לאור בקשת הקהל...

[ויימס]

../images/Emo58.gif הצתה מאוחרת, אבל...

תמיד כשאמרו לי שמישהו ימות ב-Last Hero חשבתי שזה יהיה סתמרוח. וזה אפילו מצא חן בעיני. עכשיו אתם תגידו: "אבל נטע, הוא הדמות האהובה עליך, איך את יכולה להגיד זאת?" ובכן, אני דווקא אוהבת שדמויות נחמדות מתות בתנאי שזה יפה, מרשים, למען השגת המטרה אותה הם חייבים להשיג בספר, וקורה ממש לקראת סוף הספר. כך אפשר להנות מהדמות לאורך כל הספר. כמו שהדרקון מת בסוף לב הדרקון, והאביר מ'החרב המוכתמת', ואנטיגונה, הבן של קראון ואישתו של קראון בסוף של 'אנטיגונה'. אני פשוט אוהבת לשבת עם ארגזים של טישו ולבכות. חוץ מזה, במקרה של סתמרוח זה אשכרה לגאול אותו מייסוריו.

...רומיאו ויוליה (אבל אני לא אוהבת אותם וגם לא את המחזה... זו הייתה רק דוגמא).

 

[Athaclena]

אני קראתי אותו לפני ששמעתי עליו

אז לא היתה לי בעיה כזו. אז מה דעתך על הארי פוטר?... אבל בטח עוד לא קראת, זה עוד לא יצא בעברית. לא ראיתי את לב הדרקון ואני בכלל אוהבת סוף טוב ושמח - והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה.

 

[ויימס]

אני אוהבת סוף שמח. אבל יש ספרים

שזה פשוט מתאים להם סוף עצוב. אבל אני תמיד כותבת סופים שמחים. וגם אם אני הורגת דמויות אני מחזירה אותם לחיים. זה מאוד לא מקצועי ולא אמין. על איזה מההארי פוטר את מדברת? קראתי ארבעה מתוך החמישה שיצאו בעברית. אבל נראה לי שאני אחכה שכולם יצאו באנגלית ואז אקרא אותם שוב מההתחלה כי כבר הספקתי לשכוח מה קורה שם (במבטא ערסי) חוץ מזה שיש שם איזה אחד שקוראים אותו הארי ויש לו ברק במצח. ספויילר לספר החמישי: לא קראתי, אבל סיפרו לי שסיריוס מת! לא רוצה! שיהרגו את הרמיוני, היא הרבה פחות מעניינת! למרות שהזדהיתי עד מאוד עם תסביכי החרשנות שלה. בייחוד איך שהיא התעסקה עם הזמן בספר השלישי כדי שהיא תוכל ללמוד בכל המגמות! זה כל כך חולני!

 

[Athaclena]

אני לא נתתי שיגלו לי לפני שקראתי.

שונאת ספויילרים. וחברה שלי שאלה אנשים מי זה שמת! התכוונתי לחמישי, והוא יוצא בעברית השבוע... בכלל הארי ממש עצבן אותי בספר, האגו שלו גדל משמעותית ולא אכפת לו מהחברים שלו והוא כל הזמן מתבכיין ובקיצור מתנהג כמו מתבגר חסר שכל.

 

[ויימס]

כנראה היא רצתה שזה יראה אותנטי

משברי גיל ההתבגרות וכ"ו. בנוגע לספויילרים, אם אני שומעת שמישהו מת אני חייבת לדעת מי! אני יותר מדי סקרנית.

 

[Athaclena]

אני מוחה בתוקף!

כבר שמתי את אחד משלי ונראה לי שרק את התייחסת...

 

[l o r e]

מתי זה קרה?

 

[Athaclena]

הנה הקישור...

ממש פה. אפשר גם להעתיק אותו לפה שכולם יוכלו לדסדס (לא יודעת מה יש לדסדס בו אבל לא נורא)

 

[l o r e]

קראתיו כבר אז, אך לא הגבתי משום מה

 

[Athaclena]

מעולה. אז אפשר להאשים אותך בהכל ../images/Emo8.gif

 

[The Mad Hatter]

אוי, זה נחמד נורא...

פעם עשיתי דו"ח קריאה על "צבע הכשף" והייתי צריכה לנתח את דמותו של סתמרוח, אבל איבדתי את זה (אני לא יודעת עד כמה אפשר לנתח את דמותו של סתמרוח. למען האמת, הוא אחת מהדמויות היותר שטחיות של פראצ'ט. אבל אנחנו אוהבים אותו בכל זאת *_*). בכל מקרה, זה יכול להיות רעיון נחמד-לעשות פינת יצירה של חברי הפורום (אני מוכנה לתרום ציור של "אחיות הגורל") ואז גם יהיו לנו מאמרים אמיתיים! (אגב, *זה* יכול להיות פרויקט פורומי. כל אחד ייקח על עצמו ספר לנתח. וגם לא מקבלים על זה ציון) * ובקשר להודעה בקובץ הוורד-גם אני עשיתי ככה פעם ולאט לאט התדרדרתי ל"העתק" בלבד. בכל מקרה, אם אני כותבת הודעה ארוכה ומעתיקה אותה היא נשלחת מהר וחלק, וכשאני לא שומרת, המחשב נתקע. זה חלק מהכיף. :/

