כמו זיקית אפורה
נופי הצטמצמו ונהפכו למחניקים. אנשים שסובבו אותי, נעלמו או נאלמו ונהפכו לכה חסרים. המרחבים התפשטו למימדים ענקיים שהפכו אותי לנעלמת, הנאלמת מולם, עם מבקרים חד פעמיים הפושטים את הבדידותם.... בתוכי. עם מבקרים הפולשים עם מצוקותייהם לתוך מצוקותי. ואני מצטמקת מול המרחב. ואני מתחממת בשמש כמו זיקית משנה את צבעי לפי חום החמה. ובלילות מצטרפת לאלו שסובבו אותי עם חומם. דוחה את המבקרים החד פעמיים ונהפכת שוב לזיקית אפורה המשנה את צבעה.
נופי הצטמצמו ונהפכו למחניקים. אנשים שסובבו אותי, נעלמו או נאלמו ונהפכו לכה חסרים. המרחבים התפשטו למימדים ענקיים שהפכו אותי לנעלמת, הנאלמת מולם, עם מבקרים חד פעמיים הפושטים את הבדידותם.... בתוכי. עם מבקרים הפולשים עם מצוקותייהם לתוך מצוקותי. ואני מצטמקת מול המרחב. ואני מתחממת בשמש כמו זיקית משנה את צבעי לפי חום החמה. ובלילות מצטרפת לאלו שסובבו אותי עם חומם. דוחה את המבקרים החד פעמיים ונהפכת שוב לזיקית אפורה המשנה את צבעה.