כמה שיותר תשובות יות טוב

כמה שיותר תשובות יות טוב

היי, אני נכנסתי לעולם הדת לפני שנתיים. מלחתחילה התחלתי בגלל שרציתי לראו איך זה לחיות חיים דתיים, והאמת שהתרבות נורא קסמה לי. היום אני דתייה ואני לומדת בבית ספר דתי לבנות וכ"ו... הבעיה נמצאת פה: אני לא מאמינה באלוקים. אז למה אני בעצם נשארת דתייה ומקיימת את כל המצוות? א. עד כיתה ח הייתי בבית ספר חילוני ושמתי לב שאני הרבה יותר אוהבת את ההוויה הדתית ואת התרבות הדתית. ב. פסיכולוגית זה תמיד עוזר לי לחשוב שיש מישהו שמכוון את הדברים. אבל בכל זאת, אם אין לי אמונה זה קצת צביעות שאני דתיה רק בגלל התרבות וההיבט הפסיכולוגי... אני אשמח אם תגיבו לי מה אתם חושבים, לחזור לחברה החילונית אע"פ שאני לא סובלת את דרך החיים שלהם או להשאר בדת למרות שאני לא מאמינה?
 
לפני התשובות

אפשר לשאול כמה דברים? מה את אוהבת באורח החיים הדתי? מה הדברים שהביאו אותך לזנוח את אורח החיים החילוני?
 
אז ככה...

אני מניחה שאני אצטרך לעשות הקדמה קצרה. אז אנ בת להורים גרושים אבא דתי ואמא חילוניה, ככה שתמיד היו פרוסות בפני שתי האפשרויות. מהגן למדתי בבית ספר לחילונים ודתיים, בהסתכלות לאחור זה היה בית ספר חילוני. במהלך שמונה השנים שלמדתי שם יצא לי להרגיש הרבה דברים שליליים בחברה: אידאלים לא נכונים (מראה לעומת רוח, כוח ואגואיסטיות לעומת רגישות והדדיות), כל הזמן היו ירידות ודאחקות, לא היה פירגון בגרוש , היה זלזול באהבת הידע וברצון להיות טובים יותר... היו שם הרבה דברים מאוד מקולקלים. בכיתה ח' החלטתי שזהו, מיציתי את האווירה המגעילה הזו וחיפשתי לי בית ספר אחר. כבר לפני זה נטיתי לכיוון הדת, ובשיעורי תנך אני פשוט פרחתי, נחשבתי לדוסית של הבית ספר, ודוסית לא הייתי... בבית ספר הדתי שאני לומדת בו זה עולם אחר לגמרי, אני מסתכלת אחורה ואומרת תודה שלא נשארתי. אתה יכול להגיד שזה בטח בגלל הבית ספר הספציפי, אבל זה לא נכון יצא לי להכיר משני העולמות ובפירוש יש הבדל. אולי אתה אומר עכשיו: נו, נשמע שענית לעצמך, אם את כל כך אוהבת את העולם הדתי מה הבעיה? אז הבעיה היא שאני לא מאמינה שיש אלוקים, וכל בוקר כשאני מתפללת, כשאני מדברת עם חברות שלי אני מרגישה את הצביעות שבלהיות דתיה בלי להאמין שיש בורא לעולם... נ.ב.כמובן שהדברים שאמרתי על העולם הדתי והחילוני זה רק הקווים הכללייים, ולא אחד לאחד, אני לא חושבת שכל החילונים חסרי ערכים וכ"ו והעדות לכך היא שהחברה הכי טובה שלי חילונית ואני מסתובבת בין סדנת גישור אחת לשניה, כרג אני בשתי סדנאות גישור בין דתיים וחילונים במקביל. שורה תחתונה: לחזור בשאלה או לא?
 

arriy80

New member
לדעתי,

אם את מרגישה יותר טוב בדרך החיים לפי הדת היהודית, לעומת דרך החיים החילונית שאת "לא סובלת אותה", כדאי לך להשאר בדרך שאת מרגישה בה יותר טוב, ולו בגלל ההרגשה האישית שלך. ייתכן והאמונה במציאות האלוקים, תגיע מתוך ההסתכלות הבריאה שתקני לעצמך במהלך בדרך החיים הזו. בכל אופן, כדאי להתיעץ עם רב שמכיר את דרכם של המתקרבים לדרך היהדות, ויכול לעזור לך לבחור את הכיוון ואת הקצב שמתאימים לך.
 
