כמה זה באמת נפוץ ?

XUXA141

New member
לא אמרתי כולם.

אבל כשגבר אומר "אני רוצה ילדים" זה יכול להיות כמה דברים. 1. אני רוצה ילדים כי אמא שלי חינכה אותי שצריך להביא ילדים ולחברים שלי יש ילדים אז זה מובן מאליו שצריך ילדים, הרי כל אישה רוצה ילדים, לא? 2. אני רוצה ילדים כי אני מת, חולה, דלוק על ילדים ומוכן לוותר על הכל בשבילהם ( משהו כמו הגנן מנווה שאנן שהיה בתוכנית של אדיר מילר למי שראה) 3. אני רוצה ילדים אבל רק בתנאי שאני לא צריך לטפל בהם או לעכב את הקריירה שלי 4. אני אומר שאני רוצה ילדים כי אחרת יחשבו שאני דפוק, ואני לא רוצה להבריח את הבחורה, שהרי ברור שנשים רוצות ילדים. עכשיו, אם נסנן רק את אלה ששייכים לסעיף 2 נקבל הרבה פחות גברים שרוצים באמת ילדים.
 

shellyshelly

New member
רוב הגברים פשוט לא חושבים...

כמוך, או כמוני שעשיית ילדים פרושה הרבה עבודה, אחריות, ויתור על הרבה מהפרטיות, התפשרויות ומאבקים יומיומיים (ולפעמים קטנוניים). לדעתי מה שרוב האנשים חושבים, כדברי השיר, שילדים זה שמחה, הם אוהבים, הם חמודים ויפים, אפשר לשחק איתם ולחוות ילדות שנייה, אפשר לתת להם מתנות ולעשות אותם מאושרים, הם מחבקים ומנשקים. כל מה שהצגתי הוא נכון, אבל צריך לשבור את קשר השתיקה הזה ולגלות לבני או בנות הזוג שלנו שעשיית ילדים הם גם זה וגם זה. הבעייה עם עשיית ילדים, היא ששלב ה"אין חזור" עובר מהר, ואז - אי אפשר להתחרט. אם אנחנו מכנים את עצמנו מוסריים ואחראיים - צריך להתלבט ביחד, ולא להגיע להסכמה שבשתיקה (גברים שמניחים שבנות זוגן רוצות ילדים או נשים שמניחות שבני זוגן מניחים שהן רוצות ילדים). הבעייה היא גם בכך שיש אנשים שמניחים שברגע שיהפכו לאבות או לאמהות הם יוכלו לעמוד בצדדים המאתגרים ולקבל בתמורה את הצדדים הנעימים. אנשים ונשים אלה צריכים ללבן את הדיון עוד יותר - כיוון שההנחה שהאופי משתנה בעקבות הלידה היא בעייתית. לרובנו קשה לשנות את אופיינו ואפילו אירוע מרגש או מפחיד במיוחד לא משנה הרגלים שנטועים בנו או אישיות (או שריטות באישיות). נקודות למחשבה, מה אתן ואתם אומרות ואומרים?
 

marish

New member
אמא שלי עבדה אצל הגנן מחיפה

בתור מטפלת. הוא באמת בחור מיוחד.
 

prizman

New member
אצלי

הנושא לא ממש עלה לדיון. אני בא מסביבת עבודה בה כולם מכירים את כולם ודעותי מוכרות מאחר ואיני טורח להסתיר אותן. בת זוגי מאותו מקום עבודה כך שהכירה את דעותי לפני שהפכנו לזוג. למרות שהיא בתפיסה שונה לחלוטין היא הגיעה לזוגיות תוך ידיעה מה מצפה לה בקשר הזה כך שהנושא לא עלה מעולם לדיון משמעותי, עד כמה שזה מפתיע.
 

להלילו

New member
זוג חברים שלנו

הוא מאוד אוהב ילדים ותמיד רצה והיא הצהירה שלא בא בחשבון אחרי 7 שנות נישואין היא הסכימה ונולדה להם בת מדהימה היום בת 3 חודשים והיא מאוד מתקשה להתחבר אליה, לא פעם היא אמרה שהיא לא רוצה אותה ולנו זה נשמע צורם ומחריד הייתכן?
 

