כשהילדים באים, איך מעבירים את הזמן?
אני פותח פה שירשור חדש לכבודה של שאלה אחת מתוך האלף שמעסיקות אותי. היא מופנית לאותן משפחות שבהן יש "ילדי חוץ" שבאים לבקר בהסדרי ראייה קבועים. כשהילדים באים, לאן הם באים ומה הם עושים? יש להם חדרים משלהם, או שמסתדרים בלי חדר? הם משחקים עם עצמם? עם ההורה הביולוגי? עם בן הזוג של ההורה הביולוגי? עם הילדים של בן הזוג? עם הילדים ה"חדשים" של ההורה הביולוגי? מה הם מבקשים? מה הם תובעים? מה הם משדרים? על מ ה הם מוותרים? אצלנו מגיעים שני הילדים הביולוגיים שלי, ציפורה בת 4 ושרוך בן 12. בבית גרים פרד, בן 12 וחד-קרן בת 14. ציפורה בדרך כלל ננעלת על הברך שלי, כמו טיל מונחה, ועוקבת אחרי כמו זנבנב. מסרבת לקבל, לתת או להישמע לכל מי שהוא לא אני. פורצת הרבה בבכי, ותולה בי עיניים כמהות. אומרת את המילה אבא בממוצע 20 פעם בדקה. לפעמים בלי שום המשך. היא גם יודעת להעסיק את עצמה פה ושם, אוהבת לצייר, לשחק בקוביות, לראות קלטת ווידיאו, אבל אלה איים קטנים של שקט בים של התקרצצות. אחרי שעתיים וחצי של אבא-אבא, כולנו כבר מותשים. אני משחק איתה, מרים אותה, מחבק אותה, מנשק אותה, וכל פעם שהיא אומרת אבא, אני אומר "כן ציפורה". אבל כמה אפשר. למעט כמה נקודות אור של התחברות וקשר, זה דפוס ההתנהגות. מישהו חווה כזה אי פעם? שרוך, לעומת זאת, נעלם אל תוך חדר העבודה ומשחק במחשב או גולש באינטרנט. במשך תקופה די ארוכה לאחרונה הוא התחבר מאוד עם פרד, ואז לא ראינו את שניהם כל ביקור. עכשיו עבר חתול שחור ביניהם, אבל לפחות הם לא רבים. קשה לתפוס איתו שעה של שקט ודיבור אינטימי, המסך מעניין אותו יותר מכל. הוא ילד מבריק, אבל קוטר רציני, ביקורתי, הכל מגעיל, מכעיס ומתסכל אותו. אני מתרוצץ בין שניהם כמו פורפרה, ובין שניהם לעין, ובין שלושתם גיחות קצרות לחד קרן ופרד. כולם צריכים לצאת מרוצים, ולא מקופחים, ולא מקנאים, ולא כאובים, ואני רץ לי בין הטיפות, קצר נשימה ומטורטר. החלום שלי: להביא את הילדים לביקור ולשכב על הספה לקרוא עיתון, אחר כך לנהל שיחה טובה עם שרוך על פוליטיקה, איזה משחק סנוקר עם פרד, איזה עזרה בשיעורים לחד קרן, להכין עוגה עם ציפורה, אחר כך לקחת את כולם לטיול בפרק, אחר כך שכל הארבעה יגידו לי תעוף מפה אנחנו עסוקים ואין לנו זמן אליך, זמן מצויין לשתות קפה עם עין. אבל איך להספיק את כל זה בארבע שעות בשבוע, שהן גם היום היחיד בשבוע שאני לא מגיע הביתה אחרי 19:00 אלא ב-4. אז ככה זה אצלי, ויש מה לשפר. איך אצלכם?
אני פותח פה שירשור חדש לכבודה של שאלה אחת מתוך האלף שמעסיקות אותי. היא מופנית לאותן משפחות שבהן יש "ילדי חוץ" שבאים לבקר בהסדרי ראייה קבועים. כשהילדים באים, לאן הם באים ומה הם עושים? יש להם חדרים משלהם, או שמסתדרים בלי חדר? הם משחקים עם עצמם? עם ההורה הביולוגי? עם בן הזוג של ההורה הביולוגי? עם הילדים של בן הזוג? עם הילדים ה"חדשים" של ההורה הביולוגי? מה הם מבקשים? מה הם תובעים? מה הם משדרים? על מ ה הם מוותרים? אצלנו מגיעים שני הילדים הביולוגיים שלי, ציפורה בת 4 ושרוך בן 12. בבית גרים פרד, בן 12 וחד-קרן בת 14. ציפורה בדרך כלל ננעלת על הברך שלי, כמו טיל מונחה, ועוקבת אחרי כמו זנבנב. מסרבת לקבל, לתת או להישמע לכל מי שהוא לא אני. פורצת הרבה בבכי, ותולה בי עיניים כמהות. אומרת את המילה אבא בממוצע 20 פעם בדקה. לפעמים בלי שום המשך. היא גם יודעת להעסיק את עצמה פה ושם, אוהבת לצייר, לשחק בקוביות, לראות קלטת ווידיאו, אבל אלה איים קטנים של שקט בים של התקרצצות. אחרי שעתיים וחצי של אבא-אבא, כולנו כבר מותשים. אני משחק איתה, מרים אותה, מחבק אותה, מנשק אותה, וכל פעם שהיא אומרת אבא, אני אומר "כן ציפורה". אבל כמה אפשר. למעט כמה נקודות אור של התחברות וקשר, זה דפוס ההתנהגות. מישהו חווה כזה אי פעם? שרוך, לעומת זאת, נעלם אל תוך חדר העבודה ומשחק במחשב או גולש באינטרנט. במשך תקופה די ארוכה לאחרונה הוא התחבר מאוד עם פרד, ואז לא ראינו את שניהם כל ביקור. עכשיו עבר חתול שחור ביניהם, אבל לפחות הם לא רבים. קשה לתפוס איתו שעה של שקט ודיבור אינטימי, המסך מעניין אותו יותר מכל. הוא ילד מבריק, אבל קוטר רציני, ביקורתי, הכל מגעיל, מכעיס ומתסכל אותו. אני מתרוצץ בין שניהם כמו פורפרה, ובין שניהם לעין, ובין שלושתם גיחות קצרות לחד קרן ופרד. כולם צריכים לצאת מרוצים, ולא מקופחים, ולא מקנאים, ולא כאובים, ואני רץ לי בין הטיפות, קצר נשימה ומטורטר. החלום שלי: להביא את הילדים לביקור ולשכב על הספה לקרוא עיתון, אחר כך לנהל שיחה טובה עם שרוך על פוליטיקה, איזה משחק סנוקר עם פרד, איזה עזרה בשיעורים לחד קרן, להכין עוגה עם ציפורה, אחר כך לקחת את כולם לטיול בפרק, אחר כך שכל הארבעה יגידו לי תעוף מפה אנחנו עסוקים ואין לנו זמן אליך, זמן מצויין לשתות קפה עם עין. אבל איך להספיק את כל זה בארבע שעות בשבוע, שהן גם היום היחיד בשבוע שאני לא מגיע הביתה אחרי 19:00 אלא ב-4. אז ככה זה אצלי, ויש מה לשפר. איך אצלכם?
