כתבה מעניינת בכלכליסט
- פותח הנושא fannyd
- פורסם בתאריך
ניתקלתי בכתבה כבר במקום אחר
אולי כי אני מתגוררת מחוץ לישראל, אולי כי כשהתגוררנו בישראל לא רצינו עדין ילדים ולמרות שהיינו לכאורה מבוגרים ובעלי וותק זוגי לא הטרידו אותנו (כמעט, ורק כי כנרה שפחדו מהתגובות שלא נחמדות שלי), אבל איני מצליחה להבין את סוג הכתבות האלו.
זיו ילדה יחידה. לא מבחירה (שלנו ו/או שלה), אבל גם לא ממש למורת רוחנו. גם בבית ספרה היא בין הבודדים שהם ילדים יחידים. לכל אלו שהיו ילדים יחידים כשהם התחילו את כיתת הגן הראשונה כבר התווספו אחים/אחיות. לנו נח מאוד שיש לנו ילדה אחת, ואילו ילדים אחרים מגיעים והולכים בהתאם לזמנים הנוחים לנו, ואיני מצליחה לראות מדוע לחץ חברתי ליותר ילדים ישפיע עלי במשהו, אם לא הייתה לי שאיפה ראשונית לזה.
הבעיה היחידה שאני רואה בהיותה של זיו ילדה יחידה היא אנחנו. זה לא שזיו היא מוקד חיינו. יש לנו חיים גם מבלעדיה, תחומי עניין ותחביבים. אבל למרות זאת, זיו היא בתנו היחידה ומוקד אהבתנו. איננו מתכוונים להעמיס עליה צפיות וצורך למלא אותן, אך אין זה משנה שיש חשש שיום אחד היא תבין שהיא מוקד האהבה הזו, וזה יעיק עליה. על ילדים לגדול ולצאת מצל הוריהם יום אחד, וקל להם לעשות זאת יותר כאשר תשומת לב ההורים נחלקת בין כמה מהם, ולא מתרכזת באחד. איני מתכוונת לכך שקל יותר להורים לשחרר (כי זה משהו שמוטל עלינו ולא עליה), אלא להשתחררות שלה מאיתנו. לצורך שלה להשתחרר מאיתנו ולשחרר אותנו, להתבגר, ולחזור אלינו כבוגרת, שלעולם אנו נראה בה את ילדתנו, אך ראיה זו לא תפריע לה לנהל חיים בוגרים בריאים נפשית.
לא שאני חושבת שהיא לא תצליח להשתחרר מאיתנו. אין סיבה להניח שלא תצליח לעשות זאת. דורות עשו זאת לפניה ודורות יעשו זאת לאחריה. אבל היא זו שמעניינת אותי, ולה יהיה קשה יותר כבת יחידה לאור הילדה שהיא ולאור ההורים שאנחנו. ובסופו של דבר, זו תמיד צריכה להיות נקודת היחס - אופיים של בני המשפחה המסויימת, ולא מה החברה חושבת. כל עוד איני מניחה לחברה לנהל את חיי בשום תחום, איני מצליחה להבין מדוע מישהו צריך להתלות בהצלחתם של ילדים יחידים אחרים כדי להצדיק את בחירתו בילד אחד, ממש כפי שאיני מבינה מדוע אחרים אינם מסתפקים בילד אחד רק כי חברתם הקרובה חושבת שילד אחד אינו מספק.
אולי כי אני מתגוררת מחוץ לישראל, אולי כי כשהתגוררנו בישראל לא רצינו עדין ילדים ולמרות שהיינו לכאורה מבוגרים ובעלי וותק זוגי לא הטרידו אותנו (כמעט, ורק כי כנרה שפחדו מהתגובות שלא נחמדות שלי), אבל איני מצליחה להבין את סוג הכתבות האלו.
זיו ילדה יחידה. לא מבחירה (שלנו ו/או שלה), אבל גם לא ממש למורת רוחנו. גם בבית ספרה היא בין הבודדים שהם ילדים יחידים. לכל אלו שהיו ילדים יחידים כשהם התחילו את כיתת הגן הראשונה כבר התווספו אחים/אחיות. לנו נח מאוד שיש לנו ילדה אחת, ואילו ילדים אחרים מגיעים והולכים בהתאם לזמנים הנוחים לנו, ואיני מצליחה לראות מדוע לחץ חברתי ליותר ילדים ישפיע עלי במשהו, אם לא הייתה לי שאיפה ראשונית לזה.
