אני חושב שלי יש זכות לדון בנושא כי בית ילדותי היה
בבאר שבע בשכונה ג' למי שמכיר את האזור יודע שזה
אזור עם תערובת של כל מה שמכונה ישראל הראשונה
השניה והשונה.
ומה שראיתי שכולנו חיינו אחד בתוך השני. אלה עם אלה.
מי שהיתה לו יוזמה הצליח. מי ששאף ללמוד עשה זאת. מי
שרצה לשחק כדורגל גם עשה זאת.
ההבדלים בין הגוונים השונים היתה הדחיפה של ההורים.
האם להורים היתה אמביציה לקדם את ילדיהם.
הבדל נוסף היה מספר הילדים במשפחה. לחברי הטובים היתה
משפחה עם הרבה ילדים. נשארתי בקשר איתם עד היום. לשני
חברי הטובים יש אחים שלמדו בטכניון וקבלו דוקטורט.
הבעיה הגדולה באזורינו היה הצעירים הדתים. הם לא ניסו להתקדם.
הם נשארו במקום. לא קבלו השכלה מתאימה. הם לא מצאו עבודה
ברמה (טייחים, חשמלאים שיפוצניקים). זה הכניס אותם למגזר העני.