כמה צבעים יש לאירלנד ?

[n o a 17]

ובכן לאחר שביליתי שם 12 יום

אני יכולה להעיד ולומר שיש בעייתיות עם האוכל שם. בכל מקום מגישים fish& chips שאני לא אוכלת לא ציפס ולא דגים.. ובפעם היחידה שניסיתי להזמין סטייק במסעדה ולא בפאב קיבלתי סוליה של נעל. יש להם המון בקר שאין להם מושג איך מבשלים\ עושים אותו על האש. והתוצאה? ארוחה במסעדה בקילרני כאשר בן זוגי למסע הזמין פיצה ואני סטיק ושני כוסות שתיה הסתכמה ב 78 יורו. כאשר פה בארץ אני יכולה לאכול אחלה ארוחה באל גאוצו ועוד להינות ממנה! וישאר לי המון עודף בכיס. עוד דבר מעצבן לחלוטין: אירלנד כולה מגודרת!!! מזה הדבר המטופש הזה???כמעט כל השטחים הם שטחים פרטיים או שטחי מרעה. אם רוצים לטייל ברגל זה רק בפארקים הלאומיים וטיילתי גם בצפון אירלנד וגם בדרום מערב אירלנד. תרבות הפאבים היא נחמדה ותו לאו.לאחר שביליתי שם פעמיים שלוש.. הבנתי את העסק.. וזה לא ממש הלהיב אותי.גם הסשאנים זה דבר חמוד ואם כבר פאב אז לפחות שיהיה שם סאשן. האופנה שם אכן לא מפותחת.. אפשר למצוא כמה דברים אבל מדובר בפריטים בודדים.והדברים שמוצאים הם החברות הממוסחרות הגדולות ולא ייצור מקומי.והאנשים??? אויי זה נושא כואב! אני לצערי לא מצאתי שם אפילו גבר אחד יפה. ובאמת שאני לא כזו אנינת טעם (ואכן מדובר גם בטעם אישי) והלבוש שלהם לא מוסיף לחוסר ביופי. הנשים גם חסרות טעם. מבעס משהוא.. הם מזכירים את הלהקות של פעם.. מרושלים ולא מלהיבים בכלל (איפה לורד אוף דה דאנס??) מבחינת מקומות לטיול: הדבר היחידי שבאמת אהבתי שם זה ring of karry באיזור של הנשיונאל פארק קילרני. האיזור כולו יפיפה!! וסוף סוף אפשר ללכת קצת ברגל..מומלץ ביותר לעשות את המסלול כמה ימים ולוותר על conemera park שלדעתי המקום הוא סוג של בדיחה. עוד דבר שאהבתי: האנשים שם באמת חביבים, נותנים יחס יפה, מחייכים ושואלים בנימוס אם אהבתי את מזג האויר היום וכמה שהיום הוא נאה..ובכל שאלה שישאלו הם יעשו את המיטב בשביל לענות ולעזור. מי שירצה פרטים על הטיול שעשיתי מוזמן לפנות.אשמח לענות ולעזור..

 

[n o a 17]

שכחתי ולומר: המשוטט בדרכים תודה

על הטיפים!!

 

[wgaf]

what ???

תרבות אירית ? את כתבת את זה לפני או אחרי ששתית עשרה פינטים ????

 

[Fozzie]

../images/Emo80.gifברוח הדברים - שימו ../images/Emo23.gif

סקר חדש..

 

[jonbaum]