הבעיה היחידה שאני רואה בהיותה של זיו ילדה יחידה היא אנחנו. זה לא שזיו היא מוקד חיינו. יש לנו חיים גם מבלעדיה, תחומי עניין ותחביבים. אבל למרות זאת, זיו היא בתנו היחידה ומוקד אהבתנו. איננו מתכוונים להעמיס עליה צפיות וצורך למלא אותן, אך אין זה משנה שיש חשש שיום אחד היא תבין שהיא מוקד האהבה הזו, וזה יעיק עליה. על ילדים לגדול ולצאת מצל הוריהם יום אחד, וקל להם לעשות זאת יותר כאשר תשומת לב ההורים נחלקת בין כמה מהם, ולא מתרכזת באחד. איני מתכוונת לכך שקל יותר להורים לשחרר (כי זה משהו שמוטל עלינו ולא עליה), אלא להשתחררות שלה מאיתנו. לצורך שלה להשתחרר מאיתנו ולשחרר אותנו, להתבגר, ולחזור אלינו כבוגרת, שלעולם אנו נראה בה את ילדתנו, אך ראיה זו לא תפריע לה לנהל חיים בוגרים בריאים נפשית.
לא שאני חושבת שהיא לא תצליח להשתחרר מאיתנו. אין סיבה להניח שלא תצליח לעשות זאת. דורות עשו זאת לפניה ודורות יעשו זאת לאחריה. אבל היא זו שמעניינת אותי, ולה יהיה קשה יותר כבת יחידה לאור הילדה שהיא ולאור ההורים שאנחנו. ובסופו של דבר, זו תמיד צריכה להיות נקודת היחס - אופיים של בני המשפחה המסויימת, ולא מה החברה חושבת. כל עוד איני מניחה לחברה לנהל את חיי בשום תחום, איני מצליחה להבין מדוע מישהו צריך להתלות בהצלחתם של ילדים יחידים אחרים כדי להצדיק את בחירתו בילד אחד, ממש כפי שאיני מבינה מדוע אחרים אינם מסתפקים בילד אחד רק כי חברתם הקרובה חושבת שילד אחד אינו מספק.
ואם הבחינה תגלה שיש הפסד?
אני מכירה משפחות בהם יחסי האחים הורעו לאחר מות ההורים, ואי אפשר היה לנחש בהיות הילדים ילדים שזה מה שיהיה.
אני מכירה משפחות עם יחסי אחאים מעורערים בילדות, שהתפתחו ליחסי קרבה יוצאת דופן בבגרות.
אח או אחות חדשים למשפה אינם צריכים להיות מצורפים לתועלת הילד הקיים. הם צריכים להיות מצורפים כי ההורים רוצים בילד נוסף ללא קשר לילד הקיים.
אני מכירה משפחות בהם יחסי האחים הורעו לאחר מות ההורים, ואי אפשר היה לנחש בהיות הילדים ילדים שזה מה שיהיה.
אני מכירה משפחות עם יחסי אחאים מעורערים בילדות, שהתפתחו ליחסי קרבה יוצאת דופן בבגרות.
אח או אחות חדשים למשפה אינם צריכים להיות מצורפים לתועלת הילד הקיים. הם צריכים להיות מצורפים כי ההורים רוצים בילד נוסף ללא קשר לילד הקיים.
דניאלה111111
New member
השיקולים להבאת עוד אח הם רבים ומגוונים
אני לא חושבת שנכון לפסול שיקול של אדם אחר, ולהכנס לראש שלו.
לדעתי השיקול של להביא עוד ילד על מנת שילד קיים (שעד אז הוא ילד יחיד) לא יוותר בודד ויחיד עם בגרותו ועם מות ההורים - הוא שיקול בהחלט לגיטימי ונכון.
