כמובן שכבר מזמן הבנתי שהיא לא תשתנה, אבל בכל זאת

[מרגריטה 80]

חמות וכלה הן בנות משפחה

יכולות להיות קרובות יכולות להיות מרוחקות
אבל הן משפחה.
זה לא כמו יחסים עם קולגה או שכן.
אם אשתו של הבן תהיה חלילה חולה בסרטן זה ישפיע על הבן ה"אהוב" ועל הנכדים.
אם אשתו של הבן תהיה מפוטרת זה ישפיע על היקרים (לכאורה) לה.
זו הבת זוג של הבן שלה, עניין בסיסי מתבקש...
יש הרבה קוים שנמתחים בין החמות לכלה שלה.

 

[חייבתלהגיב]

הן לא.

בת הדודה המרוחקת ממך 18 דורות היא קרובת משפחה. החמות/כלה הן קרובות משפחה של קרובי משפחה שלך - לא שלך.
אכן, אם משהו שקורה להן משפיע על קרובי המשפחה שלך זה חשוב לך - אבל לא מה שקרה לה, אלא ההשלכות על קרובי המשפחה שלך.
כמו שאם הייתה שריפה בדירה של השכן של הבן שלך ונכנס עשן שפגע בבן שלך ובמשפחתו זה חשוב לך כי הבן שלך ומשפחתו נפגעו - לא כי אכפת לך מהדירה של השכן של הבן שלך. או כמו שאם מישהו שעובד לצד הבן שלך חולה ונעדר שבועיים ולכן הבן שלך צריך לעבוד יותר שעות זה חשוב לך כי הבן שלך צריך לעבוד יותר שעות, לא כי אכפת לך מזה שהעובד נעדר.

והנה הראייה הכי חותכת - אם הבן שלך יתגרש ממנה והיא תעבור לגור במדינה אחרת, מבחינתך היא יכולה גם לא להיות קיימת. וזה פשוט כי הקשר הוא לא בין שתיכן. ואם תבוא מישהי אחרת - סבבה. את יכולה לדמיין משהו כזה קורה עם קרוב משפחה שלך? שפתאום הוא "יתחלף"?

 

[mykal]

דוקא הדוגמאות שלך

מסבירות את המקום הכאוב בחוסר יחס.
גם שכנים שצריכים ללמוד להסתדר ולדאוג אחד לאחר במידה מסוימת.
גםחברים לעבודה שאמורים לעבוד בצוות צריך שיהיה
יחס אכפתי ודואג ברמה אנושית ביניהם.
אז גם כלה וחמות "שחולקות" איש אחד במקום אחד בן ובאחר בעל/בן זוג,
אמורות להתיחס בכבוד ובאכפתיות מסוימת ביניהן.
לא חייבת לשוחח איתה, אבל מה הבעיה להתענין?

יש לי בנים נשואים--בהחלט חשובות לי כלותי.
מענין אותי איך הן מסתדרות עם הנכדים ---הילדים שלהם.
אני שמחה בשיחות איתן. ולא אני לא חברה, ואנחנו לא גרות קרוב,
אבל בהחלט אני מתענינת והן גם.
לא מבינה את האמירה שלא חייב שום קשר.

אם ילדים מתגרשים, או מתאלמנים--לא חשוב לך הכלה או החתן,
הם נשארים ההורים של הנכדים. אמירה לא מציאותית.

 

[חייבתלהגיב]

וואלה? היה אכפת לך מכל השכנים שהיו לך

ומכל מי שעבדו יחד איתך באותו בית ספר (או איפה שלא עבדת)? יפה. כי איתי עבדו גם אנשים ששנאתי ממש, וכנ"ל שכנים, ואם הייתי שומעת שהם עזבו ולא אצטרך לראות אותם שוב ולשמוע מהם לעולם הייתי שמחה ממש. הסיבה היחידה ששהיתי במחיצתם היא שלא הייתה לי ברירה. וזה מאוד דומה ליחסים של כלות וחמיות רבות. הן יחד כי אין ברירה (אם כי יש כאלה שאפילו מנסות להשפיע לרעה על היחסים...).
לגבי הורים של הנכדים - קודם כל לא תמיד יש נכדים, ושנית גם כשיש לפעמים ההורה נוטש לגמרי ואז שוב לסבים ממש לא אכפת מה יקרה איתו - אכפת להם רק מההשלכות על הנכדים, כמו שתיארתי בהודעה הקודמת.

