כשעצוב ורע לי על ה

נעמולה

New member
כשעצוב ורע לי על ה../images/Emo23.gif

אז נכון שלא זה המקום לדון בבעיות ילדים אבל אני מרגישה שאין לי כרגע כתובת אחרת ואני תשושה נפשית וזקוקה לניחומים. עומר מאושפז מיום ראשון בלילה בשניידר עם חום גבוה שלא יורד וחשד לדלקת קרום המוח או דלקת במוח מחיידק הרפס (לי יצא פצע חום השבוע). מעבר לתשישות הפיזית יש בי תשישות נפשית כי קשה לי לראות אותו סובל, קשה עם הגישה הדי מתנשאת של הרופאים על אף שאני מנסה בכל כוחי להישאר אסרטיבית. יש למישהי טיפים רגע לפני שבירה, גם בהתייחסות לתשישות הנפשית וגם בהתייחסות לרופאים שחושבים שזה שיש להם תואר דוקטור מקנה להם את היכולת להתנשא מעל הורים צעירים שזו הפעם הראשונה (הלוואי האחרונה, אבל אני מציאותית) שהילד שלהם חולה מאוד?! תודה מראש על ההקשבה.
 

sipi1

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אין לי הרבה עצות, אבל מאד מזדהה. גם אנחנו עברנו (לפני המון שנים) דלקת קרום המוח, וזה באמת קשה לבלות בבית חולים, במיוחד כשהילד שלך אומלל וסובל. אלי רק דבר אחד : תנסי ךהתנתק רגשית מהסביבה (למרות ההורמונים שעוד חוגגים מהלידה). לתת להתנשאות לעבור מעלייך, להחליק מעל השריון שלך, ולהתמקד רק בעומר הקטן - ללטף אותו, להאכיל אם אפשר, ללחוש לו דברים מנחמים ולשיר לו שירים. עוד מעט והימים הקשים האלה יהיו מאחוריכם, כמו חלום רע, ובינתיים רק תהיי שם בשביל הבן שלך - זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות. רפואה שלמה, תרגישו טוב !
 
אוי נעמולה ../images/Emo24.gif

אני כל כך מצטערת לשמוע שעומר מאושפז ומקווה שבקרוב הכל יהיה זכרון רע וכולם תהיו בבית בריאים ומאושרים. את צודקת שהחלק הנפשי הוא הקשה ביותר, זה חוסר אונים גדול מאוד והתחושה של הצוות רק מוסיפה על זה. אוף. גם אני לא ממש לקחתי קורס באסרטיביות אז קשה לי לייעץ. אין לי ממש טיפים, אבל אולי תנסי לקחת קצת טיפות רסקיו? לבקש שיביאו לך אוכל נורמאלי כשאת שם? כשאבא איתו ללכת לעשות אמבטיה חמה (זה גם משתלב נהדר עם דמעות...) לגבי הרופאים, לנסות להתביית על אחד שנראה מעט יותר נחמד ופשוט לומר, שזו פעם ראשונה (הלוואי אחרונה) שלכם באשפוז ותשמחו אם מישהו יהיה מוכן להקדיש כמה דקות כדי להסביר לכם מה עושים ולמה. בכנות ובנעימות. זה אמור לעבוד. שמרי על עצמכם חזק חזק ותבואי לספר לנו מה שלומכם. מתפללת לבשורות טובות מהר.
 

אדר שלי

New member
../images/Emo24.gifאין לי עצות../images/Emo24.gif

אלא רק חיבוקים של השתתפות. לא מסוגלת לדמיין את עצמי במצב הזה. מאחלת לעומר החלמה מהירה ולכולכם התאוששות מהירה בקרוב. אני מתארת לעצמי שאת מותשת לגמרי. מקווה שתצליחי קצת לישון, למרות שזה עוזר רק בצד הפיזי. מחזיקה לכם אצבעות! תחזיקי מעמד!
 

nubi

New member
../images/Emo24.gif

אווף. אני בדיוק נמצאת ברוטציה במחלקה פנימית ורואה איך רופאים מתייחסים לחולים. חלק נהדרים וחלק-קקות. אין מה לעשות עם זה. גם בציבור יש אנשים נחמדים יותר ונחמדים פחות. אני משערת שהם די לחוצים כי סה"כ מדובר במחלה לא קלה. אגב, הוא יחלים ממנה והכל יהיה בסדר. אם את צריכה משהו-תוכלי לפנות אליי במסר. תהיו חזקים והחלמה מהירה!
 