אז נכון נגה שיש אחים שהם ביחסים לא טובים, אך אני מאמינה שרוב האחים הם על הרצף של יחסים סבירים עד טובים, וכמובן שיש אחאים שהם החברים הטובים בעולם. העובדה שאתה לא נותר לבד בעולם אחרי מות הוריך היא מאד משמעותית! כך גם לנכדים שלך יש בני דודים ויש משהו כיפי ויפה כשנוצרת "חמולה" של המשך בין דורי.
להחליט מראש שאין צורך להביא עוד ילד כי אולי האחאים יהיו ביחסים לא טובים, נשמע לי קצת מוזר ועצוב.
ישנם גם יתרונות עצומים לגדילה עם אח, לשיתוף לאחווה להבנה שאני לא לבד ועל פי ישק דבר, להתחלקות ומשחקים וההווייה המיוחדת הזו והקרבה שיש בין אחים, על אף מריבות בלתי נמנעות כמובן.
וכמובן גם העובדה שלא כל אושרם ויהבם של ההורים מושלך על ילד יחיד היא בונוס. להיות ילד יחיד זהו עול כבד, מנסיון.
אני בת יחידה וממש עצוב לי היום על כך. זו בדידות תהומית וקיומית שכל החברות והחברים שבעולם לא יפיגו. היה לי מאד קשה לטפל בהורי החולים והגוססים לבדי, היה לי מאד קשה לסעוד את אבי בשנים העצובות שאחרי מות אימי ולשאת את דיכאונו לבדי בלי אדם לרפואה שהוא בן משפחה להתחלק עימו, היה לי קשה להיות הבת שעליה מונח כל אושרם של הורי (אני בספק גדול אם הייתי הולכת לבית ספר לרפואה לו היו לי אחים, זו היתה משאלה של אימי שהרגשתי שכבת יחידה אין לי בכלל מונופול לסרב למרות שאין זה המקצוע אליו התאוותי) ועוד ועוד.
ואני גם מסכימה שאם האחים הם חברים או לא בבגרותם זה המון המון פונקציה של היחסים בין ההורים והחינוך שהם מקבלים בבית. אולי לא באופן טוטאלי אך באופן ניכר.
אני לא חושבת שנכון לפסול שיקול של אדם אחר, ולהכנס לראש שלו.
לדעתי השיקול של להביא עוד ילד על מנת שילד קיים (שעד אז הוא ילד יחיד) לא יוותר בודד ויחיד עם בגרותו ועם מות ההורים - הוא שיקול בהחלט לגיטימי ונכון.
אז נכון נגה שיש אחים שהם ביחסים לא טובים, אך אני מאמינה שרוב האחים הם על הרצף של יחסים סבירים עד טובים, וכמובן שיש אחאים שהם החברים הטובים בעולם. העובדה שאתה לא נותר לבד בעולם אחרי מות הוריך היא מאד משמעותית! כך גם לנכדים שלך יש בני דודים ויש משהו כיפי ויפה כשנוצרת "חמולה" של המשך בין דורי.
להחליט מראש שאין צורך להביא עוד ילד כי אולי האחאים יהיו ביחסים לא טובים, נשמע לי קצת מוזר ועצוב.
ישנם גם יתרונות עצומים לגדילה עם אח, לשיתוף לאחווה להבנה שאני לא לבד ועל פי ישק דבר, להתחלקות ומשחקים וההווייה המיוחדת הזו והקרבה שיש בין אחים, על אף מריבות בלתי נמנעות כמובן.
וכמובן גם העובדה שלא כל אושרם ויהבם של ההורים מושלך על ילד יחיד היא בונוס. להיות ילד יחיד זהו עול כבד, מנסיון.
אני בת יחידה וממש עצוב לי היום על כך. זו בדידות תהומית וקיומית שכל החברות והחברים שבעולם לא יפיגו. היה לי מאד קשה לטפל בהורי החולים והגוססים לבדי, היה לי מאד קשה לסעוד את אבי בשנים העצובות שאחרי מות אימי ולשאת את דיכאונו לבדי בלי אדם לרפואה שהוא בן משפחה להתחלק עימו, היה לי קשה להיות הבת שעליה מונח כל אושרם של הורי (אני בספק גדול אם הייתי הולכת לבית ספר לרפואה לו היו לי אחים, זו היתה משאלה של אימי שהרגשתי שכבת יחידה אין לי בכלל מונופול לסרב למרות שאין זה המקצוע אליו התאוותי) ועוד ועוד.