 

[mykal]

אכפת לך מכל השכנים?

או מכל העובדים--בהחלט יש אכפתיות שונה,
להגיע לקיצון של שנאה, או שמחה להתרחקות?
בעיני זה באמת קיצוני.
אני חושבת היום ממקום שמסתכל אחורה---שעשיתי
מעשה קיצוני כשאני הייתי זו שניתקתי יחסים לחלוטין מחמותי
נעלבתי וויתרתי, ואני כבר הרבה פעמים כתבתי,
חושבת שטעיתי, חושבת שיותר נכון לפעול אחרת,
כי יש לזה מחירים גבוהים וקשים.
כי זה נשאר במשפחה. ומה לעשות כל עוד אני נשואה
המשפחה של בעלי הופכת למשפחה שלי.
ואם מגיעים לניתוק/ריחוק/שנאה או כל רגש רע אחר,
זה מפריע בתוך המשפחה הגרעינית.
ולומר היא לא משפחה, ויש לי רק את מערכת חיי עם בעלי,
זה לא נכון בשום אופן.

 

[חייבתלהגיב]

כן, שינאה ושמחה להתרחקות. ולמה?

כי כשאתה נמצא עם מישהו כי אתה לא יכול לעזוב, זה אומר שגם אם הוא תוקף אותך אתה נאלץ להמשיך להיות במחיצתו ולאפשר לו להמשיך לתקוף אותך. כן יצא לי לברוח כשיכולתי - אבל בצבא, למשל, אי אפשר לברוח, וגם מחוזה שכירות לא תמיד ניתן לצאת ברגע שרוצים, וזה נכון גם למשפחה. יש מקרי קיצון שבהם הנישואים מתפרקים בגלל יחסי כלה-חמות, אבל לרוב הם ממשיכים, גם אם אחד הצדדים או שניהם תוקפים זה את זה. כבר כתבתי פה שאין סיכוי בעולם שהייתי בקשר כלשהו עם חמותי אם הייתה לי ברירה. אבל אין לי. היא הסבתא של הנכדות שלי ומסוכן מדי לתת להן ללכת אליה לבד, אז אני כמעט תמיד גם שם. מה שאומר שהיא יכולה להוציא מהפה דברים הזויים כמו שמותר לה להגיד עליי מה שהיא רוצה (כלומר כמה שיותר רע), כשכולנו יושבים סביב השולחן, כי זה הבית שלה!?! נראה לך שזה היה עובר ביחסים בין אנשים שלא כבולים זה לזה? נכון שיש דמיון בין זה לבין הקשר בין ילדים להוריהם המבוגרים, אבל ההבדל הוא שאני לא חייבת לה כלום! ושהקשר בינינו לא נשען על "שנים יפות" או על אסירות תודה שלי אליה על גידולי (או על משהו כלשהו), אלא אך ורק על כך שהיא קרובת משפחה של בעלי ובנותיי. נראה לך שאני אטפל בה אם וכאשר היא תזדקק לעזרה? למה מה קרה? לא נראה לי שיש גם מישהו בעולם שמצפה שזה יקרה. בהוריי אני מטפלת במסירות, ואני בטוחה שבעלי יטפל בהוריו במסירות, אבל שאני אטפל בה? רעיון מגוחך.

 

[חייבתלהגיב]

*של הבנות שלי

 

[mykal]

משתמע מדבריך,

שאת כועסת עליה מאוד.אני בהחלט יכולה להבין.
אני כשהיתה לה התנהגות שפגעה בי---ניתקתי,
ולא ענין אותי בכלל אם היא מדברת נגדי או לא.
מחקתי והתקדמתי לחיי.(לא ידעתי אחרת ואולי חבל)
אבל, כשראיתי אותה בערוב ימיה יושבת בודדה ואומללה
במרפסת (היתה גרה בצומת שנסעתי בה די הרבה)
חמלתי, והצטערתי שאני לא מסוגלת לעלות אליה ולהיות איתה.
וכשנפטרה לא הרגשתי שמחה. (כתבתי בפורום כאן כמה קשה לי)
לא יודעת, כן, היא היתה אמא שלו. כן ענין משפחתי, ולא בקשר שכן.