חזרתי מקילארני

סופסוף דיון מעניין בפורום הזה!!! קראתי את ההודעות האלה ביום שהם הועלו, והחלטתי שבמקום לענות מיד אני אחכה כי ידעתי שאני נוסע ביום שישי לחתונה בקילארני, ובזמן שאני שם אני אחשוב על מה שנכתב שם ואראה איך מה שאראה בחתונה "משתווה" לתוכן של ההודעות. קודם כל אני מוכרח להגיד כמה דברים על עצמי: הנסיבות שלי באירלנד מאוד שונות מהאחרים כאן בפורום. אני חי כאן באירלנד כבר 6 שנים, אני נשוי לאישה אירית ויש לנו שתי בנות, ולכן האירלנד "שלי" היא מאוד שונה מזו של האחרים כאן. אני ללא ספק "זקן השבט" גם מבחינת ותק באירלנד וגם מבחינת גיל, מה שכמובן לא אומר שהדעות שלי יותר "מוסמכות" מאלו של אחרים, זה רק אומר שהפרספקטינה שלי טיפה שונה. בקשר לאוכל, אין ספק שיש המון המון אוכל קטסטרופלי באירלנד, גם מבחינת הרגלי האוכל של אנשים, גם מבחינת מסעדות ובעצם מכל הבחינות, אבל חשוב לציין שיש הבדלים עצומים בין הרבדים השונים של החברה. למשל כאן בשכונה שלי (BLACKROCK בדרום דבלין), יש הרבה אנשים שהם פנאטיים בכיוון ההפוך. יש לפחות אמא אחת של ילד בכיתה של הבת שלי שלא מוכנה בשום אופן שהילד שלה יאכל משהו שהיא לא הכינה בעצמה. בארוחות צהריים שהילדים מביאים אין שום זכר לצ'יפס, חטיפים, משקאות מוגזים או ממתקים. לא רואים לחם לבן, ולרוב יש פירות, ירקות, ורק דברים בריאים. ומה שיותר חשוב, אין אף ילד שמן בכיתה. זה גם לא נכון לדעתי להגיד שהאירים לא מתעניינים באוכל, גם אם להרבה מהם יש עדיין הרבה מה ללמוד. הגיס שלי חזר לאירלנד לפני בערך שנתיים אחרי הרבה שנים בתאילנד ובאוסטרליה (הוא נשוי לאישה תאילנדית), והוא הקים חברה ליבוא מצרכים להכנת אוכל תאילנדי. יש לו מותג משלו (זה נקרא THAI GOLD) וכבר מופיע בהרבה מאוד סופרמרקטים באירלנד - קצת PR: המוצרים באיכות מעולה, במיוחד החלב קוקוס. על מנת לפרסם את המוצרים, הם עושים הדגמות בכל הסופרים האלה, והכי מעניין היה הסניף של DUNNES לידינו, החנות הענקית שנקראת CORNELSCOURT. זאת חנות מעניינת בגלל שמגיעים לשם אנשים מכל הרבדים והמעמדות של החברה, אלה שגרים ב-FOXROCK הקרובה (שכונה כמו הרצליה פיתוח) וגם אלה שגרים ב-SALLYNOGGIN, שהיא ממש שכונת מצוקה. באו כאלה שלא טעמו בחיים שלהם אורז, וכאלה שהסבירו ש-CURRY PASTE תאילנדי קנוי אף פעם לא יגיע לקרסוליים של ה-PASTE שהם מכינים בעצמם מצ'יליז ומשאר חומרי היסוד. הם חילקו משהו כמו 2000 טעימות בשלושה ימים, ולא היה אדם אחד שלא התלהב ולא קנה את כל המוצרים. ממש מהפכה תרבותית! ואם כבר מדברים על אוכל, הארוחה בחתונה ביום שישי היתה ממש נפלאה. אחת המעולות שאכלתי באירלנד. אבל שוב, הפרספקטיבה שלי שונה משל רוב האנשים כאן בגלל שבתור "איש משפחה" אני כמעט אף פעם לא אוכל במסעדות. אפשר להשיג כאן את כל מה שעולה על הדעת, ואנחנו מכינים הכל בעצמנו. אנחנו רוב הזמן אוכלים אוכל אסיתי, וקונים את כל המצרכים ב-ASIA MARKET במרכז העיר. ואגב, בעבר ממה לא היה כך - קראתי פעם ראיון בעיתון עם מישהו שפתח כאן מסעדה סינית בשנות ה-70, והוא היה צריך ליבא אורז מאנגליה כי אי אפשר היה לקנות אורז באירלנד. הדבר היחיד שאין באירלנד זה פיתות טעימות, אבל אני אופה פיתות בעצמי ובכך פתרתי את הבעיה.

 

[jonbaum]