ואני גם מסכימה שאם האחים הם חברים או לא בבגרותם זה המון המון פונקציה של היחסים בין ההורים והחינוך שהם מקבלים בבית. אולי לא באופן טוטאלי אך באופן ניכר.
לא להביא אח כי יחסים יכולים להיות עכורים?
אני אמרתי משהו דומה לזה? כל מה שאני אומרת הוא שהצדקות מן הסוג של צורך הילד באחאים הן סיבות שמבוגרים ספציפיים צריכים להתאים לילד ספציפי שלהם, בכפוף לרצונם האישי המשותף שלהם, ובשום פנים ואופן לא כי מוסכמה חברתית קובעת שטוב לגדול במשפחה עם יותר מילד אחד. יש יותר מדי הוכחות לכך שיש מי שזה לא היה טוב לו מכדי שאפשר יהיה להתעלם מכך, ממש כפי שאי אפשר להסתמך על גאונות של מי שהיה ילד יחיד כתירוץ לגידול ילד יחיד במשפחה.
איני מצליחה להבין מדוע מי שאינו רוצה יותר מילד אחד צריך להצדיק את בחירתו. העובדה שאני רציתי יותר מילד אחד והנסיבות לא הסתייעו, אינה סיבה לחשוב שעל אחרים, שהנסיבות עומדות לזכותם, להביא יותר מילד אחד למשפחתו.
אני אמרתי משהו דומה לזה? כל מה שאני אומרת הוא שהצדקות מן הסוג של צורך הילד באחאים הן סיבות שמבוגרים ספציפיים צריכים להתאים לילד ספציפי שלהם, בכפוף לרצונם האישי המשותף שלהם, ובשום פנים ואופן לא כי מוסכמה חברתית קובעת שטוב לגדול במשפחה עם יותר מילד אחד. יש יותר מדי הוכחות לכך שיש מי שזה לא היה טוב לו מכדי שאפשר יהיה להתעלם מכך, ממש כפי שאי אפשר להסתמך על גאונות של מי שהיה ילד יחיד כתירוץ לגידול ילד יחיד במשפחה.
איני מצליחה להבין מדוע מי שאינו רוצה יותר מילד אחד צריך להצדיק את בחירתו. העובדה שאני רציתי יותר מילד אחד והנסיבות לא הסתייעו, אינה סיבה לחשוב שעל אחרים, שהנסיבות עומדות לזכותם, להביא יותר מילד אחד למשפחתו.
הדברים שכתבת, כאילו יצאו מלבי
אין יום שהמחשבה הזאת על הבדידות של הילד היחיד כשהוריו הולכים לעולמם אינה מכאיבה לי. מצער אותי לקרוא שאכן זו התחושה בבגרות, כשההורים תלויים בצאצאם.
אשר להיבט של הציפיות הרבות מהבן היחיד, אני מודעת אליהן, ולכן איני לוחצת על הילדה. פשוט מעודדת אותה לעסוק במה שהיא מוכשרת. הגישה היא לתת הזדמנות ולעודד, אך לא לדרוש. זה גם כדי לא לעורר אנטגוניזם כלפי העיסוק.
אין יום שהמחשבה הזאת על הבדידות של הילד היחיד כשהוריו הולכים לעולמם אינה מכאיבה לי. מצער אותי לקרוא שאכן זו התחושה בבגרות, כשההורים תלויים בצאצאם.
אשר להיבט של הציפיות הרבות מהבן היחיד, אני מודעת אליהן, ולכן איני לוחצת על הילדה. פשוט מעודדת אותה לעסוק במה שהיא מוכשרת. הגישה היא לתת הזדמנות ולעודד, אך לא לדרוש. זה גם כדי לא לעורר אנטגוניזם כלפי העיסוק.
אך מדוע זה נכתב בתגובה אלי בפעם השניה?
איני יוצאת נגד הכמיהה, אני יוצאת נגד התירוץ של טובת הילד כסיבה מחייבת הבאת אח נוסף.
