לאה לאה

[טללי בוקר]

לאה לאה

איך נקראה לאה אימנו בשם זה של תשישות, של לאות וגם שם של לא ה' כל כך עמוסה במשמעויות ורמזים, ומולה אחותה הצעירה והיפה ממנה, רחלה צמרירית בשולי העדר, יפת עיניים ומקפצת

 

[ספלינטור]

ממה שאני שמעתי

לאה באוגריתית - פרה. אינמהלשות, אלו האסוציאציות שהיו ללבן כשקרא שמות לבנותיו. אגב, גם בתואל קרא לבתו רבקה. לא סתם זה נשמע כמו עגלי מרבק.

 

[טללי בוקר]

אתה רוצח את נשמתי הרומנטית ../images/Emo80.gif

 

[גנגי]

יותר נכון - שוחט פרות קדושות.

 

[קרמיט524]

הגיוני

בהתחשב בזה ש-"רחל" זה כבשה.

 

[שבולת ירוקת העין]

פרה?

אולי. אני יודעת משו אחר על השורש הזה בלשון ההיא: לשורש לא"ה יש באוגריתית שתי משמעויות: האחת כמו שלנו – להיחלש, והשניייה... בדיוק ההיפך: להתגבר. (ואם מישהו יתעקש, אביא גם ציטוט). התופעה הזאת - שורש בעל שתי משמעויות מנוגדות, מוכרת בלשונות השמיות (ואולי גם באחרות). דוגמאות משלנו: לשרש = לעקור מהשורש וגם: להכות שורש. לדשן = להוסיף דשן וגם: לסלק אותו. במקרא לא"ה בא רק במשמעות הראשונה, אבל לא מן הנמנע שגם השנייה היתה קיימת בעברית, וכך אולי גם בלשונו של אבי הבנות (ארמית). לאיזו מן המשמעויות שייכת לאה? אם לא נרצה לייחס לקדמונים מתן שמות בעלי משמעות של חולשה נבחר באפשרות השנייה, אבל מכיוון שאפילו בסיפור נשות יעקב ובניהן עצמו אפשר למצוא דוגמאות להנצחת חולשות בשמות הילדים (שמעון: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי"; נפתלי: "נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי" ועוד) לכן מי יודע לְמה כיוונו הוריה של לאה כשהעניקו לה את שמה. וכל זה מוקדש באהבה לאחותי היקרה הנושאת שם זה.

 

[מוגג]

צפרדע?../images/Emo105.gif

וגם לקלס. אבל נדמה לי שבעברית של זמננו, ניסו לבדל את השרשים: להשריש - להכות שרשים לשרש - לעקור משור. אגב, עיקר=שורש. לעקור=לשרש. לעקֵר - לגרום למישהו שלא יפרה.

 

[זולל מישמישים]

וגם לברך

שפירושו גם לקלל וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת-נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת

 

[גנגי]

זה לא אותו דבר.

הדוגמות שניתנו כאן קודם הן לשורשים שמשמעויותיהם הן דבר והיפוכו, אבל "לברך" במשמעות "לקלל" זה מה שקוראים "לשון נקייה", לא אחת ממשמעויות השורש באמת. זה לשון סגי נהור. זה כמו שאתה רוצה לומר למישהו שהלוואי שימות כבר ויפסיק להציק לך, ואומר לו במקום זה "תהיה לי בריא".

 

[hillelg]

לקלס

לא שייך לכאן. 'קלס' בעברית המקורית פירושו לעג, חרפה ('לעג וקלס'). 'קלס' ביוונית (שהגיע לעברית) פירושו הילול, שיבוח. ~קִלֵּס, בלי יוד~

 

[שבולת ירוקת העין]

אולי הוא התכוון ל

לְסַקֵּל = לזרוק אבנים על (מישהו או משהו) וגם לסלק אבנים מ(השדה וכו')

 

[hillelg]

ואולי לא.

אבל זו אכן דוגמה הולמת. ומה עם '[URL='target=_blank']‏קדשה[/URL]'? למרות שזה כנראה לא מאותה סריה.

 

[שבולת ירוקת העין]

זה

מהסריה שגנגי דיברה עליה קודם (שפה נקייה) או דומה לה. כך נראה לי

 

[גנגי]

לא, ממש לא.

"לשון נקייה" היא מילה שנמצאת בשימוש מסוים, שמשתמשים בה לצורך משמעות הפוכה לשם הרחקת האיכס מהמילה. קדושה ו-קדשה אינן מילה אחת בשני שימושים שונים, אלו שתי מילים שונות משורש אחד, שמשמעותן הפוכה, כמו "נכרי" ו-מכר", "שירש" ו"השתרש", "לחטוא" ו"לחטא", "להתעמת" ו"עמית" וכו' וכו' וכו'.

 

[שבולת ירוקת העין]

קדשה זה לא איכס?

כן, לא הייתי לגמרי בטוחה במה שאמרתי, אבל בכל זאת יש לי תחושה שאין דין קדֵשה וקדושה כדינן של שאר הדוגמאות שהבאת. לא מדובר פה במשמעויות הפוכות לאותו השורש, אלא בשימוש במילה משורש זה לציון דבר אחר, רחוק ממנו. השורש קד"ש הוא ייחודי בשימושיו/משמעיו, ולכן נראה לי שהמקור ל"כפילות ההפוכה" הוא אחר וצריך עיון

 

[גנגי]

לא, אבל

אין לי זמן עכשיו, אנסה להרחיב מאוחר יותר.

