כעס!!

[ReadyOrNot]

כעס!!

בעקבות טיפול פסיכולוגי שאני עובר, עלתה הנקודה שאני אדם שיש לו בעיה מאוד רצינית עם הבעה של רגשות שליליים. אני מאלה, או לפחות הייתי, מאלה שנמנעים מכל קונפליקט עם אדם אחר ומשתדלים תמיד לרָצות את כולם. במאמר שקראתי, התברר שיש קשר ישיר בין אנשים חרדתיים ובין אנשים עם בעיה כזו. למה מי שלא מסוגל לבטא כעס הוא בקבוצת סיכון ללקות בהתקפי חרדה, או סי די וכו'? מישהו יכול לפרט (לאו דווקא משהו מדעי, אלא גם ברמה של התחושות שלכם)? ערב נפלא לכולם.

 

[גילה זילברמן]

תמיד מאותגרת ../images/Emo98.gif

תודה רדי על ההזדמנות שזימנת לי לדבר על הקשר בין כעס להפרעות החרדה. אני מזמינה אותך לקרוא את המאמר שכתבתי על קשר זה, בתגובה לשאלה שלך.

 

[איןשםאין]

קראתי את המאמר...../images/Emo7.gif

ובדיוק לפני יומים המטפלת שלי שאלה אותי על התקפי החרדה שלי שדיברנו על זה היא שאלה על טקסים אני נתתי תאור של איך אני מתמודדת ועל הטקסים שלי בשעת התקף חרדה ואני באמת חשבתי על זה שה"טקסים האלו" באים מהפחד שלי המאד מציאותי מכוון שהוא מאד מציאותי לא חשבתי על OCD לא תיארתי לעצמי שמדובר בOCD ועכשיו שקראתי את המאמר ראיתי כמה מדובר ב OCD וסתם בא לי ל ב כ ו ת ואפילו לא יודעת למה כי אולי נשבר לי לשמוע ולראות דיאגנוזות של הנפש הצורחת שבי אני שונאת שונאת שונאת דיאגנוזות אולי כי יש עלי יותר מדי כאלו לא יכול להיות רק אחד???? אוףףףףףףףףףףףףףף אין לי כוח כבר לא יודעת יכול להיות שאני מגיבה ככה ממקום נורא של עייפות בימים האחרונים מהכל וייאוש רק בא לי לבכות ולבכות ולבכות כי נשבר לי מהעולם הזה נשבר לי ממלחמות נשבר לי מהפחד נשבר לי מהסערה הפנימית נשבר לי מהחיים בשלכת עץ עומד, לבדו ברוח אין לו רגע חם ואין לו צל לפעמים גם הוא רוצה, להרגיש בטוח ולא כמו פרח שנובל

 

[yaeltal]

איןשם יקרה..

בתוך כל העייפות והייאוש, ותחושת המיאוס הזו מכלכך הרבה דברים קשים וכואבים.. אני מקווה שאולי תוכלי להרגיש את הרצון שלי להקל.. ואולי למצוא בזה מעט נחמה.. בידיעה שאת לא לבד בתוך כל זה.. ואולי גם בתוך הסערה הזו, תוכלי להרגיש את היד המושטת שמנסה להגיע, ולטעת קצת תחושה של חום וביטחון.. מחכה איתך כאן עד שתחלוף הסערה, יעל..

 

[ReadyOrNot]

למה זה מפריע לך שאת יודעת

שזה OCD? אותי דווקא זה מרגיע כשאני יודע שלבעיה שלי יש שם, שיש עוד אנשים שסובלים ממנה ושיש אפשרות לטפל בה. אני מכיר את העייפות הזו ואת כוחות הנפש הרבים שהבעיות האלה לוקחות לנו... את ההרגשה שנמאס כבר כשכל דבר כרוך בהתמודדות.. אבל את לא לבד! מותר לפעמים גם להישבר, מותר לבכות (זה מאוד עוזר לפעמים), מותר להיות בסערה... אבל לדעת שזה חולף ויגיעו ימים טובים יותר!

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo35.gif

המאמר לא נועד לתת עוד דאגנוזה אלא כדי לפתח מודעות לכעס שלנו ולדרכים בהם אנו רגילים להתמודד איתו. יש במאמר עצות כיצד לשנות את ההתמודדות באופן שיהיה יותר מסתגל ובונה. את בוחרת לקחת את זה לכוון של דאגנוזה נוספת וייאוש. למה? האם בקבוצה הוירטואלית שלנו הדרך הכי טובה לאותת על מצוקה ולקבל תגובות היא דרך הצהרות של ייאוש?

