קארמית או לא...
האישיות שלך מהממת, אהובה, רצויה במיליון מקומות, מחוזרת, מחובקת, נאהבת. בסוף השיבוט יצליח, אבל כדי לאפשר אותו אתה פשוט חייב- חייב, לעצמך, ורק לעצמך- לתת לה לקרון החוצה. אני מבטיחה לך באופן אישי שכשהאישיות שלך תחזור למימדים המהממים שלה, ותצא מכל הגדרות והמחסומים- תימצא הכבשה המתאימה. אל תלך לרעות עכשיו, כשאתה יודע מה יקרה עם המשובטת הבאה- בדיוק מה שקרה עם קודמתה, ועם זו שלפניה, וזו שלפניה- וכך אחורה עד לאותו מקום של כאב, אותו מקום של דקירה עצמית, של שחזור, של סגירת כל החלונות של הלב, וכל הדלתות של הנשמה. אתה פתוח עכשיו, מוכן ומזומן, מאמין, מרגיש, יודע, רואה את עצמך באמת, קצת נטול פחד- כי את שיגורת קרה, ואולי במצב קצת יותר יוזמתי- כי אף אחד לא יבוא להציל אותך מעצמך... ואתה יודע שאם תיסחף עם עוד כבשה אל האחו- הדברים ישכחו, החלונות תוך זמן קצר יאטמו, הדלתות ינעלו, ושוב תהיה קבור תחת כל אותן שכבות של פחד וחוסר יוזמה. תשאל את עצמך בכנות אמיתית, בלי לפחד מהרגשות, בלי לפחד מהודאה: האם אתה היית מאושר עם הכבשה האחרונה? האם זה שיא האושר שאתה מייחל לעצמך? ועד כמה רחוק אתה מרשה לעצמך לדאות במחשבה? ומה הגביל את האושר שלך? מה לא התאפשר לך? אל תפחד עכשיו לגעת- יותר כואב זה לא יכול להיות. אל תפחד לגעת ברגשות. תיתן לעצמך הזדמנות אמיתית להיות באמת מאושר. לראות מעבר לפלוץ- את הנפש. להאמין שיש שם משהו בפנים שרוצה יותר, שחולם, שמוכן לעשות כדי להצליח. אני פה (אבל בדיוק פה, במקום שבו אני עומדת כרגע, ואתה יודע שלא בשום מקום אחר) בשבילך, רוצה בטובך, מייחלת לאושרך, מודעת ליכולותיך.
תעזבו את הפיזיקאי, ועכשיו.