בגלל זה כול החיים
שלי אני שונאת את ישראל (מבחינת לגור פה). אני ממש כועסת על ההורים שלי שעברו מרוסיה. בטח ממש אלוהי שם עכשיו. זה החלום הכי גדול שלי לעבור מפה. שום דבר לא מעודד אותי, אני רק סובלת בקיץ! אני לא יכולה לחשוב, לא יכולה לנשום, לא יכולה לאכול, לא עושה מה שרציתי ותכננתי בערך אף פעם. די! פשוט נמאס לי!
. אני כותבת ככה כי זה נושא נורא רגיש אצלי. עוד בינואר אני מתחילה לחשוש מבוא הקיץ. באוגוסט בכלל רוב היום אני שוכבת עם מגבת על הראש. מיוני עד לאוקטובר אני לא חושבת בכלל. אני לא יכולה לקרוא אפילו ספר לפני השינה כי המנורה מחממת את החדר. את החלון צריך לסגור ולסבול ממחנק עז, כי אני פוחדת מוות מג'וקים (פעם אחד זחל לי על היד כשישנתי ומאז יש לי טראומה קשה). ככה זה מיוני עד לאוקטובר (השנה ממאי. העולם מתחמם) כאב ראש ניצחי, פחד, סבל, חוסר שינה ורעב בלי אפשרות להשביע אותו. ההיתי מתה לחיות באירופה, הייתי עושה הכול! אני שונאת שרוולים קצרים! אני לא יכולה ללבוש את כול הצעיפים והאקססוריז (שרשראות צמידים) שאני כול כך אוהבת חצי מהזמן. הנה כבר עכשיו אני מזיעה
באירוםפה אנשים הרבה יותר מרוחקים ופחות ברברים וולגריים בגלל האקלים. תתפלאו איך אקלים משפיע על התרבות. התרבות הישראלית כזאת חמה ודביקה ולהיות ביחד וכ"ו והתרבות האירופאית קרירה ומרוחקת. אני פשוט לא מתאימה פה מבחינת אישיות. אני גם נראית אירופאית, כולי עם צעיפי תחרה שחורים, כובעים קאובוי\צלינדר שחורים, מצנפות, מתפחות, בנדנות, מלא צמידים והכול שחור. כולם מגיבים לזה רע בארץ ומעירים הערות. באירופה לא היו אומרים לי כלום!