 

[michal@gal]

זו גישה מאד קרה לקשרים משפחתיים

חמותי מתעניינת בחיים שלי ואני מתעניינת בשלה.
אני מתעניינת בחיים של בני ובנות הזוג של הילדים שלי והם מתעניינים בשלומי ובחיי.
אני גם ממשיכה להיות בקשרים עם גיסי לשעבר שהוא האבא של האחיינים שלי. כולנו משפחה, גם אם גיסתי התגרשה ממנו.
&nbsp
את מבלבלת כאן בין קרבת דם לקרבה משפחתית.
בת הדודה המרוחקת אולי קרובת דם, אבל היא לא קרובת משפחה.
חמותי ובני הזוג של ילדי הם ללא קרבת דם אבל הם קרובי משפחה וכמובן שמעניין אותי מה שקורה להם..

 

[mykal]

מסכימה איתך בדיוק הלשוני

שהוא אכן מהותי--
האבחנה בין קרבת דם וקרבה משפחתית.

 

[חייבתלהגיב]

אני לא מבלבלת. אני בכוונה עושה את ההפרדה הזאת -

קרבה משפחתית שהיא לא קרבת דם היא לא קרבה משפחתית - לתפיסתי, כמובן. אולי פעם, כשגירושין לא היו אפשריים, היא כן הייתה. היום, כשברור שבהינתן המצב הנכון יהיה נתק מוחלט - ברור שלא מדובר בבני משפחה.
אם גיסך לשעבר ל-א היה האבא של האחיינים שלך (כלומר לא היו להם ילדים), היית ממשיכה בקשר איתו?
כמו שאמרתי, הקשר נובע מכך שהוא קרוב של קרובי משפחתך. אם הוא היה מתנתק מהם, את היית מתנתקת ממנו (אלא אם יש קשר ביניכם שאינו קשור לכך שהוא היה נשוי לגיסתך - כאמור, בין כל שני בני אדם שמכירים יכול להיות קשר, במנותק בשאלה מה הפגיש ביניהם מלכתחילה).
כל הקשרים שיש לך עם אותם אנשים נובעים מכך שהם קרובי משפחה של קרובי משפחתך. ברגע שהם יפסיקו להיות (למשל גירושין ללא ילדים), יפסיק הקשר איתם - אלא אם יש קשר מעבר למשפחה. בכל מקרה, הם כבר לא יהיו בני משפחתך, גם אם ראית בהם כאלה קודם (כלומר, בניגוד לתפיסה שלי שלא רואה בהם כאלה לעולם). ניתוק שכזה אינו אפשרי עם בני משפחה. גם אם מנתקים איתם קשר, הם עדיין בני משפחה.
בואי נשאל את זה כך - אם גיסתך הייתה דורשת ממך לבחור - או לא לראות את האחיינים שלך לעולם, או לא לראות את גיסך לשעבר לעולם - במה היית בוחרת?

 

[michal@gal]

למה שהיא תדרוש ממני לבחור?

מה נותן לה את הזכות להחליט מה אני עושה בזמני הפרטי?
הקיצוניות הזו לא עושה טוב לאף אחד.
&nbsp
אני חושבת שהייתי מעדיפה להפסיק להפגש עם מי שמנסה לתת לי הוראות איך לחיות את חיי.

 

[חייבתלהגיב]

זו שאלה היפותטית. עזבי את הגיסה,

זה לא החלק החשוב - השאלה היא אם היית צריכה לבחור לא לראות אותו לעולם או לא לראות אותם לעולם במה היית בוחרת.

 

[חייבתלהגיב]

ו.. וואלה, כל כך מהר את מנתקת איתה קשר?

הממ... מעניין. אולי זה כי גם היא לא קרובת משפחה שלך...
אני מניחה שעם הורייך ועם אחייך לא היית מפסיקה להיפגש כל כך מהר גם אם הם היו מנסים לתת לך הוראות איך לחיות את חייך. אבל אולי אני טועה...