המשך

ועכשיו לעניין האופנה. אני ממש לא בקיא בענייני אופנה וקניות, אבל אני יודע שלפחות פעם בשבועיים אשתי חוזרת עם איזה בגד (מה שמוכיח מעל לעל ספק שהיא אכן אישה), והם תמיד בגדים יפים וססגוניים. היא אף פעם לא לובשת אפור או שחור, אבל עדיין מצליחה למצוא פה בגדים יפים. גם בחתונה ביום שישי כמעט כל הנשים היו לבושות בבגדים יפיפיים, ורק אישה אחת לבשה שחור. אני מכיר היטב את אלה שהולכות לדיסקוטקים עם ה"מדים" של חצאית מיני וחולצת טריקו, אבל אני לא חושב שה-FADS האלה של הנוער מראים הרבה על החברה באופן כללי. הרי כשאני הייתי בתיכון בארץ מי שלא הלך עם נעלי אדידאס פשוט לא היה זה. ובענייני תרבות, אין שום ספק שהאירים ככלל שותים הרבה, אפילו הרבה יותר מדי, אבל גם זה עניין של רובד חברתי. אנחנו אף פעם לא הולכים לפאבים, וכך גם כל החברים שלנו. בחתונה ביום שישי כמובן שתו, אבל אף אחד לא שתה מי יודע מה הרבה, ובטח אף אחד לא השתכר, אפילו שהיה בר חופשי כל הערב. יש בהחלט מה לעשות בדבלין חוץ מאשר ללכת לפאב - אולי מבחינת מוסיקה קלאסית המצב פה לא מי יודע מה, אבל דבלין היא מרכז חשוב של תיאטרון, האולמות כמעט תמיד מלאים והרמה עילאית. רוב הלהקות והזמרים הידועים מגיעים לאירלנד מפעם לפעם, ושיעור ההליכה לקולנוע הוא מהגבוהים באירופה. מבחינת עבודה יותר קשה לי להגיד כי אני עצמאי ועובד רוב הזמן בבית, ואם אני עובד בחוץ השעות נקבעות מראש. זה נכון שבדרך כלל ההשקפה היא שמה שלא הספקת היום אפשר להמשיך מחר, אבל יש גם כאלה שעובדים עד מאוחר. הבעל של בת-דודה של אשתי הוא בעל תפקיד בכיר בחברת ברוקרים והוא אף פעם לא מגיע הביתה לפני 12 בלילה. אז לסיכום, כמו בכל דבר, אי אפשר להכליל בנושאים האלה. אירלנד היא חברה מורכבת (בדיוק כמו כל חברה אחרת), וכמה שמנסים לטעון שהיא רפובליקה שויונית, עדיין יש באירלנד מעמדות ברורים, ובין המעמדות האלה ישנם הבדלים תרבותיים עצומים. אבל בשבילי באופן אישי, אירלנד היא כמובן לא מושלמת, אבל בהחלט יש מקומות יותר גרועים, ואני יכול להגיד שבסך הכל נפלתי טוב. אם אני אחשוב על עוד משהו שרציתי להגיד, אוסיף בהמשך. מחר אני נוסע בפעם הראשונה לבלפסט בענייני עבודה. אני חוזר ביום רביעי בערב ורשמים יגיעו אחרי זה. אגב, החתונה ביום שישי נערכה במלון מקסים ליד קילרני. מאוד מומלץ אם מישהו ירצה פעם לצ'פר את עצמו. האתר שלהם מצורף.

 

[משוטט בדרכים]

צריפים מפח וחליפות מזהב

היי יונתן, תשובה מעניינת וחידשת לי כמה דברים, אחלה. אני חושב שמשפט הסיכום שלך היה נכון - הם אפשר להכליל בנושאים האלה או לא, וזה מה שמאחד את כל הנושאים שהועלו בשירשור הזה - עד כמה נפוץ כל דבר. זה מזכיר לי - לפני מספר שבועות התפרסמה כתבה (או כמה כתבות) על תופעה חדשה בניגריה - בגדי מעצבים של מעצבים צעירים שצומחים ועולים בניגריה. כל בגד נמכר במאות ואלפי דולרים. זה היה במסגרת איזה תצוגה בנושא ניגריה בת"א או גבעתיים. התקשרתי לחבר שעובד בניגריה, ואחרי 10 ניסיונות חיוג תפסתי אותו (קשה היה לתפוס - הקווים בניגריה זוועתיים) וסיפרתי לו על הכתבה שקראתי. הוא ענה "אתה יודע איפה אני נמצא עכשיו ? בשכונת צריפים. מעמד הביינים - הצווארון הכחול - גר בצריפים מפח. אלה אנשים שיש להם כסף. מי שיש לו פחות כסף, גר בצריפונים עשויים מקרטונים של מוצרי חשמל. מי שאין לו כסף בכלל, גר ברחוב ומה שיש לו בחיים זה סיר שבו הוא מבשל, אוכל ועושה עוד כל מני דברים. מי פה יש לו כסף לבגדים האלה ? איזה שטויות אלה. אתה חייב לבוא כדי להאמין. רק לאלה שנוסעים במרצדס יש אולי כסף לדברים האלה, כי ניגריה היא מסוג המדינות שמי שיש לו כסף אוהב להראות את זה". כלומר - הכל בחיים יחסי והשאלה היא עד כמה זה נפוץ במדינה. אם נתייחס לרגע לנושא האוכל - הסיפור על הסופר והמודעות לאוכל בהחלט מעודדים אבל השאלה היא עד כמה זה נפוץ ? עד כמה זה קיים גם בכפרים, בעיירות, במערב, בחדרי אוכל, במפעלים, בארוחות ערב. כדי שזה באמת יהיה נפוץ צריכים להתקיים שני התנאים הבאים: 1. מודעות - ברגע שתהיה מודעות אז תזונה בריאה תחלחל לכל המקומות, לכל הכפרים, לכל העיירות. אם זה יקרה, התנאי הבא הוא חשוב אבל לא חובה, 2. מחירים סבירים או נמוכים של מזון באיכות טובה. כרגע זה די קשה למצוא, הרבה הרבה דברים יקרים פה. אני מוצא את עצמי חושב פעמיים אם לקנות 2 או 3 לימונים, ובעניין הפלפל אני עוד יותר מתלבט. זה תנאי חשוב אבל לא הכרחי כי מי ששם את הבריאות מראש מעייניו, לא יתלבט הרבה. כנ"ל בשאר הנושאים, אבל בכל מקרה למדתי מהתשובה שלך, מקווה ללמוד עוד.

