La Milagrosa
New member
כנראה שאם שותים קפה עם מישהו מדי פעם, לא באמת לומדים
מי הבן אדם באמת, גם אם הוא נראה לך סבבה.
מעשה שהיה כך היה:
לפני שנים הכרתי בתל אביב אישה שמבוגרת ממני בדי הרבה שנים, ומאז כל פעם שאני מבקרת שם יוצא לנו להיפגש לצהריים, או קפה. עשתה עליי רושם של אישה עם ראש צעיר, כייפית, גזעית כזאת.
כשהיא אמרה שהיא רוצה לנסוע לבד לעיר לא היססתי בכלל, והצעתי לה חדר אצלי בבית כדי שתחסוך לעצמה את ההוצאה על מלון, שהיא הוצאה כבדה על פנסיונרית לא עשירה.
הצעתי לה את זה בשמחה ובאהבה, למרות שהדירה לא גדולה ואירוח ליותר מלילה אחד כרוך באי נוחות מסוימת לי ולבעלי.
אפילו לקחתי יום חופש, כדי לבלות איתה ולקחת אותה למקומות יפים מחוץ לעיר. חשבתי שבשאר הימים כשאני עובדת, היא תיקח תחבורה ציבורית העירה ותנצל את הזמן לטייל לבד.
אבל השבוע הזה התברר כסיוט.
הגברת, מסתבר, לא רצתה לצאת לבד מהבית ולא היתה מוכנה לנסוע לשום מקום בלעדיי.
היא פשוט ציפתה שנהיה צמודות 12 שעות ביום וכל הזמן נדבר, וחפרה לי שוב ושוב על ענייניה.
די, כמה אפשר??? אפילו עם בעלי אני לא מסוגלת לשבת ולדבר שבע שמונה שעות רצוף.
כבר לא היה לי כוח אפילו להמהם.... אני צריכה ספייס!
בנוסף, רק כשהיא כבר הגיעה לפה היא נזכרה לספר לי שהיא מקבלת סחרחורות בנסיעות באוטו ולכן צריכה חלון פתוח (מה שאומר שיהיה לי מאד קר בנהיגה). מה שאוטומטית אמר שאני אצטרך ללוות אותה ברכבות לכל מקום (ממש לא בא לי על הקאות אצלי באוטו). והיא ידעה מראש שאני מתכוונת להסיע אותה באוטו! דיברנו על זה לפני שהיא הגיעה.
כל משימה הכי פשוטה בבית היה לה קשה מאד לבצע: אפילו לפתוח את הדלת עם המפתח שנתתי לה, או את החלון (תאמינו לי שאין שם שום טריק מסובך במיוחד).
היא פשוט נתקעה לי בבית וזה מה זה היה מעיק!
ועוד היו לה כל הזמן בקשות מיוחדות. תקני לי זה, ויש לך זה?
בקיצור, אמא שלי וחמותי ביחד, לא כבדות עליי כמוה.
יום לפני שהיא סוף סוף חזרה לישראל היתה לי תקלה באוטו ולכן השארתי אותו במוסך.
הזמנתי לה מונית לשדה התעופה- על חשבוני- ומה היה לה להגיד? "את לא יכולה להספיק לתקן את האוטו לפני שאני יוצאת לשדה התעופה? לא, כי במוניות אני מרגישה הכי רע".
חשבתי שאני לא שומעת טוב.
ליויתי אותה החוצה למונית, וכשהיא נסעה, עליתי הביתה, התפשטתי ערומה, שמתי עליי את כל המחרוזות הצבעוניות שיש לי בבית (יש המון), שמתי סמבה והתחלתי לרקוד.
הלקח שלמדתי: אף פעם לא להזמין ליותר מיום יומיים מישהו שלא מכירים לעומק, ממש ממש טוב.
היה לכם פעם אורח מהגיהנום?
מי הבן אדם באמת, גם אם הוא נראה לך סבבה.
מעשה שהיה כך היה:
לפני שנים הכרתי בתל אביב אישה שמבוגרת ממני בדי הרבה שנים, ומאז כל פעם שאני מבקרת שם יוצא לנו להיפגש לצהריים, או קפה. עשתה עליי רושם של אישה עם ראש צעיר, כייפית, גזעית כזאת.
כשהיא אמרה שהיא רוצה לנסוע לבד לעיר לא היססתי בכלל, והצעתי לה חדר אצלי בבית כדי שתחסוך לעצמה את ההוצאה על מלון, שהיא הוצאה כבדה על פנסיונרית לא עשירה.
הצעתי לה את זה בשמחה ובאהבה, למרות שהדירה לא גדולה ואירוח ליותר מלילה אחד כרוך באי נוחות מסוימת לי ולבעלי.
אפילו לקחתי יום חופש, כדי לבלות איתה ולקחת אותה למקומות יפים מחוץ לעיר. חשבתי שבשאר הימים כשאני עובדת, היא תיקח תחבורה ציבורית העירה ותנצל את הזמן לטייל לבד.
אבל השבוע הזה התברר כסיוט.
הגברת, מסתבר, לא רצתה לצאת לבד מהבית ולא היתה מוכנה לנסוע לשום מקום בלעדיי.
היא פשוט ציפתה שנהיה צמודות 12 שעות ביום וכל הזמן נדבר, וחפרה לי שוב ושוב על ענייניה.
די, כמה אפשר??? אפילו עם בעלי אני לא מסוגלת לשבת ולדבר שבע שמונה שעות רצוף.
כבר לא היה לי כוח אפילו להמהם.... אני צריכה ספייס!
בנוסף, רק כשהיא כבר הגיעה לפה היא נזכרה לספר לי שהיא מקבלת סחרחורות בנסיעות באוטו ולכן צריכה חלון פתוח (מה שאומר שיהיה לי מאד קר בנהיגה). מה שאוטומטית אמר שאני אצטרך ללוות אותה ברכבות לכל מקום (ממש לא בא לי על הקאות אצלי באוטו). והיא ידעה מראש שאני מתכוונת להסיע אותה באוטו! דיברנו על זה לפני שהיא הגיעה.
כל משימה הכי פשוטה בבית היה לה קשה מאד לבצע: אפילו לפתוח את הדלת עם המפתח שנתתי לה, או את החלון (תאמינו לי שאין שם שום טריק מסובך במיוחד).
היא פשוט נתקעה לי בבית וזה מה זה היה מעיק!
ועוד היו לה כל הזמן בקשות מיוחדות. תקני לי זה, ויש לך זה?
בקיצור, אמא שלי וחמותי ביחד, לא כבדות עליי כמוה.
יום לפני שהיא סוף סוף חזרה לישראל היתה לי תקלה באוטו ולכן השארתי אותו במוסך.
הזמנתי לה מונית לשדה התעופה- על חשבוני- ומה היה לה להגיד? "את לא יכולה להספיק לתקן את האוטו לפני שאני יוצאת לשדה התעופה? לא, כי במוניות אני מרגישה הכי רע".
חשבתי שאני לא שומעת טוב.
ליויתי אותה החוצה למונית, וכשהיא נסעה, עליתי הביתה, התפשטתי ערומה, שמתי עליי את כל המחרוזות הצבעוניות שיש לי בבית (יש המון), שמתי סמבה והתחלתי לרקוד.
הלקח שלמדתי: אף פעם לא להזמין ליותר מיום יומיים מישהו שלא מכירים לעומק, ממש ממש טוב.
היה לכם פעם אורח מהגיהנום?
