אף אחד לא ביקש ממך
מושגים אבסולוטיים, בטח שלא בענייני טוב ורע. אבל יש שמיים וארץ בין לבחון כל מעשה על הטוב והרע שבו ובין לומר שאין כזה דבר טוב ורע. כי יש. יש וזה בחיי היום יום שלנו. האם זה שאני אומר לעצמי "תקשיב, אין טוב ורע ולכן הכאב שאתה מרגיש לא אמיתי" יעזור במשהו? לא, אפילו לא קצת. הכאב קיים, והרע קיים. גם אם הוא משתנה, גם אם רובו שם בגלל שאנחנו משייכים אותו לרגש שאנו מעדיפים להימנע ממנו - זה לא מושג מופשט מאוד. רובנו, בחיי היום יום, עושים מעשים שגורמים לאחרים להרגיש רע. בין אם בכוונה ובין אם לא בכוונה. חלק גדול מהמעשים האלה מקורם בכך שאנו עצמנו מרגישים רע, חולשה או חוסר ביטחון. אם מסתכלים על העולם במספיק כנות, אפשר לראות שזהו מקור הסבל ברובו. אם איננו מכלילים את כל האנשים שבאמת, אבל באמת, נהנים מלגרום סבל (שכן הם מעטים), אפשר להבין שהניסיון של אנשים להשיג מנוחה והרגשה טובה על ידי עשיית מעשים רעים (ואני לא מפחד להשתמש במילה הזו) הוא ניסיון שמקורו בפחד מהתמודדות עם חוסר הביטחון הבסיסי בעולם הזה. מקורו בפחד מלהסתכל לעצמם בעיניים ולהגיד שרע להם. אז הם מנסים לברוח במקרה הטוב, או שהם מנסים להוציא את זה (על עצמם או על אחרים) במקרה הרע. הטבע בהחלט ימשיך להתקיים גם בלעדיך, גם אם לא תצא מהמעגל הזה של הסבל, אבל אני משוכנע שזה יהיה כזה בזבוז. לא סתם בזבוז, בזבוז של מתנה עצומה. הסבל והרוע מונח לפניך כדי שתוכל להתעורר ולהתעלות על עצמך ובמקום זה אתה מעדיף לעצום עיניים. זה אפילו יותר גרוע מאלו שמגדירים את הטוב והרע כשני ערכים מנוגדים לחלוטין בכל רמה של קיום, ואומרים כי יש למגר את כל הרוע מהעולם. הרוע לא יעלם, אבל אולי הצורך האבסורדי של בני האדם לנסות למצוא את האושר שלהם בו כן. רוע הוא רוע, וסבל הוא סבל. הם קיימים ומציאותיים מאוד.