אני מבין את עמדתך
ומודה לך על הכנות והרצון הטוב. ישנן שאלות שלא נעים לשמוע, אך תאמינו לי שעדיף לשמוע אותן (ולענות עליהן) כאן ולא הרחק במורד הדרך הארוכה אליה מוביל מאבק זה. לצערנו *לכל* דבר יש תג מחיר. אני מסכים ששום כסף לא יפצה את משפחתו על העדרו של הרוג בתאונת דרכים (והם לא מקבלים מליוני דולרים - אפילו לא קרוב לכך), אך ישנו תג מחיר לפעולות שיש לנקוט על מנת למנוע את התאונה. לדעתי האוצר מנסה לקצץ בכל מקום. המקומות שצועקים חזק מספיק לא מקוצצים, ומכיוון שאין מפלגת קואליציה הדוגלת בזכות להורות ע"י טיפולי הפריה, שם איש אינו צועק (בצורה שמזיזה משהו לאוצר). לאחר שעבר האוצר על המנטרות הקבועות (פיטור מורים, קיצוץ בפנסיה של משרתי הקבע וכו'), הוא נדרש לפתרונות יצירתיים. ישנם שני סוגי פתרונות: קיצוץ ומיסוי. האוצר מבצע את שניהם. השאלה היא מהו עומק הבור התקציבי במקרה זה. קשה מאוד להתעמת עם מבט רדוד דרך "החור של הגרוש" על החיים. מבט זה מכאיב מאוד, מאחר והוא מגמד את כל חלומותינו (בית, ילד, חיים בכבוד) ל"שורה התחתונה", אולם זהו המצב. מעטים מאוד מקבלים מהמדינה את כל צרכיהם (לדוגמא - זוג צעיר מקבל משכנתא לזכאים שגובהה בד"כ נמוך יותר אפילו מהמס אותו הוא משלם על הדירה שהוא קונה), והשאלה היא בעבור איזה סכום רוצים פקידי האוצר לשלול מכם טיפול רפואי. רוב העלות הרפואית לטיפול באדם לאורך חייו היא בשלושת השבועות האחרונים לחייו, ושם איש אינו מקמץ. לעומת זאת, בטיפולים רפואיים העשויים לשפר משמעותית את איכות חיינו (וטיפולי פוריות הם בראש רשימה זו), מקצצים יום ביומו, מאחר ואיש אינו ימות מקיצוץ זה. זהו מצב אבסורדי. כפי שכתבתי, לא עברתי מעולם טיפולי פוריות, אינני יודע אם אזדקק להם יום אחד, וזוהי ממש לא הסיבה שאני תומך עקרונית במאבקכם. אני תומך בכם מכיוון שהמדינה החליטה להלאים את ביטוח הבריאות שלה, ולא לאפשר לאזרחיה להחליט בעצמם על גובה הכיסוי הביטוחי בו הם מעוניינים. לדעתי, שללה מעצמה המדינה באותו מעמד את הזכות לקצץ חד-צדדית בזכויות אלו ללא התראה ארוכה מראש שתאפשר לאזרחיה להתארגן בהתאם, ובמיוחד הדברים אמורים לנושאים המצויים בנפשו של העם. ומה אם תודיע מחר המדינה ששום טיפול רפואי שאינו מציל חיים מיידית אינו מכוסה עקב בעיה תקציבית? האם גם זה יהיה לגיטימי? בנימה פסימית זו אסיים, טל.