מה זה "מים רדיואקטיביים" ?
אתה כניראה מתבלבל עם "מים כבדים", שמשתמשים בהם בכורים מסוימים (אני לא חושב שבפוקושימה) , אך הם עצמם לא רדיואקטיביים.
מדובר במים כבדים שבחשיפה לקרינה הפכו מדיאוטריום לטריטיום,
שהוא חומר שזמן מחצית החיים שלו - בהחלט פוליט קרינה משמעותית,
ובכל זאת תמצא אותו במוצרים שונים - כמו שעונים (הקרינה שמאפשרת למחוז לזהור בחושך)
אני מנחש שב"מיים רדיואקטיביים" הכוונה למים רגילים שהתשמשו בהם לקרור,
שקיימים בהם (מומסים או לא) חומרים רדיואקטיביים.
לגבי זה היפנים טוענים שהם סיננו - והסינים טוענים שהם לא מאמינים.
הרי גם פוקושימה היה "בטוח לחלוטין" וראו איך זה נגמר.
האם זה מסוכן?
תלוי בריכוז.
האמת שזה תלוי בעיקר בזמן מחצית החיים.
הרי אפילו אם בדג שלך יהיה "ממש קצת כספית", וכל שנה טיפה יותר - זה תמיד גרוע מדג ללא כספית.
אז השאלה היא - מתי הרעל מנוטרל. ומה קצב השפיכה - שתבטיח שהרמה לא תעלה מעל סף מסויים
הרי לא נרצה שהאוקיאנוסים ילכו ויהפכו רעילים יותר ויותר.
זמן מחצית החיים של טריטיום נמוך מספיק כדי להבטיח שנזק לא יהיה מתמשך - כל 12 שנה ישאר רק חצי מכמות החומר המקורית.
אם הם מנסים להיפטר מדליפה של חומר רדיו-אקטיבי עם דעיכה איטית (מתכות כבדות),
הנזק עשוי להיות מתמשך.
אלא ששופכים אותו לכאלו עומקים - שדבר לא עולה מהם. בטח לא מתכות כבדות.
בין כה וכה אנו כל הזמן מופצצים בקרינה קוסמית, שאכן גורמת נזקים,
וההסתברות לנזק תלויה בכמות הקרינה ליחידת שטח.
האטמוספרה חוסמת את כל הקרינה הקוסמית (שמייננת בתגובה את השכבה העליונה באטמוספרה).
הרעל הרדיואקטיבי נמצא במקום הכי פחות צפוי.
נכון שאומרים "ביתו מבצרו"?
אז בקירות המבצר - יש איזוטופים רדיואקטיבים של רדיום ואורניום,
וכשאנחנו עם חלון סגור (וכך מרגישים בטוחים במבצרנו) - הם הופכים לגז רדון,
שמסתנן לריאות שלנו