אני מסכימה עם ARRIY

וגם משום שלהאמין זו מלאכה שהאדם נוטל על עצמו אני חושבת שאת מתבלבלת ומבחוץ כשמביטים על המאמינים האחרים הם נראים שלמים ובטוחים בדרכם ובפנים, בלב בתוככי נבכי הנשמה למאמין האמיתי עולות שאלות אמנונה ושאלות קיומיות בעיני זה רק מעיד על בריאות נפש שמטילים ספק ושואלים.. והאמונה באל יש לה צורות רבות
(הפיל סתם חמוד..) אך השתוקקות היא אחת מהן (השתוקקות לשלום, לשלווה להרמוניה) אני חושבת שהדת נותנת מענה מאוד יפה לכך.. יש לך מטלות ברכות ומעשים והם נועדו לארגן את הדרך להטוות את אמונתך במעשים יתכן שבעוד X זמן תראי זאת אחרת ואז תפעלי כפי שאז יראו הדברים אני מקווה שהייתי ברורה זו מחשבה קצת סבוכה שניסיתי להעביר.. בקיצור..אני גם חושבת שתשארי במקום של השלווה.. לפחות לכעת..
 

dimaa13

New member
נשמת האדם תלמדנו!

הכל תלוי בהרגשה הפנימית שלך... גם אני הייתי במצב שלך לא מזמן, במקרה קבלתי ספר מגדל בבל הקומה האחרונה . וספר מקשר שני הצדדים של אותו מטבע. כי כולנו מאותו שורש...
 

dimaa13

New member
זה מה שאת צריכה

מצאתי לינק באינטרנט http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/41444?/heb/content/view/full/41444&main אני מקווה שזה יעזור לך מאוד!
 

CHIKOLULU

New member
תודה!

נכנסתי לפורום קראתי את שכתבת ,והתמלאתי אושר! לא יודע להסביר ,אך טוב לי עם זה ,אז מה זה חשוב
לדעתי ,דרך החיים שהיהדות מציעה נפלאה מרתקת ומלאת חכמה. היא מסתמכת על הכתוב ,היסטוריה ומדרשים וכו'. לעומתה ,הדרך החילונית "כאילו" לא מציעה כלום. ל"חוסר האמונה" שלך ,יש משמעות לא מבוטלת. ייתכן ,שדרך החיים עצמה שהיהדות מציעה קוסמת לך. שיש מתווה ,מטרה ,וכו'. בהתרשמותי הראשונית ,את אינטליגנטית ותבונתית. תוסיפי לחקור וללמוד את עצמך ומסביב. אל תפחדי לתהות ולנסות ,אין לאף אחד הסבר מה היא אמונה באמת. זוהי מהותה. יש עוד הרבה דברים שעולים לי בראש בהקשר לשאלתך אך אני מקווה שהצלחתי לתרום משהו. בהצלחה!
 

msch

New member
חיפוש תמידי לנצח

אחותי ריגשת אותי מאוד . כאדם דתי מאמין אני חש בדיוק אותו דבר יש ימים שהשם איתי ויש ימים שאני בלעדיו . הרבה פעמים נדמה לי שאני לא חש אותו ולא רואה אותו איתי לידי . אבל סיפר לי סבא יוסף איש א"י ואיש הישוב חיספין שחווה את איימי השואה הנוראה באירופה שתמיד שהוא חשב שהוא לא איתו עד שהבין ,אחר כך שה' תמיד היה שם בעיקר ברגעים הקשים ברגשי היאוש .... אמונה היא עבודה יום יומית על השמחה ,על הבריחה מהכעס, על הלתת ,בקיצור להאמין פרושו להיות אופטימי ,שמח וחיוני. שתזכי תמיד תמיד להיות כזו. מחזק ומתפלל לאמונה שלנו בעצמנו...
 
האמת שאת צודקת

חיי האמונה הינם קשים, ואת החוש, או התכונה, או איך שנרצה להגדיר אותה, קשה לפתח ועוד יותר קשה לשמר. קשה מאד בחיי היום-יום להרגיש את קיומו של אלוהים ולחוש בקרבתו. עם זאת, בדרך כלל טובלאדם ללכת אחר נטיית ליבו הטבעית ולכן הייתי ממלית לך בחום לנסות ולברר את ספקותייך. בירורים נוקבים הם דרך טובה לאמת דברים (וגם לשלול אותם במקרים מסויימים). הייתי שמח אם היית פותחת שרשור נוסף ומנסה לפרט קצת יותר מהן השאלות בהן את מתלבטת, וננסה ביחד לעזור ולחפש תשובות. מה דעתך?
 