 

[איןשםאין]

גילה יקרה יש לי משהו חשוב להגיד לך

חבל שלקחת את זה למקום האישי ככה זה מרגיש לי גליה אבל חפיף דווקא ממך לא הייתי מצפה לראות את זה כך אולי לא שופטים אנשים מהמקום בו הם נימצאים לא חשבתי שאני צריכה לעשות סלקציה איפה להגיב מתוך מקום של ייאוש ואיפה לא וחבל לי שאת חושבת שהדרך הטובה לקבל תגובות היא דרך הודעות ייאוש ואני לא חושבת או אולי מקווה שאנשים לא נמצאים במן תחרותיות של לקבל תגובות אלא לוקחים את המקום הזה כמקום לפורקן כל מה שמרגיש בכל אופן אני לא אכתוב פה הודעות ייאוש כדי שלא תחשבי שהם באו מרצון לקבל תגובות את הגיל הזה כבר עברנו סליחה שעונה ממקום כל כך פגוע אולי כי פשוט פגעת ולשאלתך למה לקחתי את זה לשם אולי בגלל השלב הטיפולי שאני נמצאת בו איןשם

 

[גילה זילברמן]

איןשםאין יקרה

מעניין איך נוצר פה עכשיו באופן חי ואמיתי הצורך להתמודד עם כעס ופגיעה וזאת כתגובה על מאמר שעוסק בדיוק בנושאים אלה של התמודדות עם כעס והבעת רגשות. בתגובתך, הראת לנו איך להתמודד עם כעס ולהביע את הפגיעה בלי לתקוף או להרוס ובאופן שהצד השני יבין שנפגעת. את עושה את זה הרבה יותר טוב ממני כנראה... לוקחת את מכתבך לתשומת ליבי. גילה

 

[1אורערפל]

אבל גילה..אני רוצה להגיד לך עוד משה

קודם כל זה פעם ראשונה שאני מגיבה בכלל שפוגעים בי ואולי זה כי קיבלתי מתנה מהמטפלת שלי שלימדה אותי שאני לא צריכה לקחת את התפקיד של מותר לכולם לפגוע בי ואני אשתוק אולי כי היא גם לימדה אותי שיש לי מקום בעולם והוא לא להיות שק איגרוף האמת היא שכן פגוע לי ובדרך כלל אני נחסמת שותקת ומתקפלת אל תוך עצמי האמת היא שאמרתי שאני גם לא אעיז לכתוב כאן יותר כי נפגעתי לאן הרגשות שלי יקחו אותי אני לא יודעת אני מנסה לא להזרק להרגלים ישנים וסתם פתאום שתק לי אין שם

 

[איןשםאין]

זאת אין שם בהודעה למעלה

פשוט שכחתי להחליף את הניק

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo140.gif

אכן למדת היטב. את מלמדת אותי משהו גם. אני מבינה שלא הייתי די רגישה אלייך ואני מצטערת על כך שפגעתי בך. את מראה לי את התוצאה האפשרית של חוסר רגישות כזו מצידי והיא פגיעה וחשש להפתח שוב בפניי. אני מבינה את החשש ומבקשת שתתני בי שוב אמון. אני מקווה שהצלחתי להתנצל ולתקן ושתרגישי שוב בטוח ונח להתבטא פה חופשי.

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo22.gif ועוד משהו

בכובע שלי כמנהלת הפורום שלא רק משתתפת בתהליכים אלא גם צופה בהם מהצד, רציתי להעיר על כך שמה שקורה פה ביינו היא דוגמא לקבוצה של התמודדות עם קונפליקט ושל פתרון קונפליקט, אני מקווה. -האם הקנופליקט פתור?

 

[איןשםאין]

כולנו בני אדם

וכולנו טועים המעלה הגדולה היא לדעת להודות ולהתנצל תודה שהוכחת לי שזה לא כל כך נורא להגיד ולהתמודד ולא לברוח ולפחד שיהיה לך שבת שלום איןשם

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo13.gif

 

[yaeltal]

איןשםאין..

