אני יכולה להציע רק את דעתי,
ואת ניסיוני הדל (בכל זאת מתבסס על מקרה אחד בלבד) בעניין. להידלק ולהתאהב זה לא בסיס למערכת יחסים. אם כשאתה מאוהב אתה לא רואה פגמים, אתה צריך להיות מודע לעניין ולנסות לעשות אחד משני דברים - או להפעיל בקרה עצמית בנושא ולנסות לראות גם את הצדדים הפחות טובים, גם אם זה פוגם בחוויית הפרפרים והעננים וצמר הגפן הורוד, או לדעת מראש שאתה צריך לחכות עד שההתלהבות תירגע בשביל להבין אם זו בחורה שבאמת מתאימה לך או לא. החיסרון באפשרות השניה, אגב, זה שזה מאוד לא הוגן כלפי הבחורה. הזוג שאתה מתאר, "שהתחתנו בגלל שהם היו חברים מהתיכון", נשמע כאילו הם התחתנו מהסיבה הלא נכונה, מכוח האינרציה. אנחנו כבר ביחד, אז נתחתן. אולי יש כאלה שזה מתאים להם, לדעתי זו לא שיטה מי יודע מה לבחור שותף לחיים. את בן הזוג שלי הכרתי כשבכלל יצאתי עם מישהו אחר, ולתקופה מסוימת היינו מיודדים ותו לא. אחרי כמה זמן, כשהבחור האחר סיים את הקריירה שלו אצלי, הקשר התחיל להתחמם. באיזשהו שלב אמרתי לו בבירור וישר בפרצוף שנורא מפריע לי שהוא מעולם לא החזיק קשר מעבר לחודשיים, בשיטה שונה ממה שאתה מתאר, אבל שהתוצאות שלה זהות. בתגובה הוא הלך ועשה חושבים עם עצמו מה הוא רוצה, ודשנו בעניין לא מעט לפני שנכנסנו לסטטוס זוגי. הקשר המעולה שהיה לנו מהיום הראשון שהכרנו לא הספיק בשביל שדפוסי ההתנהגות הרגילים שלו לא ייכנסו לפעולה, ואחרי חודשיים זה הגיע לכדי פיצוץ שהייתי בטוחה שאנחנו נפרדים - אבל לא נפרדנו, וכנראה שהוא היה צריך לעבור את השלב הקריטי הזה בשביל להתאפס על עצמו ולהצליח להתגבר על זה. אז נראה לי שמילת הקסם היא מודעות. אם אתה יודע שזו בעיה, ואתה מוכן לעבוד על זה, אפשר להתגבר על דברים כאלה. כמובן שברגע שתפגוש מישהי שבאמת תהיה לכם תקשורת טובה וזוגיות טובה וחברות, ויהיה לך מה להפסיד אם זה לא יילך - זה הזרז הכי טוב להתגבר על דפוסים בעייתיים. בהצלחה!
ואת ניסיוני הדל (בכל זאת מתבסס על מקרה אחד בלבד) בעניין. להידלק ולהתאהב זה לא בסיס למערכת יחסים. אם כשאתה מאוהב אתה לא רואה פגמים, אתה צריך להיות מודע לעניין ולנסות לעשות אחד משני דברים - או להפעיל בקרה עצמית בנושא ולנסות לראות גם את הצדדים הפחות טובים, גם אם זה פוגם בחוויית הפרפרים והעננים וצמר הגפן הורוד, או לדעת מראש שאתה צריך לחכות עד שההתלהבות תירגע בשביל להבין אם זו בחורה שבאמת מתאימה לך או לא. החיסרון באפשרות השניה, אגב, זה שזה מאוד לא הוגן כלפי הבחורה. הזוג שאתה מתאר, "שהתחתנו בגלל שהם היו חברים מהתיכון", נשמע כאילו הם התחתנו מהסיבה הלא נכונה, מכוח האינרציה. אנחנו כבר ביחד, אז נתחתן. אולי יש כאלה שזה מתאים להם, לדעתי זו לא שיטה מי יודע מה לבחור שותף לחיים. את בן הזוג שלי הכרתי כשבכלל יצאתי עם מישהו אחר, ולתקופה מסוימת היינו מיודדים ותו לא. אחרי כמה זמן, כשהבחור האחר סיים את הקריירה שלו אצלי, הקשר התחיל להתחמם. באיזשהו שלב אמרתי לו בבירור וישר בפרצוף שנורא מפריע לי שהוא מעולם לא החזיק קשר מעבר לחודשיים, בשיטה שונה ממה שאתה מתאר, אבל שהתוצאות שלה זהות. בתגובה הוא הלך ועשה חושבים עם עצמו מה הוא רוצה, ודשנו בעניין לא מעט לפני שנכנסנו לסטטוס זוגי. הקשר המעולה שהיה לנו מהיום הראשון שהכרנו לא הספיק בשביל שדפוסי ההתנהגות הרגילים שלו לא ייכנסו לפעולה, ואחרי חודשיים זה הגיע לכדי פיצוץ שהייתי בטוחה שאנחנו נפרדים - אבל לא נפרדנו, וכנראה שהוא היה צריך לעבור את השלב הקריטי הזה בשביל להתאפס על עצמו ולהצליח להתגבר על זה. אז נראה לי שמילת הקסם היא מודעות. אם אתה יודע שזו בעיה, ואתה מוכן לעבוד על זה, אפשר להתגבר על דברים כאלה. כמובן שברגע שתפגוש מישהי שבאמת תהיה לכם תקשורת טובה וזוגיות טובה וחברות, ויהיה לך מה להפסיד אם זה לא יילך - זה הזרז הכי טוב להתגבר על דפוסים בעייתיים. בהצלחה!
ברצינות , לדעתי זוג שרק הכירו אז מן הסתם יתנו יותר משקל לפגמים ופחות משקל לדברים אחרים קצת יותר עדיפים בעיניי.. ואני כמוהו חושב שכבאמת אוהבים אפשר להתגבר גם על הפגמים..