e m a n u e l a

New member
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך

היא בעצם "מה את מחפשת בחיים?" "מודע את פה? ומהו הייעוד שלך בחיים? אם את מאמינה שיש לך ייעוד בחיים אלה, שיש סיבה מדוע את פה בחיים אלה, ושיש תכלית לקיומנו פה, תוכלי להגיע למקומות שלא שיערת שקימים. ואחד מהם הוא מיצוי עצמי. כשאדם יודע מהו הייעוד שלו ומדוע הוא נמצא פה בכלל קיימת בו שלמות פנימית שעוזרת לו להמשיך הלאה גם במצבים קשים. אני חושבת שזה טבעי עבור האדם לא להכיר את אלהים ולחשוב שהוא לא קיים. תנסי לחשוב על מצב בו את אמור לאהוב חבר טוב של ההורים שלך אבל את אישית לא מכירה אותו בכלל. איך תוכלי לאהוב מישהו שאת לא מכירה? הדרך היחידה להכיר ולדעת אותו (הכונה לאלהים) היא בבניית קשר אישי איתו. את מקיימת ועושה מה שאחרים עושים אבל בתוך ליבך את יודעת שזה לא אמיתי, ואת צודקת. קשר עם אלהים לא בונים על סמך קשרים של אחרים איתו. אלא רק על סמך הקשר האישי שלך איתו. השאלה היא האם היית מעוניינת להכיר את אלהים ולהזמין אותו לחייך? לא תפסידי שום דבר אם תנסי נכון? זה משהו כמו להרים טלפון למישהו שסיפרו לך שהוא חשוב מאד אבל את בכלל לא יודעת אם הוא אכן קיים. מה דעתך לנסות להרים את הטלפון ולבנות איתו קשר אישי? מה תפסידי אם תיוכחי שהוא אכן קיים? את רק תרויחי ידיד נפש ואבא רחמן שרוצה יותר ממך בקשר אישי איתך. (אלהים אמר שהוא ידיד הנפש שלנו והוא אב רחמן). לכן הוא ביקש מאיתנו לאהוב אותו בכל לבבנו, נפשנו ומאודנו. פעמים רבות הוא דיבר על הלב. אם תעניקי לו את ליבך לאחר שתכירי אותו, הוא ילמד אותך בעצמו מי הוא וגם את תוכלי לספר לאחרים עליו ועד כמה השתנו חייך רק לטובה לאחר שהכרת אותו. לגבי בית הספר, תישארי היכן שאת מוצאת לנכון להיות ותבקשי מאלהים (תספרי לו) שאת רוצה להכיר אותו ואת לא יודעת בדיוק איך עושים את זה. הוא ינחה אותך ויקרב אותך אליו. בצורה הכי פשוטה את יכולה לאמר לו "אני לא יודעת מי אתה ואין לי קשר אישי איתך, הייתי רוצה לדעת מי אתה, תראה לי, תפתח בפני דלת להכיר אותך, תעזור לי לבנות קשר אישי איתך, תראה לי איך". ואת תמצאי את עצמך במקום שכיף להיות בו, קשר אישי משלך עם אלהים ולאט לאט הוא יראה לך מי הוא בחייך. ואל תפחדי לבקש ממנו עזרה גם עבור אחרים. מה דעתך?
 
מעניין אם כי מבלבל את המבולבלים

מה שמעניין זה שזה הזכיר לי ספר שאני מאוד אוהבת.. קראתיו לראשונה בגיל ההתבגרות, ומאז קראתי אותו ובו כמה וכמה פעמים, "האדם מחפש משמעות" / ויקטור פרנקל (יהודי ניצול שואה פסיכולוג שהמציא שיטה של פסיכוטרפיה דינאמית) הספר קצר ומקסים מומלץ מאוד! (אומנם מדבר על שואה, בין השאר, אבל בעצם השואה היא רק נקודת המוצא ..) וגם לגבי "קשר עם אלוהים" - לכתוב לעצמך יומן זה היינו הך האזיני ללבך שם תמצאי אותו . האמיני לי זה באחריות...!!!!
. (יש מי שיגיד לבטוח בה'...מקום הביטחון הרי אף הוא צ'קרת הל, לא כך?)
 