למרות ההתנצלות שגילה הביעה כבר ולמרות שהעניין נפתר כבר, רציתי רק להוסיף ולהגיד שאני מקווה שבאמת תרגישי שאת יכולה לשתף כאן בהכל, ופשוט לתת לדברים לצאת כמו שהם.. בין אם מדובר בייאוש או בכעס או פחדים.. לכל מה שעולה בך יש מקום כאן.. מקווה שסוף השבוע יעבור בקלות.. יעל..

 

[איןשםאין]

תודה רבה לך יעל אני משתדלת שבוע טוב

 

[ReadyOrNot]

../images/Emo13.gif כתבת את כל זה בשבילי? ../images/Emo24.gif

טוב נו, זו בעיה של הרבה אנשים... אבל זה קצת מבאס שכל החיים אני משתדל להיות אדם נחמד, ועכשיו אני מבין שזה לאו דוקא טוב, וזה גובה מחיר רגשי כבד ברגע שאנחנו נחמדים לאחרים על חשבון זה שאנחנו נחמדים לעצמנו.

 

[גילה זילברמן]

בשבילך ובשביל האחרים

חשבתי שזה חשוב ובעיה שמעסיקה רבים, כפי שכתבת, עד כמה מותר לנו לפעול לפי הצרכים שלנו ועד כמה חייבים לרצות את האחרים. כשאתה רגיל לרצות אחרים, אתה עלול להרגיש כעס כשאחרים אינם נוהגים כלפיך באותה מידה של התחשבות הגובלת בבטול עצמי.

 

[נשר בלי כנפיים]

ללא נושא

הייתי יכול להשתפך עכשיו על הצעקות בלי הסוף. על אמא שיכולה לצעוק על ילד בן חמש במשך חצי שעה, אני רואה את זה היום קורה עם אחותי. איך שבהתחלה לא רוצים להקשיב, אבל אי אפשר להימנע. ובסוף מבינים ונכנס לתוך הנשמה כמה שאני ילד רע. וכמה שאני עושה רע לאמא. ואני אשם בכל הצרות. וזה לא שאמא טובה יותר היום. אני אפילו רוצה להשתפך ולהסביר, אבל כבר מזמן הבנתי שאני לא מחפש תשובות הגיוניות. אני מחפש אמא. ואת זה אני לא יכול לקבל. אז בקיצור, אני מכיר את הסלידה מכעס וההימענות ממנו והשנאה העצמית והאובדניות וכו'. רציתי לשאול מה בקשר לדמעות שלא יוצאות. או בעצם איך אני אוכל כן להוציא אותן. מדי פעם בפנטזיות שלי יש איזה חברה שאני יכול לחבק ואז הכל מתפרק, אבל זה לא קורה גם במציאות, אני רק מפנטז על זה שאני בוכה ומוציא הכל. במציאות כשאני מתעורר מהפנטזיה הכל עוד נמצא שם, בבטן, ושלשום התיפחתי קצת כתוצאה מפנטזיה אחרת, שזה נדיר, אבל כרגיל עם עינים יבשות. אני מנסה להשתנות כבר לא מעט זמן, אבל לא מצליח לקחת את השיני מספיק פנימה. שמה כל הזמן חשוך.

 

[subtitles]

נשר יקר.. ../images/Emo142.gif

גם אני לפעמים רוצה נורא לבכות.. כי שום דבר אחר לא מצליח לשחרר אותי מהמועקה שאני נמצאת בה.. ולא מצליחה. מה שאני עושה במקרים כאלה.. זה שמה מוזיקה.. כי אני מצליחה נורא להתחבר לשירים. אז אני שמה איזה שיר עצוב ומרגש ושרה אותו.. וזה פשוט משחרר לי את הדמעות. עוד משהו שאני עושה זה כותבת.. כותבת על כמה שרע לי ועל כל מה שעברתי בחיים. או לחילופין קוראת דברים שכתבתי בתקופות נוראיות.. זה גורם לי עוד יותר לרחם על עצמי ואז אני בוכה.. יקירי.. שכתבת על הפנטזיה שלך לחבק ולהתפרק.. פשוט רציתי לחבק אותך.. ולהקשיב לך. ואולי אם נעשה מפגש פורום מתישהו, זה יקרה

בכל מקרה אני מאחלת לך שתמצא את האדם הנכון שינחם אותך ויעזור לך.