אם ההורים רוצים ילד נוסף זו סיבה מספקת להכנסת ילד למשפחה, וברור שמתכוונים לטוב.
אך כאשר ההנחה כי טובת הילד, כל ילד, דורשת אח, כדאי להיות מודעים למציאות שאינה כך במאת האחוזים.
ממש כפי שמי שמתכנן לא להכניס ילד נוסף למשפחה בניגוד לכמיהתו, רק כי מישהו הראה נתונים שילדים יחידים הם מוצלחים חייב להיות מעומת עם המציאות שאינה כך במאת האחוזים.
התגובה אלי היא היא המראה את הלחץ החברתי מולו עומדים מי שאינו רוצה ילד נוסף. לא משנה מדוע אינם רוצים, אחרים יספרו להם על הכמיהה לילד והתועלת שילדם יפיק מכך ויגרמו להם להרגיש כאילו העובדה שאין הם רוצים בילד נוסף הופכת אותם להורים שאינם רוצים בטובת ילדם. חלק מן הלחץ הזה נגרם בדיוק על ידי אותם אנשים שכלל לא חושבים ליצר לחץ, אלא רק רוצים לומר שהם בעד ילד נוסף, וסיבותיהן מנוסחות כטובת הילד הכללית במקום אמירה על כמיהתם האישית לילד.
איני יוצאת נגד הכמיהה, אני יוצאת נגד התירוץ של טובת הילד כסיבה מחייבת הבאת אח נוסף.
אם ההורים רוצים ילד נוסף זו סיבה מספקת להכנסת ילד למשפחה, וברור שמתכוונים לטוב.
אך כאשר ההנחה כי טובת הילד, כל ילד, דורשת אח, כדאי להיות מודעים למציאות שאינה כך במאת האחוזים.
ממש כפי שמי שמתכנן לא להכניס ילד נוסף למשפחה בניגוד לכמיהתו, רק כי מישהו הראה נתונים שילדים יחידים הם מוצלחים חייב להיות מעומת עם המציאות שאינה כך במאת האחוזים.
התגובה אלי היא היא המראה את הלחץ החברתי מולו עומדים מי שאינו רוצה ילד נוסף. לא משנה מדוע אינם רוצים, אחרים יספרו להם על הכמיהה לילד והתועלת שילדם יפיק מכך ויגרמו להם להרגיש כאילו העובדה שאין הם רוצים בילד נוסף הופכת אותם להורים שאינם רוצים בטובת ילדם. חלק מן הלחץ הזה נגרם בדיוק על ידי אותם אנשים שכלל לא חושבים ליצר לחץ, אלא רק רוצים לומר שהם בעד ילד נוסף, וסיבותיהן מנוסחות כטובת הילד הכללית במקום אמירה על כמיהתם האישית לילד.
מקווה שלא הלחצתי...
בכל אופן, אני חושבת כמוך, שאין מקום להצטדק על החלטה להיות הורה לילד יחיד או יותר. זה לא העניין.
כתבת שהבאת ילד נוסף אינם ערבות לקשרים טובים או רווח עתידי בין האחים, וכתגובה אני אומרת, שודאי שאין לדעת מה ילד יום, אבל מבחינתי (אחרי שישבנו וחשבנו כהורים) נתתי לבתי הבכורה את האפשרות לחוות אחאות ואולי גם להנות מכך בהווה או בעתיד.
בכל אופן, אני חושבת כמוך, שאין מקום להצטדק על החלטה להיות הורה לילד יחיד או יותר. זה לא העניין.
כתבת שהבאת ילד נוסף אינם ערבות לקשרים טובים או רווח עתידי בין האחים, וכתגובה אני אומרת, שודאי שאין לדעת מה ילד יום, אבל מבחינתי (אחרי שישבנו וחשבנו כהורים) נתתי לבתי הבכורה את האפשרות לחוות אחאות ואולי גם להנות מכך בהווה או בעתיד.
זהו דיון שהתפתח מקישור לכתבת תגובה לאותו לחץ
אז כן, אני חושבת שאת חלק מאותה מערכת לחצים, ושאינך מבינה זאת.
