אינני סבור כמו דעתו של קלייטון. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינו נותן חירות לכל עמדה שהיא (כאשר ממילא ההנחה שההשקפה אינה רלוונטית לעבודה, בעוד כאן הרלוונטיות קיימת), ואף לכשלעצמו הינו מוחרג כאשר רלוונטיות ההשקפה קשורה לעצם התפקיד או המשרה (ס' 2(ג) לחוק השוויון).
מעסיק מחוייב אף ליתר עובדיו בהקשר של חובות בטיחות ואספקת סביבת עבודה בטוחה.
ממילא סמכות מעסיק לפטר משיקוליו, באשר הם, ורק מחוייב בביצוע שימוע וגמר חשבון.
על כן אני סבור כי עובד שיתנגד לקבלת חיסון עשוי למצוא את עצמו חשוף לאי קבלת תמריצים/סנקציות ועד פיטורים ממקום העבודה (ככל שאין הסכם קיבוצי הקובע אחרת), וכי ביה"ד אינם צפויים לקדש את הזכות שלא להתחסן.
כבודה של זכות זו במקומה מונח, אולם עובד צריך לדעת כי הוא יכול לשאת בתוצאות על עמדתו זו, ככל שהמעסיק יטען כי יש בה כדי להביא לפגיעה ביתר עובדיו/בלקוחות.