זה שאכל אותה...ושיסלח לי אלוהים

היי תיכוניסטית.אני נשוי +. הרקע שלי שלי שונה משלך בתכלית אבל ההוה דומה לצערי.אני יליד ירושלים גדלתי בחברה חרדית וחונכתי על ברכי התורה ואמנם לאורך כל שנות חיי כירסמה בליבי מן תחושת זיוף בעצם מעולם לא ממש האמנתי בסרט שאני חלק ממנו אך בחרתי להמשיך בדרך זו על אף ולמרות. כיום אני עומד מול שוקת שבורה אחוז תזזית בלי שמץ של מושג מה לעזאזל עושים ? מצד אחד האבולוציה מפעימה ואלוקים נשמע כמו רעיון נדוש ומצד שני אני אני נשוי לדוסית והילדים לומדים בחינוך חרדי ....לסיכום מצבך טוב יש לך זמן להחליט. בהצלחה.
 

arriy80

New member
לאלו שחושבים שאכלו אותה

ספיקות יש לכל אחד. כל אחד שיש שכל בקודקודו מתחיל לחשוב על הדרך שבה חונך. האם היא מבוססת? האם היא נכונה? האם היא מתאימה לי? אלו שלא היו מעונינים להשאר בספיקות - טרחו, בררו, שאלו וחקרו. וכך הסיקו את מסקנותיהם. יש הרבה גדולים וטובים שיכולים לפשוט את הספיקות ולהראות שעיקרי דרך היהדות הם אכן מבוססים. צריך רק להשאיר את הרצונות האישיים בצד, ולהיות אובייקטיביים לשמוע ולהבין. לא התכוונתי אליך באופן אישי, אלא לכל אלו שחושבים שללכת בדרך היהדות נקרא "לאכול אותה"... אף אחד לא אמר שדרך זו היא דרך קלה, וקושי אינו מודד לאי-נכונות.
 

grinberg

New member
זו בריחה ופספוס של החיים

אם את לא מאמינה באלהים זה לא יעבוד. ההרגשה הטובה היא ברוב המקרים הרגשה של שקט כתוצאה מ"בריחה" של תרבות שלא הצלחת להתמודד איתה (מאיזו סיבה שהיא). ברגשות האלה יעברו לך ואז תמצאי את עצמך לכוד בחברה שאת לא מאמינה בה, ואולי כבר יהיה לך קשה אז לצאת מזה (מסיבות שונות). האמונה באלהים היא יסוד היסודות של הדת היהודית, בלי זה אין לך מה לחפש שם.
 
לאמונה פנים רבות

האמונה באלהים היא יסוד היסודות של הדת היהודית, בלי זה אין לך מה לחפש שם. מי ידע ? איש מלבד האדם עצמו.. הבסיס לפעמים הוא נמצא בדמות שונה, יש הרבה דרכים לאהבהת השם לעיתים גמילות חסדים לעיתים עיסוק ברפואה וסיוע לאחר ולעיתים לימוד תורה לכן נשימה היא המפתח היחיד.. כלומר האזיני ללבך... "ולזה שאכל אותה", גם בשלב זה אתה בוחר בחייך.. וכנראה שאתה שוכח להביט בחציה המלא של הכוס
 
נאה דרשת. אבל.....

פשוט לא נכון עובדתית ומכמה סיבות. א:הדת היהודית מתבססת להבדיל משאר הדתות על ידיעה ולא על אמונה . ב:כשאת מזכירה את חציה המלא של הכוס אני תמהה אם היא קיימת בכלל.אחרי הכל הבחירה הקלה היא להאמין .מאחר ואדם חסר אמונה עשוי לחוש בודד ונטול השפעה.משא"כ האדם המאמין אשר לא ימנע עצמו מן הרחמים. קשה אולי לקום ולומר אני לא מבין אבל אני לא מבין ולכן גם מיואש ולו בגלל שאין תכלית.
 

arriy80

New member
דבריך לא כ"כ מובנים...

א. היהדות אכן מתבססת על ידיעה. (המושג "אמונה" כפי שהוא מובן כיום, שונה במהותו מהמושג "אמונה" ביהדות, שמובנו הוא "חוזק" - דבר שמחזק את הידיעה שהיא הקודמת לאמונה). ב. אם גם אתה מבין שדרך היהדות מתבססת על ידיעה, אז מהי אותה אמונה שהינך מדבר עליה? לכאורה, אם חסר הבסיס - זוהי בעצם ידיעה! וידיעה אפשר להשיג ולברר! זה לא תלוי רק ב"הרגשת הלב"... אם תוכל בבקשה לפרט את מה שלא מובן לך, ומהי הנקודה ממנה התיאשת. ("בגלל שאין תכלית"?? לזה אתה מתכוון ??)
 
למעלה