אני עדין עומדת מאחורי דבריי - הבאת ילד נוסף אינה מהווה ערבות לקשרים טובים או רווח עתידי בין אחים, ולכן אין קשרים טובים טובים ו/או רווח עתידי יכולים להנתן כסיבה כללית להכנסת ילד חדש למשפחה. אם מישהו רוצה ילד נוסף, ברור שאין הוא צריך להתייחס למשפט הזה כמשפט אזהרה. בסופו של דבר, קשה למצוא פעולה בחיים שתהיה כולה טוב או תהיה כולה רע, וכל אחד צריך לנתב עצמו בהתאם לנסיבות מציאותו שלו.
אז כן, אני חושבת שאת חלק מאותה מערכת לחצים, ושאינך מבינה זאת.
אני עדין עומדת מאחורי דבריי - הבאת ילד נוסף אינה מהווה ערבות לקשרים טובים או רווח עתידי בין אחים, ולכן אין קשרים טובים טובים ו/או רווח עתידי יכולים להנתן כסיבה כללית להכנסת ילד חדש למשפחה. אם מישהו רוצה ילד נוסף, ברור שאין הוא צריך להתייחס למשפט הזה כמשפט אזהרה. בסופו של דבר, קשה למצוא פעולה בחיים שתהיה כולה טוב או תהיה כולה רע, וכל אחד צריך לנתב עצמו בהתאם לנסיבות מציאותו שלו.
נגה מבחינתי זה לא עניין של לחץ חברתי
הדיון הזה עוזר לי לנסח משהו-
ילד יחיד ,גם אם נפגש הרבה עם ילדים אחרים בבתים אחרים ובמסגרת החינוכית ששייך אליה- בביתו אין אפשרות שלא ירגיש שהוא "מרכז העולם",כאשר מדובר בהורים מטפחים.
סביבו ומולו הכל מתנהל....
ולא חושבת שכך הוא העולם שמחכה לו .לא תמיד הכל יתנהל כשהוא המרכז.
יש תמונה יותר "מתאימה לעולם" כשגדלים שניים או שלושה ביחד.
היכולת לוותר,היכולת להמתין ,היכולת לאמפתיה כלפי האחר ,היכולת לעמוד על שלך כשצריך,האפשרות להתחלק- כל אלה קיימים גם בילדים יחידים אבל באחים-יש הרבה יותר הזדמנויות לבסס איכויות כאלה.
הדיון הזה עוזר לי לנסח משהו-
ילד יחיד ,גם אם נפגש הרבה עם ילדים אחרים בבתים אחרים ובמסגרת החינוכית ששייך אליה- בביתו אין אפשרות שלא ירגיש שהוא "מרכז העולם",כאשר מדובר בהורים מטפחים.
סביבו ומולו הכל מתנהל....
ולא חושבת שכך הוא העולם שמחכה לו .לא תמיד הכל יתנהל כשהוא המרכז.
יש תמונה יותר "מתאימה לעולם" כשגדלים שניים או שלושה ביחד.
היכולת לוותר,היכולת להמתין ,היכולת לאמפתיה כלפי האחר ,היכולת לעמוד על שלך כשצריך,האפשרות להתחלק- כל אלה קיימים גם בילדים יחידים אבל באחים-יש הרבה יותר הזדמנויות לבסס איכויות כאלה.
חלילה לי!
במסגרת הדיון פה אני מביעה דעתי.
אם ישאלו אותי מהי דעתי שלי,במסגרת התייעצות- גם אז לא אהסס להביע דעתי .
אבל על דעת עצמי לא אנחה אף אחד לעשות את מה שאני חושבת. הכוונה היא שהורים שמגיעים להתייעצות יקבלו את מלוא המחב לשקול לכאן ולכאן ולהגיע בסופו של דבר להחלטה שמתאימה להם.
במסגרת הדיון פה אני מביעה דעתי.
אם ישאלו אותי מהי דעתי שלי,במסגרת התייעצות- גם אז לא אהסס להביע דעתי .
אבל על דעת עצמי לא אנחה אף אחד לעשות את מה שאני חושבת. הכוונה היא שהורים שמגיעים להתייעצות יקבלו את מלוא המחב לשקול לכאן ולכאן ולהגיע בסופו של דבר להחלטה שמתאימה להם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.