כנס מיתופיה 2006

john1987

New member
אני חייב לציין

שלדחות אירועים, לדעתי האישית, רק פוגע במצב המלחמתי. אם נשב כל היום ונגיד "אוי כמה רע מלחמה" זה לא יוביל לשום דבר חוץ מדיכאון מדיני קולקטיבי שנזקיו הנפשיים והפרקטיים עצומים. הכנס הוא אסקפיזם ובהחלט יבוטל אם יפלו טילים במרכז - לא כיוון שזה התנשאות או התעלמות מהערים המותקפות בצפון, אלא בגלל שאי אפשר לקיים כנס תחת איום טילים. כרגע אין איום טילים על תל-אביב, ואני חושב שזו שמחה גדולה, לא סיבה לטינה נגד תל-אביב מצד הצפון. הכנס יתקיים כל עוד אין איום על שלום המבקרים בו. השאר באימייל פרטי אליך :)
 

Fairywitch

New member
זה לא דכאון קולקטיבי-

זאת הבעת סולידריות
תראה, לא הייתי בלחץ אם לא הייתי צריכה להרצות. אני פוחדת שייווצר מצב שבו לא אוכל להגיע, ואז יחשבו שאני סתם מבריזנית חסרת אחריות, ולא יזמינו אותי יותר לכנסים
ואני לא כזאת- זה מוסר העבודה והאחריות שלי שמציקים לי, בין השאר.
 

johnholly

New member
סולידריות

אפשר להביע במגוון דרכים. לבטל את הכנס זו דרך אחת, אבל לקיים את הכנס למרות המצב ולתת קצת מרגוע אסקפיסטי וכיפי - מקום שתושבי הצפון יוכלו לברוח אליו ליום אחד - זו דרך אחרת. בחרנו בדרך הזו ואנחנו כן מאמינים שזה לטובת המצב וכן הפגנת סולידריות. לגבי ההרצאה בכנס - אף אחד לא יחשיב אותך למבריזנית אם עקב המצב לא תוכלי להגיע לכנס. יש לנו מרצים מחליפים בדיוק בגלל זה. למיטב ידיעתי, אהוד מנסה לארגן לך ולרבקה לינה יום לפני הכנס על מנת למנוע מצב שלא תוכלו להגיע.
 

Fairywitch

New member
../images/Emo24.gifהרגעת אותי../images/Emo9.gif

ביום הראשון של התקפות על חיפה- התבקשנו להישאר בבתים, ופחדתי שיכעסו עליי בעבודה שאני מאחרת
יש לי מוסר עבודה גבוה, מה לעשות?
אגב- באותו יום טלפנתי לעבודה רק כדי לגלות שאין שם אף אחד- סגרו את הכל והלכו הביתה... לגבי הסולידריות- מקובל עליי, גם זו דרך להסתכל על זה
ולגבי לינה יום לפני- אף אחד לא מבטיח שיום לנפי זה כן נוכל לצאת. זה אקראי לגמרי
אבל אני מריחה כבר את הסוף, ואולי בעוד שבוע נצחק על הדיונים האלה (אמן
).
 

דמדומית

New member
יש שלוש מרצות מחיפה

את, רבקה, ויוליה גוטניק. כלומר, אני. מי יוכל להבין את הנקודה שלך יותר ממני? בעיקר אחרי שלשום, כשנפלו 5 טילים ברציפות במרחק שני רחובות ממני. הרצפה רעדה, החלונות רעדו. בפעם הראשונה מתחילת המלחמה באמת נבהלתי. אבל כשאני חושבת על זה בצורה רציונאלית, הסיכויים להפגע מקטיושה הם מעט יותר גבוהים מהסיכויים לזכות בלוטו. יותר מזה, יש יותר סיכויים למות מתאונת דרכים מאשר למות מפגיעת טיל. ועובדה שכולנו עדיין לא החרמנו את מערכות התחבורה, למרות שההסתברויות לרעתינו. יש סכנה תמיד, בכל מקום. ואם תחיי כל הזמן בפחד לא תוכלי לחיות את החיים שלך. ולמרות שאת מסתכנת כל הזמן בתאונות דרכים את עדיין יוצאת מהבית ונוסעת במכוניות. במה זה שונה מאשר הטילים האלה? כל השוני הוא שטילים מעוררים יותר פחד משום מה מתאונות דרכים. אילו זה היה תלוי בי, הייתי מעדיפה פי כמה לשבת בחיפה המופגזת ולחיות את החיים שלי בצורה נורמאלית (מבלי לתת לתעמולת הפחד של הטרוריסטים האלה להפחיד אותי). הייתי נשארת שם עד הכנס, וכמובן שבשום פנים ואופן לא הייתי רוצה שהכנס יידחה בגלל דבר כזה. לצערי גורמים שלא בשליטתי גרמו לי להיות כרגע מחוץ לקו האש. וזה גורם לי להרגיש מאוד אשמה. כאילו "ברחתי" מהבית. ואם זה יהיה ביכולתי אני אחזור לפני הכנס לחיפה. אבל עדיין אסע לכנס. כי אם אני אתן לטרוריסטים הארורים האלה להפחיד אותי, אני אפסיק לחיות את החיים שלי. וכמו שאת אמרת, שום דבר ואף אחד לא שווה פגיעה בחיים שלי.
 

