כבוד, גאוה ושגעון גדלות.
בעזהי"ת כתבת 238 על שאם אין קיפוח, למה קמה התנועה הפמיניסטית הדתית. בכל תהליך יש בו טוב ורע. הטוב בתהליך הזה, הוא התעוררות וצמא רוחני, שאותו הנשים מרגישות ביתר חוזקה מאשר הגברים, שהרי לאישה יש דרגה יותר גבוהה ברוח הקודש מאשר לאיש, ולכן הצמא לחידוש חיי הנבואה -צמא שחייב להתעורר בתוכנו עם שיבת ציון ועוד מעט משיח בא, מביא לחיפוש אחר... (אחר תורה של ארץ ישראל). הרע בתהליך הזה הוא צורך בסיסי בכבוד שנהפך לגאוה ושגעון גדלות. אישה שרוצה להיות מסמר הערב, וכל אדם שמחפש להיות מסמר הערב, כל אחד שרודף אחר הכבוד, לא נמצא בתחום הטוב. אני חושש שפותחת האשכול הזה לא מצליחה לנתק עצמה מתפיסת השגעון גדלות, מהרצון לגשמים וממטרים אין סופיים של חיזוקי אגו, ומתוך כך כל תפיסת חיים של חוסר אגו נראית לה כהשפלה, כל עצלנות במרדף אחר הכבוד נראית לה כחוסר תכלית מובהק. את המשפט שכתוב לי בכרטיס האישי ש"כמה שהאדם יותר כלום ככה הוא יותר הכל", היא לעולם לא תבין מהמקום ממנו היא מביטה, לעולם לא תבין עד כמה המשפט הזה מעשי ומקיף את כל תחומי החיים. נראה קולע לסכם את הפער בין כבוד גאוה ושגעון גדלות, במאמר מאת גילה דורפמן, מאת שופר. "תסמונת הבגד הקצר: איך זה שדווקא בעידן המתקדם הזה כשנשים משכילות מאי פעם, חופשיות מתמיד ושוות כמו שמעולם לא היו, אנחנו מוכרות את עצמנו כל כך בזול? נמוך זה כשמיניות של אישה (רצוי בת 16), מוכרת קרקרים ומכונות כביסה. נמוך זה כשאישה נכנסת מרצון לחדר ניתוח כדי למתוח ולהגדיל … נמוך זה כשאימא נותנת לבת שלה ללבוש בגדים שמתחילים ונגמרים באותה נקודה. נמוך זה כשגם האמא עצמה מתלבשת כך. איך זה שדווקא בימינו, כשנשים משכילות מאי פעם, חופשיות מתמיד ושוות כמו שמעולם לא היו, דווקא בעידן מתקדם שכזה, אנחנו מוכרות את עצמנו כל כך בזול? אולי כי בתהליך השחרור הזה - הכאילו כזה (אין כמו סלנג כדי להעביר את דעת החברה על עצמה….) - איבדנו משהו יקר. איבדנו את הנשיות שלנו. ואני לא מדברת על הנשיות הנערית, החצי ערומה והכל כך זולה, שמסתובבת היום ברחובות ועל שלטי חוצות. אני מדברת על הנשיות האמיתית, השורשית, הטבעית. האישה המודרנית (וסליחה מראש על ההכללה), כל-כך מנותקת מהנשיות שלה, עד שאישה הבוחרת לממש את היעוד הטבעי שלה (ללדת, להניק, להעניק ) נתפסת כפריירית, כמכונת ילודה שמפסידה את החיים ולא זוכה ל''הגשים את עצמה''. חוסר היכולת לשאוב בטחון עצמי ממימוש טבעי זה גרם לרובנו לחפש חיזוקים לנשיות שלנו במקום אחר - בנשיות החיצונית. כל כך הרבה אנרגיה מושקעת בעטיפה. ככל שהניתוק מהנשיות האמיתית גובר, כך מתעצמת ההתעסקות בהבלטת החיצוניות הנשית, עד כדי אבסורד. הרי 'להתלבש סקסי', פירושו הבלטה חיצונית של איברים נשיים שיעדום לרבייה והנקה, ובעצם אנחנו בכלל לוקחות גלולות, ולהניק לא תמיד אפשר כי זה מסיליקון… גם אני הייתי בסרט הזה. כמעצבת אופנה, חשפתי את עצמי לכל כך הרבה מגאזינים, שהעיוות הזה הושרש בי עמוק. נהגתי להתלבש (כמו לא מעט נשים אחרות, אם נהיה כנות ) כדי ש-א. לכל הנשים ברדיוס יצאו העיניים… ו-ב. כדי שלכל הגברים ברדיוס יצאו העיניים… בקיצור כדי שלכולם סביבי יצאו העיניים ואני אזכה לכמה שיותר מבטים. זה לא משנה כמה אהיה משכילה, מוכשרת, מעניינת ונשואה, שריקות של באסטיונרים תמיד עשו לי את היום. אני זוכרת את הפעמים הראשונות בהן התחלתי ללכת בצניעות. פתאום אני הולכת ברחוב ואני כמו אויר. אף גבר לא מסתובב ואף אישה לא מזכה אותי במבט שני. ואולי זה מצחיק אבל זו הייתה התמודדות בשבילי. נשיות פנימית מול 'נשיות' חיצונית הצניעות מהווה מבחן חשוב בתהליך האישי שלי לחזור להיות אישה אמיתית. ולא בכזה כאילו. כשאת הביטחון בנשיות שלי אני לא מקבלת יותר מ''הרחוב'', אני צריכה לשאוב אותו מהמקום האמיתי, מהבית, מהאימהות מהזוגיות. דווקא כשהתחלתי להתלבש בצניעות קיבלה הנשיות שלי כוח ועוצמה שלא היו לה מעולם. אין ספק שהתהליך לא קל. קשה להיפטר ממשהו שכל כך מוטבע בנו, אנחנו הרי גדלנו על דמויות נשיות כמו שלגיה, סינדרלה וקלאודיה שיפר… גם היום כשאני מסתכלת בראי, אני עדין עושה את המבט הזה למצלמה, עם הידים על המותן וחיוך של עאלק דוגמנית-על, אבל זה כבר לא זה, זה כבר לא מענין יותר. זה פשוט ההרגל. וזה לא שהפכתי לאיזה סמרטוט רצפה מוזנח (אני עדיין מסדרת גבות ומורידה שערות..) אלא אני פשוט שומרת את מה ששלי – לעצמי! ואחרי שנה של צניעות (בתהליך הדרגתי כמובן) אני יכולה להעיד שזה מרגיש כל כך נכון וזה כל כך מ ש ח ר ר !!.דווקא בצניעות טמונה הנשיות במלוא כוחה יופייה והדרה. אז הנה רעיון בנות: בואו נקבל על עצמנו להחזיר את ה''כבוד העצמי'' למין הנשי ופשוט נסגור את הכפתור. זאת באמת תהיה מהפכה פמיניסטית."
)