כשהייתי יותר צעירה
ההורים שלי לקחו אותי למפגש של אמב"י. זו היתה הרגשה מחרידה ומזעזעת להיות שם. עד היום יש לי טרואמה מזה. זה ששמים אותי באולם עם עוד מגמגמים, זו הרגשה נוראית. כמו להגיד לי "הנה, ככה את נשמעת", אז תהיי פה עם בני עמך. תסלחו לי מי שהולך למפגשים האלו, אני לא מנסה להקניט, אלה רק להסביר איך אני מרגישה בקשר לזה. אני שואפת לא לגמגם, אני שואפת להיות "נורמלית" , בחברה נורמלית. מה זה יעזור לי ולבטחון העצמי שלי, אם אגיע לפגישות האלה? זה רק גורם לי להרגיש רע. ואני ממש לא חושבת שצריך להביא את הגמגום למודעות הציבור. אני למדתי על בשרי, שאנשים חכמים, לא עושים מזה ביג דיל ומתיחסים אלי באופן שווה, ואילו אנשים רפי- שכל, חושבים שאני מפגרת, אז אם אנשים כאלה גם ככה אין לי מה לחפש. הבאת הגמגום למודעות הציבור סתם תביא ללגלוג מצד המטומטמים בחברה. תעריכו את עצמכם קצת יותר ! בשביל מה אגודה? אין בכם שום דבר לא בסדר, חוץ מהגמגום, אם אתם שמים לעצמכם כותרת של דפוקים - זה מה שתהיו. אני אדם רגיל שסובל מגמגום, ואני לא צריכה שום אגודה.