Fairywitch

New member
אני מעדיפה פגיעה באיכות החיים מאשר

פגיעה בחיים עצמם. נכון שסטטיסטית יותר מסוכן לנסוע בכבישי הארץ- אבל האם זה אומר שאני צריכה לטייל ברחובות כשיש אזעקות והפצצות? אנשים נהרגו ככה, ואני לא מאמינה בגורל- אלא בזה שאדם תורם לגורל שלו. ואם בזמן הפגזה נמצאים במקום מוגן, אין ספק שזה מקטין את הסיכוי להיפגע. אז הסיכוי אולי קטן- אבל את באמת מוכנה להמר? בשביל מי שנהרג זאת הייתה 100% פגיעה, וההסתברות ממש לא הזיזה לו. אז אם ברגע שאני באה לצאת מהבית כדי לנסוע לכנס נשמעת אזעקה- אני צריכה בכ"ז לצאת לרחוב? ואני לא שואלת בכעס או משהו, רק כדי להבין. כי יש אנשים שזאת באמת הגישה שלהם. יש אזעקה- והם נוסעים לחוף הים ולעבודה וממשיכים כרגיל. אני מכבדת את דעתם, אבל לא מסכימה עם זה. בכל אופן- אני מתה להגיע לכנס, אני מחכה לו כבר חודשים, אבל הראש שלי היה יותר שקט אם זה היה נדחה, כי אז הייתי בטוחה שאוכל להגיע
אעשה הכל כדי להגיע- הכל. אני רק מקווה שאם אהיה תקועה במקלט- אנשים יבינו את זה ולא יחשבו שסתם הברזתי
 

דמדומית

New member
../images/Emo13.gif כן, אני זו יוליה

ואני באמת לא אומרת לך לצאת בזמן ההזעקה. אבל אם אני זוכרת נכון, 15 דקות אחרי ההזעקה אפשר כבר לצאת מהמקלטים. לפחות זה מה שאני עושה. בעצם, אני לא דוגמא ממש טובה לכל הסיפור. אני לא ירדתי לשום מקלט באף הזעקה (חוץ מבאחרונה של יום ראשון. זה היה באמת מפחיד). אני יוצאת מהבית ונוסעת לאן שאני צריכה לנסוע. ואם יש הזעקה, האוטובוס עוצר (מנסיון) והאנשים שם רצים לחדר המדרגות הקרוב, ומשם למקלט בבניין. ומספיקים להגיע. אני הולכת לסופרמרקט וקונה לעצמי אוכל. אני עובדת על ההרצאה שלי בשקט. אני חיה את החיים שלי. אני לא נותנת לזה להפריע לי. חוץ מזה, בזמן האחרון (ובתקווה שכך ימשך) לא היו יותר משתיים-שלוש הזעקות ביממה. שזה אומר בממוצע הזעקה אחת בשמונה שעות. לא כל כך נורא למי שמחזיק את עצמו בידיים ומתייחס לכל העסק בפרופורציה.
 