XUXA141

New member
יתכן מאד.

כשאדם עושה משהו מתוך כניעה, ולא בלב שלם, במיוחד כשזה משהו דרסטי כמו הריון, לידה והבאת תינוק, זה יכול לגרום לתחושות כעס ומרמור. אף אחד לא אוהב שכופים עליו משהו שישפיע על כל חייו. זה לא שיש חוק שכשהתינוק בא לעולם מיד מתאהבים בו. הייתי מציעה לה, אם בעלה כל כך אוהב ילדים, שהוא יקח את החלק העיקרי של נטל הטיפול, והיא תוכל להמשיך פחות או יותר בחייה כדי שתגלה שהשד לא נורא כל כך. כך לפחות תחושות המרמור והאכזבה יהיו פחותות יותר.
 

jooxz

New member
זה נשמע כן ואמיתי

ואני מתארת לעצמי (וגם שמעתי) שהרבה א/נשים שיש להןם ילדות/ים (גם בלי לחץ מצד בת/בן-הזוג) מרגישות כך לעיתים. יכול להיות שאצלה זה יותר מורגש בגלל שמהתחלה לא היה לה רצון ללדת... לי זה לא צורם וגם לא מחריד אותי - רק מעציב מאד, שלנשים עדיין יותר קשה לקבל את מה שהן רוצות בקשר (או לא לקבל את מה שהן לא רוצות). זה גם מרשים אותי מאד שהיא כנה ויכולה לומר את אשר על ליבה גם כשהדברים לא מקובלים ומעוררים צרימה וחרדה אצל השומעות. אני חושבת שהכנות הזו חשובה מאד בשביל הילדה גם. כלומר, לא שצריך להגיד לה שאמא לא רצתה אותה, אלא שכך, כשהעניין בחוץ ופתוח, יותר קל למצוא פתרונות ולטפל ברגשות ולמזער נזקים. זה עדיף בהרבה על כעס כבוש, לא?
 

jooxz

New member
אנחנו זוג שאולי פעם יאמץ

החברשלי ואני ביחד כ 10 שנים. אנחנו מגדלות שתי חתולות (חתול וחתולה) והן לנו כילדות. ילדות אנושיות אנחנו לא רוצות להוליד. שתינו מאד מעריכות אימוץ וחושבות שאימוץ (גם של ילדות אנושיות וגם של בעלות-חיים שזקוקות לאימוץ) הוא מעשה נתינה מופלא. כמובן בתנאי שמדובר במאומצת שאכן זקוקה לאימוץ
אנחנו חושבות שאולי בעתיד, אם יהיה לנו נוח, נאמץ גם ילד/ה אנושי/ת - בעינינו זו אימוץ של ילדה אנושית הוא קשה יותר מאימוץ בעלת-חיים (לא רק תהליך האימוץ - גם החיים שאחר כך) ולכן לא בטוח שנעשה את זה.
 

שרון י

New member
לא שייך לפורום אבל במקרה נתקלתי

בשאלה שלך ומעוניין לענות. אני (במקרה שרון הפעם זה בחור) ואשתי החלטנו לא להביא ילדים לעולם ולא לאמץ. אנחנו נשואים 10 שנים וביחד אנחנו 15 שנה. לאשתי בהתחלה היה קשה לקבל את דעתי בעניין. אבל היא אימצה לבסוף (לפני כמה שנים) את גישתי מסיבותיה שלה. לאשתי קשה עדיין להתארח אצל חברים שהם הורים לילדים קטנים. כך שבעיקר הולכים לחברים בלי ילדים (ויש כמה כאלה). עוד לא דיפדפתי בפורום אך מעניין אותי לדעת מהי הסיבה העיקרית שזוגות או נשים מחליטים לא להביא ילדים לעולם. אולי מישהו זוכר שרשור בנושא. שבת שלום עם אלהים
 
למעלה