כמה שאלות מעניינות (לדעתי...):

GustavM

New member
שכטר

עד כמה שאני יודע שכטר הזה היה מורה של שוברט.....
 
Sechter עפ"י Grove.

שוברט לקח שיעור קונטרפונקט אחד אצלו. בין השאר הוא היה המורה של המורה של ברהמס. הוא כתב ככל הנראה כ-8000 יצירות.
 

amitmis

New member
זה קצת עצוב, כי...

8000 יצירות, ואף לא אחת מוכרת, ולא מעט (אני מניח)... איפה כולן??? למה למלחין יש הזכרות מעטות מאוד בעולם האינטרנט הרחב, והוא אפילו לא מופיע ברשימה הענקית באתר המקיף למדי classicat? (ראו: http://www.classiccat.net/) האם מישהו שמע בעבר יצירות של אותו שכטר?
 

amitmis

New member
אגב, הוא אפילו לא מופיע ברשימה העצומה ביותר..

הזו: http://www.classiccat.net/composers.htm מעט עצוב, לא?
 

Reign In Blood

New member
יכול להיות, אני אישית

זוכר את סליירי בתור המורה של שוברט.. היה איזושהי תחרות לקבלת מילגת לימודים אצל סליירי, ובין הנבחנים בא שוברט, ברגע שבא התחילו לצחוק על מראהו השמן, מוזנח והלא יפה במיוחד, אך כשפתח את הפה כולם ידעו- שוברט הוא זה שילמד אצל סליירי, ואפשר להגיד שהוא ניצח במרוצת השנים..
 

ItsikH

Member
איזו משמעות יש לפוריות הזו? אתה יכול לכתוב יצירה כל יום אם עיתותיך בידיך, ואם תאריך ימים - תוכל להקרא "המלחין הפורה ביותר". מה החשיבות של ההגדרה הזו? מה זה נותן? זה כמו ששאלת על היצירה הקשה ביותר לפסנתר - מה המשמעות או הטעם לשאלה? את הזמן שבזבזת על התהייה הזו יכולת להקדיש לנגינה או להלחנה.
 

amitmis

New member
אסביר את מקור התעניינותי:

כשאני מתעניין בתחום מסוים (כל תחום - מחשבים, מדעים, מוסיקה וכו'), חוץ מה"יישום" (הלחנה והאזנה, במקרה של מוסיקה קלאסית - שני פעולות שאני אכן מבצע ברוב הזמן שאני מקצה להתעניינותי זו), אני גם מתעניין ב"תיאוריה". התיאוריה שאני מתעניין בה (חוץ מהתיאוריה הבסיסית בתחום זה - איך להלחין, מי כתב מה, למה ומתי וכו'), היא התיאוריה שאותי יותר מעניינת - היא התיאוריה של ה"קיצוניות" (שוב - במדעים, במוסיקה וכו') באותו התחום: "מי כתב את היצירה הכי קשה?" "מי כתב הכי הרבה?" "מיהו המפורסם ביותר?" "מיהו הגאון ביותר?" וכו'... "מה המשמעות או הטעם לשאלה? את הזמן שבזבזת על התהייה הזו יכולת להקדיש לנגינה או להלחנה." במילים אחרות, פשוטות יותר - אתה צודק. אין "טעם" להתעניינות שלי בנושאים כאלו ("נושאי קצה", נקרא להם), אבל היא הכי מעניינת אותי בתחום התיאוריה (זה לא אומר שאני לא מקצה את רוב זמני להתעניינות בכל שאר התחומים במוסיקה הקלאסית). העניין משול בעיניי להתעניינות הציבורית הרחבה ברכילות "חסרת משמעות". הרכילות אכן חסרת משמעות, אך עדיין מעניינת את רוב הציבור, משום שהיא מתארת "מקרי קצה" (מפורסמים למיניהם, אשר עושים דברים שאף "אדם נורמאלי" (מן השורה) לא עושה, וכו'), כאמור, על אף היותה חסרת משמעות בעליל. אני אולי לא מתעניין ברכילות הזו, אך אני אכן מתעניין בדבר המשול לה: "הרכילות" של המוסיקה הקלאסית. מקווה שהצלחתי לענות על השאלות שלך, שהן נכונות ביסודן.
 

ItsikH

Member
אכן, הסיפורים מעניינים וגם יש להם חשיבות כי הם מוסיפים לחוויה. עדיין - לשאלתך, יותר מעניין, אם כבר, לברר ברבים, מי כתב הרבה, מי כתב מעט, ולמה. הרי מלחינים כמו שוברט תמיד משאירים אותנו חסרי אונים לחלוטין, הוא חי בסה"כ 31 שנים ותראה כמה הספיק, למרות שאין ספק שיש אחרים שהאריכו ימים ממנו וכתבו הרבה יותר. וכמובן, ישנה תמיד השאלה החמקמקה של האיכות - כמה מתוך הכמות הגדולה שכתב מישהו היתה באמת איכותית, בעוד אחר שכתב פחות ממנו אולי הפיק יצירות איכותיות בלבד.
 
יש לך טעות בהגדרה של רכילות...

רכילות היא לא סיפורים על אנשים מפורסמים שעושים דברים שאדם מן השורה לא היה עושה. להפך - רכילות היא סיפורים על חייהם הנורמלים של אנשים מפורסמים וכמה שזה מפתיע אותנו שגם להם יש חיים. לדוגמא - בראד ואנג'לינה נפרדים... בר וליאו מתחתנים... מדונה לוקחת קורסים בקבלה... ולמישהו נולד תינוק...
 
רכילות מדברת על דברים העסיסיים בחיי היומיום

בין אם זה מפורסמים או אנשים שבסביבתי ולא רק לעמודים "הצהובים" שבעיתוני בידור כאלו או אחרים. רכילות היא לא דבר נורמלי משום שכל פרט בה מועצם ומתנפח יתר על המידה ובלי גבולות.
 

קוה

New member
==את מוצארט איבחנו היטב בילדותו==

לגבי שאלה 3, קרא בספר "צלילים מופלאים- סיפורה של הסמפוניה", בהיותו בן שמונה וחצי חקר אותו איש מרכז דעת שנתאסף בלונדון, מרכז זה היה אמון על חקר אמיתויות מדעיות. הילד היה צריך לקרוא פרטיטורות, לנגן תוים מכתב יד ולאלתר שירים. בין לבין הוא הספיק גם לגעור באביו שליוה אותו בשירה, על זיופיו. לא רע.
 

vmfl

New member
בכללי ובקצרה

מוצארט היה למעשה אחד ה"פרילנסרים" הראשונים. לפני כן מלחינים היו עובדים של כנסיה או חצר והיו כותבים לפי חוזה כמות מסויימת של יצירות לשנה ולאירועים מיוחדים. בנוסף, בתקופת הבארוק היה נהוג לשרוף את היצירות אחרי פטירת המלחין, במיוחד בגרמניה.
 
למעלה