Fairywitch

New member
לי יש גם אמא שסובלת מחרדות, וזה קצת

מסבך את העניינים. היא פוחדת אפילו כשאני יוצאת עם הכלב (פוחדת יותר ממני), למרות שכמעט בכל מקום יש איפה להסתתר. ברור שההיסטריה מדבקת, וגם אני די מפחדת, מודה. אני לא עובדת כבר חודש, ולא יוצאת אם אני לא חייבת
וזה כבר מביא אותי לדיון אחר, קשור בעקיפין... אני לא יודעת אם זה עניין של פרופורציות- זה מאוד אינדיבידואלי... אני פוחדת יותר ממך, אמא שלי פוחדת יותר ממני, וכמה שכנים שלנו נסעו מחיפה כבר ביום הראשון ועדיין לא חזרו- אז אני מניחה שהם פוחדים יותר מכולנו. אחות של חברה שלי סובלת מחרדות (ממש רעידות פיזיות, בחילות וכו') וזקוקה לכדורי הרגעה. מישהו כמוני או כמוך יכול לחשוב שזה לא הגיוני, אבל אי אפשר לשפוט או לדרוש ממנה להירגע ולומר לה שהיא יכולה לצאת לסופר מרקט... זה לא יעזור- הסבל שלה הוא ממש פיזי, וכך גם דפיקות הלב וקוצר הנשימה שלי בכל אזעקה (אם כי זה מתחיל להירגע מיום ליום). וזה שיש בממוצע אזעקה רק פעם ב-8 שעות- לא מרגיע גם אותי בכלל ולא משכנע אותי לצאת לרחוב, ואני חושבת שזה לגיטימי. אני גם ממש לא היחידה. אבל יש כאלה שזורקים הערות בנוסח "תירגעי, את רואה ש-X ו-Y יוצאים החוצה, גם את יכולה." וזה פשוט לא עובד ככה- לכל אחד יש רמת חרדה שונה. ואני באמת פוחדת שמא ישפטו אותי אם אפחד לצאת בגלל אזעקה אחת או שתיים, שאותי מושיבות בבית למשך כל היום בד"כ, בעוד לאחרים הן לא מפריעות לנהל חיים כמעט רגילים. אני אפילו לא מצליחה להתרכז בלכתוב עבודות להגשה לאוני'. בכל אופן, היום כבר מדברים על הפסקת אש, אז אני באמת מקווה שזה ייגמר עוד לפני הכנס ובכלל לא תהיה לי דילמה
ההרצאה כבר כמעט מוכנה לגמרי, כי היא מבוססת על עבודה שכבר כתובה (הכתיבה ארכה חודש וחצי של מחקר מאומץ וטביעה בים של ספרים), אני רק צריכה להוציא ממנה ראשי פרקים ולהמשיך להתאמן על להכניס הכל בשעה (החלק הכי קשה עד כה...
)
 

Fairywitch

New member
../images/Emo51.gifאין נפילות, אבל זה מתיש נפשית

האזעקות האלה מורטות עצבים, כי אף פעם אי אפשר לדעת אם יבוא אחריהן בום ואיפה... טוב, את בטח יודעת... זה כמעט מצחיק, אבל האזעקות באמת יותר מפחידות לפעמים מהבום עצמו
 

yael ziv

New member
את צודקת בהחלט!

השניות האלה שבין האזעקה לבין הנפילה בהחלט מורטות עצבים. אחרי שזה נופל, את יודעת שלא נפל עלייך ויכולה לנשום קצת לרווחה..
 

yael ziv

New member
טוב אז אחרי שקראתי

את הויכוח הקטן (אין לי שם אחר לזה) שלכם, גם לי יש כמה מילים להגיד. יסלח לי כל מי שיפגע (בתקווה שלא יהיה כזה), אך אני מרשה לעצמי להביע כאן דעה מכיוון שגם אני צפונית. אז ככה- אני לא חושבת שזאת שאלה של נכון או לא. חנה, את צודקת במאה אחוז, באמת יהיה קשה להנות ולכייף כשהבתים שלנו פה מופגזים (אני גרה בכפר ורדים, וגם אצלנו נפלו מספר קטיושות), ובנוסף באמת קשה וכואב לשמוע עד כמה שהמדינה שלנו מחולקת. אך שימי לב גם למה שאודי כותב, ובכך הצדק עימו - אין הם יכולים (ואין זה נחוץ) שגם הם ישבו בבית ויפסיקו את חייהם. הדבר הכי טוב והכי חם שהם יכולים לעשות כרגע הוא פשוט להבין אותנו, להקשיב ולתמוך, ואני חושבת שבזה אודי אישית מצליח. דעתי האישית שלא צריך לדחות את הכנס, עד כמה אנוכי שזה נשמע, אבל אני באמת צריכה את הכמה ימי חופשה האלה, שהראש שלי יהיה במקום אחר, ואני יודעת שאני לא היחידה. הכנס תוכנן מראש, הרבה לפני המלחמה (ולמעשה זאת לא שנה ראשונה שהוא מתקיים בסביבות אותו תאריך), והוא בגדר "בחירה" (חוץ מלמרצים, שזה כבר סיפור אחר) ומי שלא רוצה או יכול להגיע לא חייב. נכון, מה שכתבתי יכול להישמע אגוצנתרי, אך רוב המדינה כן יכולה להגיע. ורק בשביל הפרוטקול- גם אני הפסדתי לא מעט "פעילויות" בחופש הזה, ואני לא חושבת שהן היו צריכות להדחות עד שגם אני יוכל להגיע. אז בסופו של דבר- כן, אני מבינה את מה שאת אומרת, ואף שותפה לדאגה היום-יומית שנכפתה עלינו, אך אל לך לתקוף את אודי, שדוקא הוא כן מבין, ובך הכל מנסה לרצות את הרוב. מקווה שלא פגעתי באף אחד
יעל.
 

