נורא קשה לענות על זה
אולי כי אין לי מושג לפי איזה קו חינוכי חונכתי, אם בכלל. היו דברים שהוריי היו יחסית קשוחים בהם והיו דברים שקיבלתי בהם חופש מוחלט. עד היום הם מאוד מעורבים בחיים שלי, מטבע הדברים לרוב לטוב אך לפעמים גם לרע. הם עוזרים המון ומאוד אכפת להם מה קורה איתי ועם משפחתי. אני נוטה להקשיב להם בדברים שאינם עקרוניים לי ומאמינה באמת ובתמים שלפעמים דברים שרואים משם לא רואים מכאן. מצד שני, כשאני מקבלת החלטות שעקרוניות לי, אין סיכוי שיזיזו אותי ממקומי. מצד שני, הם יכולים להתעמת איתי בקשר להחלטות שלי שנראות בעינינם שגויות, אך לתמוך בלי ללא סייג לאחר ביצוע ההחלטה. גם על השאלה על דמיון או שוני ביחס לחינוך שאני נותנת לילדיי אני לא יכולה לענות. גם לי אין קו חינוכי מוגדר ומוחלט מראש. יש דברים בודדים ונקודתיים שמאוד עקרוניים לי (כגון לישון בלילה), אך ברוב הדברים אני מחליטה מה מתאים ונכון בעיני לפי הנסיבות ולא לפי עקרון מוכתב מראש. אני בעד הצבת גבולות כשאני רואה שזה באמת נחוץ, אך אני לא מתכננת את הגבולות האלה מראש אלא מציבה אותם כשמתעורר הצורך בכך בפועל. אני חושבת שבדברים מסוימים אני פחות קיצונית מההורים שלי, אך מעבר לזה בכלל לא רואה נקודות להשוואה. מצד שני, אני זוכרת את הוריי מזמינים אותי לשכב במיטתם, דבר שאני לא עושה עם ילדיי. (אגב, אני זאת שמשום מה מלכתחילה לא אהבתי את הרעיון וכשעשיתי זאת כי לא היה לי נעים לסרב תמיד הרגשתי לא נוח.) לגבי כיצד משפיע טיב הקשר על הילדים - היות והקשר חזק ואני נעזרת בהורי ועוזרת להם, מטבע הדברים זה מקרב גם בין הילדים לסבים. אחד השיקולים שלנו בבחירת מקום מגורים הוא להיות במרחק של נסיעה קצרה מהם. הילדים יודעים שסבים הם גורם מרכזי בחייהם. כשהוריי היו יותר צעירים, זה הורגש אפילו יותר מהיום כי אמא שלי עזרה לי לגדל את הבן הבכור ואצלה היה לו ממש בית שני (וגם היום הוא מרבה לבלות אצלה). אחר כך, כבר היה להם פחות כוח לטפל בילדים הבאים בשל בעיות בריאות רציניות, ולכן לרוב הוריי מסתפקים בזה שלוקחים את הקטנים לטיול ו/או אליהם הביתה אחת לשבוע (וזה בנוסף לפגישות משותפות איתנו בכל מיני הזדמנויות ו/או לציון אירועים משפחתיים שונים). הוריי תמיד דואגים לקנות להם משהו נחוץ, כמו ביגוד והנעלה, עוזרים בעתות של מחלה וכו' ובאופן כללי תמיד מוכנים לעשות את כל התלוי בהם כדי לסייע בעתות מצוקה. לרוב איני מתערבת בחינוך שהוריי נותנים לילדים כשהם נמצאים באחריותם ומצפה מהילדים לכבד את דרישות הסבים, אך בהחלט אם יש דברים שעקרוניים לי בתחום זה אני משוחחת עם הוריי על כך מראש (או בדיעבד) ובדרך כלל זוכה לשיתוף פעולה. בתמורה לכל מה שהם עושים, הם זוכים לנכדים שהוריהם מלמדים אותם שהסבים הם חלק חשוב במשפחה, הראוי לאהבה וכבוד ללא עוררין. אני חושבת שהקשר הקרוב בסך הכל הכללי מאוד מיטיב עם המשפחה, גם בימים כתיקונם ובמיוחד בימי קושי או מצוקה. לכל קרבה, כמו לכל ריחוק, יש כמובן גם מחיר, אך אני מאמינה ששווה לשלם אותו כדי לשמר את הקשר הסך הכל נפלא הזה.
)אך יש לי בקשה קטנה מכם: בימים אלו אני מכינה כתבה בנושא מודל חינוכי. כלומר, מהו החינוך שקיבלנו כילדים בבית הורינו, האם זהו המודל החנוכי שאנו רוצים להעביר לילדינו שלנו או להיפך- האם אנו מנסים לתקן דברים שנראו לנו שגויים, טיב הקשר שלנו עם הורינו וכיצד הוא משפיע על אופן החינוך של הילדים כיום ועוד. אשמח מאד לראיין לצורך הכתבה מספר הורים בנושא זה מזוית אישית, כאשר חלק מכם גם יצולמו לעיתון, באם תרצו. לפרטים נא לשלוח לי מסר. תודה רבה מראש לעונות/ים