 

[michal@gal]

אני לא אדם שמנתק קשרים כל כך מהר

אבל אני גם לא נוהגת לתת לאחרים לנהל את החיים שלי.
&nbsp
אם כבר, אני משערת שהיא הייתה מנתקת את הקשר איתי ברגע שלא הייתי מסכימה שתנהל אותי, אבל הטיפוס שמנתק קשרים הוא בדיוק הטיפוס שמנסה להגיד לאחרים עם מי מותר להם להפגש.
&nbsp
לשמחתי, המשפחה שלי היא אחרת. הם יכולים להציע, אבל הם לא מאיימים על ניתוק קשרים.
אני רק יכולה לנחש שאם הייתי גדלה במשפחה שמנתקת קשרים, הייתי גדלה לאדם שמנתק קשרים גם עם המשפחה הקרובה. אני מכירה מקרים כאלה, של אנשים שלא מדברים עם ההורים או עם האחים שלהם בגלל פגיעה כלשהי, אמיתית או מדומה.

 

[חייבתלהגיב]

ובכל זאת כשהעליתי את השאלה, התגובה שלך

הייתה שהיית מפסיקה להיפגש איתה. זה לא היה רעיון שלי - אלא שלך.
האם נראה לך שהיית כותבת משהו כזה אם הייתי אומרת לך שאמא שלך דורשת ממך לבחור לא לראות את גיסך לשעבר או את אחיינייך? או שאח שלך דורש את זה?
היית כותבת שבמקרה כזה היית מעדיפה להפסיק להיפגש עם אמא שלך? או עם אח שלך?

 

[michal@gal]

הדיון קצת מתפזר כאן

כל הרעיון הזה, שבן משפחה ידרוש שאני אפסיק להפגש עם בני משפחה אחרים מרגיש לי דמיוני.
אני יודעת שיש משפחות שמתנהלות ככה, אבל אצלנו זה לא עובד ככה ולכן אין לי מושג מה השיקולים מאחורי ההתנהלות שלהם.

 

[חייבתלהגיב]

הנקודה, שגם את הדגמת בלי כוונה,

היא שהיחס שלך ל"קרובי משפחה" (כלומר כאלה בלי קרבת דם) שונה מהיחס שלך לקרובי משפחה אמיתיים (כלומר עם קירבת דם). ללא היסוס אמרת שתפסיקי להיפגש עם גיסתך אם היא תנסה להציב לך תנאים שלא מקובלים עלייך, אבל את מתקשה להגיד דבר דומה על אמך או אחיך לגבי אותם תנאים.
וזה בעצם כל מה שאני מנסה לומר. ש"קרובי משפחה" אינם קרובי משפחה, וניתוק קשר עמם שלא יעלה על הדעת כשמדובר בקרובי משפחה אמיתיים עולה לגמרי על הדעת כשמדובר בהם - בתלות בנסיבות. אצל מייקל היא ניתקה קשר עם החמות, אצלך האפשרות לנתק קשר עם גיסתך בנסיבות המתאימות עולה ללא קושי, וכו'.
ומאחר שזה אינו קשר של קירבה משפחתית, ממש לא מובן מאליו שלצדדים אכפת זה מזה - אלא אם נוצר ביניהם קשר שאינו רק הקשר של קירבה משפחתית לקרובי משפחה של האחר (שכאמור, יכול להיווצר בין כל שני אנשים. אפשר גם להפוך לחברה בלב ובנפש של החמות - אין איזה משהו שמונע את זה. אבל אפשר להישאר אך ורק בקשר של "אמא של בעלי" ושלאף אחד מהצדדים לא יהיה אכפת מהשני, מעבר להשפעה של מה שקורה לו על קרובי משפחתם).

 

[tul25]

נדחפת לשיחה...

מעניין אותי מדוע אין לדעתך קשר בין היחס (או יותר נכון חוסר) של החמה לכלה ליחסיה לנכדיה....
&nbsp
החמה שלי תעדיף לא לראות את נכדיה והעיקר לא לדבר איתי....

 

[חייבתלהגיב]

כתבתי שאין בהכרח קשר.

לחמותי לא אכפת ממני (במובנים שציינו פה) אבל כן אכפת מהנכדות שלה. זה לא שכדי שלא יהיה אכפת מהכלה צריך שלחמות לא יהיה אכפת מאף אחד.