ג´ינג´ית -את צודקת במאה אחוז!!!!
אני מסכימה שאף פעם בעל החיים לא אשם ,כי אין לו כוונת זדון ,אבל לפעמים תכונות האופי שלו: תוקפנות ,תגובה קיצונית לגירויים וכו יכולים לסכן את הסובבים אותו. אז מה אם בני הזוג ידעו שהכלב מתרגז כשהם לידו? אני בטוחה שהם לא צפו את התגובה שלו ולא הרגיזו אותו בכוונה: שימו לב:הכלב קרע לאישה חצי פרצוף ,זאת עובדה ,זה אומר שהוא מסוכן ,זה אומר שיש לו יכולת לפצוע קשה ואפילו להרוג !! כמו שג´ינג´ית אומרת: אף אחד לא יהיה מוכן להכניס כלב כזה הביתה (חוץ מזמן......) אז איזה גורל צפוי לו? לדעתי גורל גרוע ממות !! אני חושבת שמי שאשם בכל התסבוכת הזאתי ,זה מי שמרשה לאנשים לגדל כלבים שיש להם אינסטינקטים מאד חזקים של תקיפה ,חלק מהכלבים האלה ,במצבים מסויימים מאבדים שליטה ותוקפים -כי זה מה שהם יודעים לעשות (לא אשמתם -אשמת הגנים שלהם !) ושאף אחד לא ינסה להפוך אותם לשיות שקטות שלא מסוגלות לפגוע בזבוב. אני אספר לכם מקרה: אחותי כשהבת שלה היתה תינוקת בת פחות משנה ,הלכה לתומה ברחוב ,פתאום קפץ כלב (נדמה לי דוברמן) מעל גדר יצא מחצר של בית ונתן לאחותי ביס רציני ברגל (מזל שלא פגע בה יותר קשה ומה היה קורה לו היה תוקף את התינוקת?) ,אחותי בכלל לא ראתה את הכלב (הוא היה בתוך חצר) ובטח שלא התגרת בו ,אבל עובדה שבא לו לתת לה ביס ,כי זה כניראה טבוע בגנים שלו !!!! אני חושבת שמה שצריך לעשות זה להוציא גידול של כלבים מסוכנים במיוחד מחוץ לחוק ,ככה לא ירבו אותם וככה לא יווצרו מצבים מסוכנים כאלה.
