ האוכלוסין ולא בגלל שיש הורים לא ראויים ומסכנים הילדים... בעיקר בגלל שרק המחשבה על האחריות הכרוכה בעניין, והנצחיות של ההורות, וחוסר ההפיכות שלה, העבירו צמרמורת במורד גבי. חייתי בשלום. אפילו עברתי את גיל 30, וגם את 31, ולא ניג'סו לי, ולא סבלתי בארוחות משפחתיות, ולא היה אכפת לי שלכולם יהיו ילדים. רק לי לא. החברות שלי ילדו והמשכתי להיות חברה שלהן. אחי התחתן ונולד לו ילד ולמרות שהוא צעיר ממני, היה בסדר גמור. כי הייתי שלמה עם ההחלטה, ולא הרגשתי צורך להצדיק את עצמי בפי העולם. פשוט לא דנתי בכך עם אף אחד. הרבה יותר קל להיות שונה, אם לא מנפנפים בשונות ולא עולים על בריקדות. ואז הכרתי את מי שהוא היום בן זוגי. הוא האיש הכי טוב שפגשתי.יש לו לב כל כך טוב, והוא אוהב אותי מאד ומשתדל לגרום לי אושר מדי יום. והוא רצה ילדים. מהבטן הוא רצה אותם. והייתי חייבת לקבל החלטה. לחיות איתו פרושו להיות אמא, ואין ספק פה בכלל. והסכמתי. בלב חצוי, ברגשות מבולבלים . חזרתי לטיפול פסיכולוגי, בדקתי אם אוכל להתמודד עם זה...הריתי, ילדתי.יואווו...איזה שוק. מי זה הקטן הזה, ומה הוא עושה פה בכלל...הנקתי, נשארתי איתו כמעט שנה בבית... כאמור, אני אמא. כי קיבלתי החלטה והלכתי איתה. הזמן עבר... אני עייפה. כבר שנתיים לא ישנתי לילה שלם.אני מותשת רגשית ונפשית ולא תמיד טוב הלב המדהים של בן זוגי מספיק. ואני לא יודעת אם אני אמא טובה. אני עדיין לא מצליחה להנות מלשבת על השטיח ולשחק בקוביות. נכנסתי לפורום הורים ולא הצלחתי להתחבר לסיסמאות "הפכתי מאושרת ביום ש-X נולד"..."X נולדה ואני ברקיע השביעי"...וכן הלאה. נראה לי שלעולם לא אתחבר אליהן.כנראה שאני פשוט אמא אחרת. אמא מתלבטת. אני פשוט חושבת שכל העניין הזה הוא NO WIN SITUATION כמו כל הדברים הבלתי הפיכים בחיים. ואם כן - ואז אתחרט? ואם לא - ואז אתחרט? אני לא יודעת אם אני מתחרטת. אני לא בטוחה שאני לא. אני יודעת שאני לא יודעת. חייבים לדעת בשביל להיות הפורום הזה? אולי חייבים לא לדעת בשביל לחיות.
שלום לכולם. אני אמא. פיזית אני אמא ללא ספק, ויש לי אפילו צלקת מניתוח קיסרי שתעיד על כך. יש לי גם ילד בן שנה ותשעה חודשים, שלא מאפשר לי לשכוח שאני אמא שלו אפילו לרגע. אבל לא סתם אני בפורום הזה, ולא סתם קראתי את כל מה שנכתב בקפידה, מההתחלה ועד הסוף. כי אם היו שואלים אותי לפני שלוש שנים מה עמדתי הייתי עונה באופן חד וחלק שאני לא רוצה ילדים. ולא בגלל אגואיזם, ולא בגלל פיצוץ האוכלוסין ולא בגלל שיש הורים לא ראויים ומסכנים הילדים... בעיקר בגלל שרק המחשבה על האחריות הכרוכה בעניין, והנצחיות של ההורות, וחוסר ההפיכות שלה, העבירו צמרמורת במורד גבי. חייתי בשלום. אפילו עברתי את גיל 30, וגם את 31, ולא ניג'סו לי, ולא סבלתי בארוחות משפחתיות, ולא היה אכפת לי שלכולם יהיו ילדים. רק לי לא. החברות שלי ילדו והמשכתי להיות חברה שלהן. אחי התחתן ונולד לו ילד ולמרות שהוא צעיר ממני, היה בסדר גמור. כי הייתי שלמה עם ההחלטה, ולא הרגשתי צורך להצדיק את עצמי בפי העולם. פשוט לא דנתי בכך עם אף אחד. הרבה יותר קל להיות שונה, אם לא מנפנפים בשונות ולא עולים על בריקדות. ואז הכרתי את מי שהוא היום בן זוגי. הוא האיש הכי טוב שפגשתי.יש לו לב כל כך טוב, והוא אוהב אותי מאד ומשתדל לגרום לי אושר מדי יום. והוא רצה ילדים. מהבטן הוא רצה אותם. והייתי חייבת לקבל החלטה. לחיות איתו פרושו להיות אמא, ואין ספק פה בכלל. והסכמתי. בלב חצוי, ברגשות מבולבלים . חזרתי לטיפול פסיכולוגי, בדקתי אם אוכל להתמודד עם זה...הריתי, ילדתי.יואווו...איזה שוק. מי זה הקטן הזה, ומה הוא עושה פה בכלל...הנקתי, נשארתי איתו כמעט שנה בבית... כאמור, אני אמא. כי קיבלתי החלטה והלכתי איתה. הזמן עבר... אני עייפה. כבר שנתיים לא ישנתי לילה שלם.אני מותשת רגשית ונפשית ולא תמיד טוב הלב המדהים של בן זוגי מספיק. ואני לא יודעת אם אני אמא טובה. אני עדיין לא מצליחה להנות מלשבת על השטיח ולשחק בקוביות. נכנסתי לפורום הורים ולא הצלחתי להתחבר לסיסמאות "הפכתי מאושרת ביום ש-X נולד"..."X נולדה ואני ברקיע השביעי"...וכן הלאה. נראה לי שלעולם לא אתחבר אליהן.כנראה שאני פשוט אמא אחרת. אמא מתלבטת. אני פשוט חושבת שכל העניין הזה הוא NO WIN SITUATION כמו כל הדברים הבלתי הפיכים בחיים. ואם כן - ואז אתחרט? ואם לא - ואז אתחרט? אני לא יודעת אם אני מתחרטת. אני לא בטוחה שאני לא. אני יודעת שאני לא יודעת. חייבים לדעת בשביל להיות הפורום הזה? אולי חייבים לא לדעת בשביל לחיות.
