הגבירה מן האגם
New member
להציב כאן חלק מהתחקיר
לא יהיה לי זמן. אם מעניין, אני שולחת אותך לאתר Granuaile של החוקרת והסופרת אן צ'יימברס. לדעתי הספר שכתבה על גרונואל (באנגלית - גרייס או'מלי - שם שהיא עצמה לא הכירה) כבר יוצא במהדורה עשירית. אכן, יש הרבה ניסיון להעצים נשים בסיפורים הללו ואם אתה רואה את האתר תת הכותרת היא - מלכת שודדי הים של אירלנד. רומנטי, מסקרן וסקסי משהו. אבל אם מכירים את הסיפור לעומק מבינים שזה רק הקצה של משהו שונה בתכלית. בעולם המושגים בו אנחנו חיים כיום, לקרוא לה מלכת שודדי הים של אירלנד זה תופס. מה שהאישה הזו הייתה בעצם זו דמות מנהיגה יוצאת דופן. לא מלכה אלא בסך הכל ראש שבט קטן בצפון מערב אירלנד, חבל ארץ יפה וקשה. כל מה שעשתה כל חייה היה מכוון למקום אחד מרכזי שכיום הוא כמעט בלתי נתפס - לעמוד במחויבות האישית שלה להישרדותו של השבט. כמה מנהיגים כאלה יש היום? כמה מהם רואים את התפקיד שלהם כאחריות אישית ויעשו כל דבר כדי לעמוד בה? כמה מהם יודעים לעבוד בהרף עין משימוש בחרב לשימוש בדיפלומטיה? לכמה מהם באמת אכפת מכל אחד מחברי ה"שבט" שלהם? מעבר לכך היא גם ניחנה ביכולת פיזית יוצאת דופן, כאריזמה אגדית בכל קנה מידה וכמות מרשימה מאוד של ידע. היא ידעה להפעל את החרב לא פחות טוב מאשר את המוח והחוש הדיפלומטי. במהלך התחקיר גיליתי שהיא לא הייתה כל כך יוצאת דופן בעניין האחריות וההישרדות. יש שורה שלמה של נשים שחיו אז באירלנד שמצאו דרכים מעניינות ביותר לדאוג להישרדות המשפחה שלהן, כל אחת על פי כשרונה, החינוך שקיבלה והיכולות שלה להוציא לפועל תכניות מהסוג הזה. אלה לא אגדות אלא סיפורים על נשים אמיתיות. למה דווקא התרבות הזו גידלה נשים בעלות יכולות כאלה? יש לכך סיבה אבל להיכנס לזה כרגע אין לי זמן. אבל אם מסתכלים אחורה אל תוך ההיסטוריה של העמים הגאליים, מוצאים את הסיבה/סיבות. טוב מספיק. למה שאגזול לאחרים את האפשרות לגלות לבד? שלחתי אותך לקצה חוט. אם הוא מעניין לך, אתה כבר תשקע לתוך העניין בעצמך
רק עוד דבר קטן והוא קשור ליום העצוב הזה - יש בסיפור שלה הרבה מאוד לקחים עבור עמים קטנים שחיים בסיטואציה של קונפליקט. כמה שנלמד את הלקחים הללו מהר יותר הסיכוי לכך שנשרוד ויותר מזה גדל. אני חושבת שזו הסיבה העמוקה שמאחורי ההחלטה שלי לעבוד על החומר הזה. אולי הסיפור יתניע אצל אנשים את החשיבה. בברכה,
לא יהיה לי זמן. אם מעניין, אני שולחת אותך לאתר Granuaile של החוקרת והסופרת אן צ'יימברס. לדעתי הספר שכתבה על גרונואל (באנגלית - גרייס או'מלי - שם שהיא עצמה לא הכירה) כבר יוצא במהדורה עשירית. אכן, יש הרבה ניסיון להעצים נשים בסיפורים הללו ואם אתה רואה את האתר תת הכותרת היא - מלכת שודדי הים של אירלנד. רומנטי, מסקרן וסקסי משהו. אבל אם מכירים את הסיפור לעומק מבינים שזה רק הקצה של משהו שונה בתכלית. בעולם המושגים בו אנחנו חיים כיום, לקרוא לה מלכת שודדי הים של אירלנד זה תופס. מה שהאישה הזו הייתה בעצם זו דמות מנהיגה יוצאת דופן. לא מלכה אלא בסך הכל ראש שבט קטן בצפון מערב אירלנד, חבל ארץ יפה וקשה. כל מה שעשתה כל חייה היה מכוון למקום אחד מרכזי שכיום הוא כמעט בלתי נתפס - לעמוד במחויבות האישית שלה להישרדותו של השבט. כמה מנהיגים כאלה יש היום? כמה מהם רואים את התפקיד שלהם כאחריות אישית ויעשו כל דבר כדי לעמוד בה? כמה מהם יודעים לעבוד בהרף עין משימוש בחרב לשימוש בדיפלומטיה? לכמה מהם באמת אכפת מכל אחד מחברי ה"שבט" שלהם? מעבר לכך היא גם ניחנה ביכולת פיזית יוצאת דופן, כאריזמה אגדית בכל קנה מידה וכמות מרשימה מאוד של ידע. היא ידעה להפעל את החרב לא פחות טוב מאשר את המוח והחוש הדיפלומטי. במהלך התחקיר גיליתי שהיא לא הייתה כל כך יוצאת דופן בעניין האחריות וההישרדות. יש שורה שלמה של נשים שחיו אז באירלנד שמצאו דרכים מעניינות ביותר לדאוג להישרדות המשפחה שלהן, כל אחת על פי כשרונה, החינוך שקיבלה והיכולות שלה להוציא לפועל תכניות מהסוג הזה. אלה לא אגדות אלא סיפורים על נשים אמיתיות. למה דווקא התרבות הזו גידלה נשים בעלות יכולות כאלה? יש לכך סיבה אבל להיכנס לזה כרגע אין לי זמן. אבל אם מסתכלים אחורה אל תוך ההיסטוריה של העמים הגאליים, מוצאים את הסיבה/סיבות. טוב מספיק. למה שאגזול לאחרים את האפשרות לגלות לבד? שלחתי אותך לקצה חוט. אם הוא מעניין לך, אתה כבר תשקע לתוך העניין בעצמך