Fairywitch

New member
../images/Emo24.gifבגדול את צודקת-

אבל אני כן מרצה, ולכן יותר בלחץ. כי למרות שההרצאה הזו חשובה לי יותר משאני יכולה לתאר- החיים חשובים לי יותר. ואם יהיה ים של אזעקות יום לפני או ביום שבו אצא לדרך- אני פשוט לא אוכל לצאת
אני פוחדת שאם אתקע בבית- לא יזמינו אותי יותר להרצות
יחשבו שאני סתם מבריזנית או משהו, וזה לא נכון
נכון שאין טעם שגם במרכז יישבו בבית ויפסיקו את חייהם- אבל זה כנס ארצי, לא רק של המרכז. בפסטיבל רוק בים האדום הושקעו יותר כספים- והוא לא נדחה אפילו, אלא בוטל לגמרי. בכל אופן- כשאהיה שם (אמן ואמן!!) הראש שלי לא יהיה במקום אחר- הוא יהיה עם המשפחה והחברים שהשארתי בבית. ואודי מותק- אני לא כועסת עליו אישית, זה תסכול מצטבר של כמה דברים מהימים האחרונים, שהוכיחו לי עד כמה במרכז יש אנשים (גם אם מיעוט) שבטוחים שהמרכז הוא לא חלק מהמדינה. אני רגישה ועל סף עצבים נמוך מאוד כרגע.
 
הממ... בלי קשר לכנס,

אני חייבת לציין שגם במרכז מרגישים מצוין את המלחמה, ולא רק בחדשות. כבר כמה שבועות כל הזמן שומעים כאן מטוסים בשמיים... (למרות שזה בטוח לא כמו טילים.) וכמו שאמרו כאן, יש גם צפוניים רבים שהיו שמחים להנות מהכנס, כמו הבחורה שהגיבה פה בפורום הכנס. בכל מקרה, אני מקווה שעד הכנס המצב הזה יירגע כבר.
 

Fairywitch

New member
גם אני מקווה../images/Emo10.gif אני יודעת מה הדבר

שהרגיז אותי (טוב, בנוסף לישיבה בבית במשך 3 שבועות...)- שלשום הייתה התכנית של ארז טל, ונורא הצחיק אותם כמה מנחם הורוביץ נבהל כשנפל טיל לא רחוק ממנו
ואני ישבתי וחשבתי "נראה אתכם- ארז טל, רמי הויברגר, מאיה דגן וכל השאר שם- כשנופל לכם טיל לא רחוק ממכם
נראה כמה זה יצחיק אתכם אז
כמה משעשע שמישהו נבהל מזה, שיו
" ומאז יום שבת אני במצברוח של אטרף על תושבי המרכז בגלל זה. זה היה כ"כ מטומטם
ההפגנות נגד המדינה שמתקיימות כל שני וחמישי בת"א לא מוסיפות
אז אני נורא מתנצלת על הקריזה, אמרתי לאודי במסן שיש לי ייסורי מצפון- אני מצטערת אם מישהו נפגע
 

SNTD

New member
היי... גם לי יש משהו להגיד

אמממ אני רועי, ואני גר בקיבוץ בדרום, בין שדרות לעזה... ואולי קאסאמים זה לא קטיושות וזה פשוט חתיכת צינורות שעפים, אבל גם צינורות הורגות, וכל בום כאן, למרות שרובו של צה"ל, מבהיל, אבל אולי בגלל שזה ככה כבר שלוש שנים ואולי בגלל שפשוט התרגלתי, אני לא שם על זה, נכון, אמרתי, זה לא אותו דבר, אבל אני בטוח לא הייתי רוצה לדחות את זה, לא בגלל המצב וגם יש לי סיבה אחרת, אני מתגייס באוקטובר, ככה שהם יידחו את זה, זה יהיה רק אחרי האייקון, וזה אומר כבר אוקטובר ואז אני לא אוכל לבוא... זה בעיה... הייתי מעדיף שזה יישאר ככה, כבר סידרתי את זה עם המקום עבודה והכל.. אני מצטער שאני לא מדבר ללב שלכם פשוט אין לי מה להגיד, כי אני מבין אתכם +/- אבל אני חושב שצריך להמשיך הלאה, לדאוג והכל, אבל פשוט להתארגן כמה ימים לפני, ואצלי יש מקום בבית אם מישהו מעוניין... רק אציין שאני שעה וחצי נסיעה מת"א באוטובוס... חחח
 
למעלה