ככל שעובר הזמן
וככל שהולך ומתגבר הנסיון - והולכים ומתרבים המתאמנים - פחות ופחות ברורה וחדה לי האבחנה בין "מורה" ו"תלמיד" באימון. פעם - חשבתי שאני תלמידה. הקשבתי למי שלימד אותי אימון. אח"כ - חשבתי שאני תלמידה... הקשבתי למי שאימן אותי. אח"כ - הבנתי שלעולם אהיה תלמידה. כמעט בכל מצב. פעם- חשבתי שאני "מורה" - למתאמנים שלי ולמי שלומד אצלי אימון אח"כ - הבנתי שבכל פעם שאני מורה - אני גם לומדת. לא רק משתכללת ומשתפרת באופן מקצועי אלא לומדת עלי. על עצמי. אח"כ למדתי שבכל פעם שאני מתאמנת - אני גם מורה, למאמנים שלי... אח"כ הבנתי שאין הבדל. כולנו תלמידים וכולנו מורים באימון - ובחיים. לכן, את האמירה הנפלאה הזו "כשהתלמיד מוכן - המורה מגיע" - אני אוהבת לקחת לכל מקום ולכל כיוון. כשהמאמן (החדש) מוכן - יגיע המתאמן (המורה שלו) כשהמאמן מוכן לשדרג עלויות, תחומים וכו' - יגיע גם זה שיהיה מוכן לשלם כשהמתאמן מוכן - יגיע המאמן שלו כשכל אחד מאיתנו מוכן - יגיע השיעור שלו (מורה החיים) כשאנחנו מוכנים - החיים מזמנים. והיום - למדתי וריאציה נוספת מעדי (
) - כשהתלמיד מוכן - המורה משחרר. נפלא.... שבת טובה ענת