 

[jonbaum]

ד"ש מהממלכה המאוחדת

אני עדיין בבלפסט - אני בעבודה אבל יש לי כמה רגעים פנויים. העיר לא משהו, אבל נחמד פתאום לראות תיבות דואר בצבע אדום, מוניות כמו בלונדון, לירות שטרלינג, והעדר שלטים באירית. אני אדווח שוב כאשר אגיע הביתה (אולי היום בערב אם יהיה לי זמן).

 

[jonbaum]

חזרתי מהממלכה המאוחדת

אין לי בעצם הרבה מה להוסיף לגבי זה, רק לומר שבלפסט היא בסך הכל עיר לא אטריקטיבית במיוחד. מאוד אפורה, ואין לה את החן הג'ורג'יאני של דבלין. החנויות שם יפות, עם סניפים גדולים מאוד של כל הרשות הרגילות - מרקס אנד ספנסר, DEBENHAMS, ZARA, BOOTS, וכו'. זה נחמד בדבין מי שגר שם, אבל את אותן חנויות בדיוק יש גם בדבלין אז ככה שזה לא כל כך מעניין אם באים לביקור מכאן. בקשר לאוכל, ולהדגמות שגיסי עושה. את DUNNES ב-CORNELSCOURT רק נתתי כדוגמא. הם כבר עשו בלי סוף הדגמות, בWEXFORD, WATERFORD, GALWAY, NAVAN ואיפה לא, ובכל מקום הם זכו להצלחה היסטרית- אנשים מיד רצו וקנו את כל המוצרים בסדרה, פלוס עוד בשר וירקות שצריך בשביל הכנת הקארי או הפאט תאי וכו'. המחירים הגבוהים של ירקות בהחלט מהוים בעיה, אבל שוב, תלוי באיזור. למשל, לידנו בשוק האורגני המחירים יותר גבוהים אפילו מהסופר אבל זה ממש לא מרתיע את האנשים שבאים לשם (מי שיש לו בעיה עם המחירים פשוט לא הולך לשם). לדעתי יש אירוניה מסויימת בקטע הזה של מחירים. בעבר, כאשר לאנשים היה הרבה פחות כסף מהיום, אנשים הוציאו לפחות שליש מההכנסה שלהם על אוכל. היום, כאשר יש לאנשים הרבה מאוד כסף (ברוב המקרים), הם רק רוצים שהכל יהיה כמה שיותר זול. עובדה שהיום אפשר לקנות עוף מפלצתי של יותר משני קילו בכלום כסף (אלה שהאכילו אותם מיני תרופות ורעלים בכדי שישמינו). אם מישהו היום היה מוציא שליש מההכנסה שלו על אוכל, הוא יכול היה לקנות רק את הקרם דה לה קרם.

 

[M i c h a l y U S A]

ואללה גם אני גרתי ב GRAND HOTEL

שלושה חודשים...היה אחלה שם. מקום מדהים. מלא מסעדות ואנשים חמים ומכניסי אורחים. חוץ מזה לקנות שם בית..היה הון. ארוחת בוקר מגעילה של משו מבולבל טובל בשמן ומין עוגת ספוג שהיתה מעדן: עשויה מדם של חזיר..איכסססססססססססססססססס אוכל תפל של האירים. אבל המסעדות מסביב היו בסדר. ממש נהניתי לחיות שם. מתגעגעת למקום היפה הזה...