 

[גנגי]

אנסה לחדד:

העברית משתמשת פעמים רבות בשורש אחד במשמעויות סותרות. זו תופעה נפוצה מאוד בעברית, וידוע לי על אחד המרצים הבכירים לערבית שטען פעם שבערבית לכל שורש יש שלושה פירושים: המשמעות מקורית, המשמעות ההפוכה, ו-גמל, כך שסביר להניח שהתופעה היא אחד המאפיינים של הלשונות השמיות בכלל. מאפיין בולט של התופעה הוא שהשורש מכיל שתי משמעויות הפוכות, אבל לא מילה אחת בעלת שתי משמעויות שונות. כלומר, צריך להיות שינוי מבני מסוים במילה על מנת שהיא תופיע כהיפוכו של משמע מסוים. מכאן אפשר להבין ש"בירך" במשמעות "קילל" אינו סוג כזה של שורש, שהרי זו אותה מילה שמשמשת בשני משמעים הפוכים, ומכאן שזו "לשון נקייה", וברור שלאנשים מסוימים לא נעים לומר "לקלל" (פעם נתתי דוגמה משעשעת לזה, אנסה לחפש אותה), כמו שלא נעים לאחרים לומר "הפרשות הגוף" והם אומרים "התפנוּת", וכמו שלאנשים אחדים לא נעים לומר "לשכב עם.." והם עשויים לומר "לישון עם..", ויש כאלה שנוח להם יותר לומר "קיבה" במקום "צואה" ו"המחלה" במקום "סרטן". זה פירושה של לשון נקייה - זו המרה של מושג שעשוי להיתפס בעיני הדובר כגס או בוטה או מביש, במושג נקי, אסתטי, טעון פחות, כשהכוונה בעצם ברורה הן לו והן לשומע, אבל המילה שקשה לו איתה לא נאמרה. אלא שכאן, ב"קדשה", אין בחירה כזאת. יש כאן אותו היפוך משמעות כמו ב"לחטוא" לעומת "לחטֵא" - אחד מלא זוהמה, טמא, והשני סטרילי, מטוהר, טהור. (בלי קשר, שימי לב ליופיו של הפועל "מתחטא", שהוא מיתמם, עושה עצמו טהור, משהו שיש בו מן החטא ומן הטוהר גם יחד). אני יכולה רק להניח, מפני שאין לי מידע מוגדר בנושא, שהקדשה היתה זונה לצרכים פולחניים מסוימים, "שימשה בקודש", אולי, ולכן בחרו לה שורש כזה (כי הלא המילה "זונה" היתה קיימת אף היא). אם למישהו ידוע משהו על זה, אשמח אם יאיר את עיניי, בכל אופן, ברור שקדשה היא לא מקרה של לשון נקייה, שאז היו בוחרים "קדושה" ולא "קדֵשה". * צר לי, החיפוש של תפוז מסרב לסייע בידי, כך שאין לי קישור עכשיו.הסיפור, בקצרה, היה שמישהו שכעס עליי מאוד קילל אותי בזעם כבוש במילים: "תהיי בשִמחה, השם אוהב אותך", כשבעצם רצה לומר לי "יאללה תמותי, ועכשיו ומייד, ובייסורים!", וככה תפסתי למה אומרים "לברך" במשמעות של "לקלל". מסקנה: אין מצב בחיים שלא לומדים ממנו משהו חדש.

 

[שבולת ירוקת העין]

לא מדויק

אם הבנתי אותך נכון הקריטריון הוא אם מדובר באותה מילה או במילים שונות מאותו שורש. ראי את הדוגמאות שהבאתי בהודעתי הראשונה. פעלים מאותו הבניין דווקא. כלומר זה לא הקריטריון. וחוץ מזה גם המילה זונה עשויה להיחשב כמילה לא נקייה שיהיה צורך להמירה במילה "נקייה". הקדשים והקדשות - אנשים שקיימו יחסי מין במקדשי האלים כחלק מהפולחן היו תופעה מוכרת בעולם המסופוטמי, והתורה מצווה לא אחת על הימנעות ממעשים כאלה. אני רק לא יודעת כרגע זה מה היה המונח ששימש לצורך כך בלשונות השכנות (לכן אמרתי צריך עיון. סופ"ש זה לא הזמן לזה) נראה לי שהיא מכונה קדשה כי היא עושה את זה במקדש, ויש בזה משחק מילים ציני ולא משום שהשורש מכיל את שתי המשמעויות. ויש להוסיף שבמקרא מוזכרת הקדשה גם בלי קשר לפעילות פולחנית ולאיסורים הללו (למשל בסיפור יהודה ותמר, בראשית לח. פעם אחת נאמר זונה ופעם אחרת קדשה). לכן זה לא נראה לי מקרה פשוט בהזדמנות אחרת אוסיף עוד (אם יהיה)

 

[hillelg]

קדשה

בעבר, היה מקובל באמת לומר שהיה פולחן של זנות במקדשי האלילים הכנענים, אך התיאוריה הזו כבר פחות מקובלת. אני מחזיק אצלי מאמר בשם 'הקדש בספר מלכים ובמקומות אחרים', מאת מאיר גרובר (מהרבעון 'תרביץ' נ"ב), ובו הוא מביא ראיות רבות לטענתו, שלא היה מוסד כזה, ומשמעותו של 'קדש' אינה אלא כהן-דת של עבודה זרה, בעוד ה'קדשה' אינה אלא זונה כפשוטה. עד כמה שראיתי בעוד כמה מקומות, טענתו הולכת ומתקבלת.

 

[זולל מישמישים]

מקדש קדושה גבר אשה

למיטב ידיעתי בתרבויות רבות היה נהוג סקס פולחני, והיה קשר בין מקדש, קדושה ויחסי מין. למשל במאמר הזה: הזונות הראשונות היו כהנות במקדש