אני חייבת לציין שכשקראתי את השירשור הזה
היו לי פלאשבקים למחשבות וההרגשה שהרגשתי ..
בעיקר לתהייה של "איך אפשר לא להיות בקשר עם החבר הכי טוב שלך"? זה ממש כמו לאבד איבר מהגוף..
ובכן, זה אפשרי. אני תמיד אמרתי (מניסיון העבר) שעד שאני לא מגיעה לתחתית (מבחינתי) יהיה לי מאוד קשה לנתק את הקשר בצורה מוחלטת וכך היה. הלוואי שיכולתי לחתוך לפני .. אבל לא הצלחתי.
גם הוא, היה החבר הכי טוב שלי, זה שידע עלי ה-כ-ל, שהייתה ביננו כימיה מטורפת, שצחקנו אחד מהשני רק ממבט אחד בעיניים, שהשלמנו משפטים, הייתה טלפתיה והכל.. אני לא ידועת למה זה לא הצליח לכם אבל אצלנו זה פשוט לא התקדם מבחינתו. סבבה. גם ככה כל הבחירות הזוגיות שלו היו צנוניות פולניות קרות ומשעממות. שיהנה איתן
אי אפשר לחזור לידידות- את לא באמת רוצה לשמוע על הזוגיות שלו.. לא רוהצ לראות תמונות שלהם יחד, לא רוצה לשמוע שהיו בצימר ונהנו, שיצא לדייטים, שהכין ליום אהבה יין, תותים וקצפת, שהיו כל הלילה בים ונכנסו למים, לא רוצה לשמוע מידידות מהעבודה ש "אה.. את באת? X לא הייתה אמורה לבוא לטיול"? ...
בקיצור את לא רוצה לדעת. אני כבר לא מדברת על ממש לראות בעיניים שלך אותם יחד..
אצלי ההחלטה לנתק איתו את הקשר נעשתה ברגע אחד, החלטה מהירה.
בערב פסח, בלילה כשכולם סביב השוחן-
אני והוא כמובן מסמסים כל הארוחה אחד לשני, הוא שולח לי תמונות של האוכל שהם אוכלים בכל שלב, אנחנו צוחקים.. ממש כאילו לעשות איתו את ארוחת ליל הסדר.. רק מרחוק.
שאלתי אם הוא רוצה להפגש ולצאת אחרי הארוחה. הוא אמר שכן וחשב שלא ארצה..
נפגשנו, שנינו.. אחרי חצות, בר תל אביבי, על בקבוק למברוסקו רוזה.. כשהוא מספר לי על החברה שהייתה לו אז.. היו ביננו פלירטוטים, שנינו מבושמים קלות... לא הפסקנו לצחוק!!! מה זה לצחוק? נקרענו מצחוק על כל דבר שהאחר הוציא מהפה.. היה ערב מושלם מבחינת (למעט האיזכורים של האקס חברה שגרמו לי בוקר אחרי לדאון רציני).
חזרתי הביתה ולא הבנתי מה היה שם !!!
סומו! היה לי הכי מושלם בעולם, הוא היה אמור להיות הבנזוג שלי ... לא הידיד .. החבר הכי טוב שלי.
אז איך זה לא קורה? נשבר לי..
למחרת, כמובן ששיחת טלפון ראשונה הייתה ממנו .... דיברנו מעט והייתי עדיין מבולבלת ממה שהיה . אמרתי לו שאני הולכת לנוח קצת... ואז כתבתי לו הודעת טקסט ארוכה שיצאה מהלב.. השורה התחתונה הייתה שאני לא יכולה יותר.
הוא כתבת ילי בחזרה שהוא מבין והוא הרגיש בימים האחרונים שדברים שוב השתנו (כי עד אז "כביכול" היה הכל בסדר, עברתי, התגברתי על זה).. הוא ניסה לעודד ולהצחיק אותי ואמר שזה "עניין של כמה חודשים, תכירי מישהו. תתחתנו ונחזור להיות בקשר".
האמת? אני ממש פוחדת מהרגע שאפגוש אותו שוב.. עם או בלי משיהו. בגלל זה אני נמנעת לחלוטין...
עכשיו הוא בקשר די ארוך עם מישהי שעוד שמעתי עליה ממנו כשהיינו בקשר.. לדעתי חמודה מאוד ולדעת חברה משותפת - " אני לא מבינה מה הוא מחפש בפולניות האלה, אין להם חצי מהקשר שהיה בינכם!"
אני יכולה להגיד שלראות אותם יחד בסרטונים לא עשה לי רע כמו שחשבתי.. לשמוע את הצחוק הכל כך מוכר שלו- העלה בי חיוך נוסטלגי..לא יותר.
אבל אני לא ידועת מה יקרה ואיך ארגיש שאראה אותו. (אם זה יקרה..)
אין סיכוי שנחזור להיות ידידים כאלה טובים .... הוא היה החצי השני שלי. ממש ככה.
והתובנה הזו שיותר לא נחזור להיות מה שהיינו- היא זו שהקשתה על הפרידה.
נ.ב
כל השירשור הזה בימים האחרונים גרמו לי לחלום עליו
אחרי שהמון המון זמן לא חלמתי עליו.
דווקא היה אחלה חלום