א י ו ש י

New member
מתפללת שירגיש טוב../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif

לךא יודעת איך לעודד רק אומר תחשבי חיובי , יהיה בסדר אני בטוחה. שירגיש טוב
 

דפנה מי

New member
החלמה מהירה-תהיו חזקים../images/Emo24.gif

תדעי שאנחנו כאן איתך, מתפללים ומחזקים-מכל ה
 
אוי../images/Emo24.gifתשלחי מסר לפשושולה

הם עברו משהו כזה עם עדן. ומנסיון של כמעט שלושה חדשי אשפוז מצטברים עם הבנים שלי... להשתדל להוציא את הפייטרית החבויה בך,(הוא יונק? את שואבת?),להיות אסרטיבית כלפי הצוות הרפואי,ולחכות לימים שיעברו ויקרבו את השחרור.
 

אפרת12

New member
תחזיקי מעמד ותעמדי על שלך

גם אם יש רופאים שמנסים לתת לך הרגשה לא נעימה - את עושה את מה שנראה לך נכון ונחוץ עבור היקר לך מכל. מעבר לזה אין לי עצות, כי אני עצמי די סמרטוט בענין. הכי חשוב שתרגישי שאת עושה את המרב והמיטב שאת יכולה - בין אם זה לצעוק ובין אם זה לבכות ובין אם זה להנהן ובין אם זה להגיד שאת רוצה עוד חוות דעת. ומחזיקה אצבעות להחלמה מהירה. רק בריאות
 

odeia

New member
רפואה שלמה ומציעה לך ליצור קשר

עם שירי ל מפורום להיות הורים, יש לה המון עיצות בעניין.
 

isidora

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif תחזיקי מעמד

החלמה מהירה לעומר ו
ים בשביל כולכם
 

חושחושה

New member
החלמה מהירה לעומר../images/Emo24.gif

כשבני נולד בניתוח קשה, וחטפתי קצת דיכאון לאחר הלידה, נוסף לכל בגיל חודש הוא העלה חום גבוה וכמובן ישר אישפוז ובדיקות......לא רוצה להזכר, אבל הדבר שעודד אותי היה, להיות יחד עם בעלי בבית החולים שם ישנו לידו 5 ימים, שנינו באותה מיטה, צמודה אליו, אני הנקתי אותו כשהוא שכב ביננו, כאילו שאנחנו בבית, בבית הורי היה בני הבכור כשאני כל בוקר נסעתי אליהם ולקחתי אותו ממבית הספר, והייתי איתו כמעט כל היום, ובלילה חזרתי לבית החולים, לאותה מתכונת של שינה עם בעלי באותה מיטה והוא באמצע יונק, מה שבמיוחד עודד אותי היתה העובדה אחותי היתה מגיעה כל ערב עם אוכל שהכינה, והיתה נכנסת פנימה להיות איתו, ואנחנו הינו יורדים למטה מחוץ לבית החולים לאכול אוכל נורמאליוקצת לפטפט ובעיקר (אני ) לבכות, אני מקווה שעומר יחלים מהר, ותצאו משם מהר!
 

Arfilit

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מקווה שיגלו מהר מאוד מה זה ושתשתחררו בהקדם. ארבעה ימי אשפוז זה באמת מאוד קשה - ואין לי ממש עצות טובות. אולי שני דברים: תנסו לגלות אם מישהו מהמשפחה מכיר מישהו שעובד בשניידר. זה לא יאומן מה קשרים עושים... דבר נוסף - תנסו לקבוע פגישה עם ראש המחלקה כדי לקבל הסברים בשקט ובניחותא אצלו בחדר. החלמה מהירה!
 
למעלה