 

[ויימס]

דווקא סתמרוח לא שטחי כפי שהוא

מעדיף לחשוב... ניתחתי אותו פעם (בהמשך לשיחה על האסוציאציות ל'לשון נופל על לשון', כרגע דמיינתי את עצמי עושה את זה מילולית. אני חייבת להשתלט על חיידק ה'לדמיין דברים כפירושם המילולי'!). כמעט תמיד בשלב מסויים של העלילה הוא לוקח את העניינים לידיים ומציל את המצב, וזה דווקא בשלב שכן יש לו את ההזדמנות לברוח, ופתאום הוא שוכח מזה. עמוק בפנים הוא יודע בשביל מה הוא מוכן להילחם, והוא גם יסתכן ויוכיח את זה (אבל לא בלי להתבכיין הרבה בדרך), אבל תמיד אחרי שהוא עושה מה שהוא צריך לעשות, במקום ללמוד משהו על עצמו, הוא חוזר לנקודת ההתחלה. גם אם הוא מגיע לאיזו הבנה בקשר לחיים שלו, הוא מעדיף להתעלם ממנה ולחזור ל"אני מכשף כושל ופחדן", כי נוח לו ככה. זה מה שהוא מכיר. זו הטרגדיה של סתמרוח. אבל אל תרחמו עליו, הוא מביא את זה על עצמו. הוא דמות מעניינת ומורכבת ואני חולה עליו... Praise Rincewind!!! אני תומכת בתלהבות ברעיון שלך, כובענית! לדעתי זה רעיון טוב להכניס את השיר על אזירפאל וקרולי של Athaclena ואת הדיאלוג של איש הקציר למאמרים (שמעת, אור? אגב רשימת המאמרים, צריך להוסיף לרשימה של כל הספרים את הספרים שחסרים. לא יודעת מה הם. נו, החדשים), וחוץ מזה אני אקליד את הדיאלוג של מוזיקה ואראה לכם גם אותו, וגם ת'עבודה בספרות על אור מופלא. ואז גם הם יוכלו ללכת לשם. יש כל מיני ציורים שהייתי מראה אם היה לי סורק, אבל כשאניח את ידיי על אחד זה יסודר. שיר חזיר הבר והבוחן באנגלית על אור מופלא לא נמצאו וכנראה שאבדו כליל. הפכתי הסופ"ש את מגירת המיטה שלי והמקום היחיד הנוסף שהם יכולים להיות בו מחוץ למזבלה האיזורית הוא המחסן. אם אמצא משהו, תדעו על כך! (בזכות הפורום הזה אני עושה סדר בבית, ההורים שלי ממש מאושרים!) ראינוע ומכשפות בחו"ל לא יוקלדו מחמת האורך. ובנוסף לכך, אני רוצה לנתח את מעשי קסמים! שכל אחד יגיד איזה ספר הוא רוצה לנתח. יש לי רעיון לעוד פרוייקט אבל זה בפעם אחרת. קודם נהרוג תורכי וננוח (איזה ביטוי אלים!). אנשים שעושים עבודות על טרוש הממוש יוכלו לבוא לפה ולקחת מאיתנו סיכומים וזה יגרום להם להבין דברים יותר טוב!!! *_* וווייייי! ^_^ ...שימו לב כמה אופטימית עושה אותי שירשור מסכן אחד ששותפים לו ארבעה אנשים. עצובצוב... אז, אנשי הפורום, הגיבו נא, למען הבריאות הנפשית שלי!אל תשאלו מה הפורום יכול לעשות למענכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות למען הפורום!

 

[Athaclena]

אכן צעדים קיצוניים

הנה הבוק ריפורט שלי על Truckers להנאתכם הנתונה-בספק. הייתי כותבת הרבה יותר אבל היה צריך 200 מילים. כמו שזה הייתי צריכה לעצור באמצע נקודה B. נא לסלוח לפיסוק הדמוי-Carrot לעיתים, הייתי צעירה (יחסית). הטקסט מובא במלוא מקוריותו והכנסתי רק את התיקונים שהמורה שמה (חוץ מהתיקונים שלה ל-nomes, היא כל פעם הוסיפה G).

Book report: Did you learn anything from this book that can help you in life? Explain. Truckers, by Terry Pratchett There is something that Masklin, the main character knows that I found interesting: He has to do an impossible task, so he has to ‘chop it up into a number of merely very difficult tasks, and break each one of them into a group of horribly hard tasks, and each one of them into tricky jobs, and each one of them…’ Masklin also has an example: he’s four inches high, so if he hunts a rat, it’s an impossible task to get it from the wood to the hole where he lives. But it’s not an impossible task to drag it a little, so he does that, then has a rest, then pulls the rat some more. What he has to do is to get his fellow nomes out of the store before it’s demolished. This is completely impossible because: A. The store nomes have lived in it from 1905 till now (in the nineties) and so many generations have stayed there that the nomes don’t believe there is an outside any more. If there is no outside they have nowhere to go to, & they’re too comfortable to leave, & anyway, many of them don’t believe that the store will be demolished B. If they run away from the store, they want to do it in a lorry. And they want to take useful things with them, & they have to find out how to drive a lorry and much more. There are more problems, but my point is, Everything together is impossible, each part by itself is hard, and so on. In the end, they all run away from the store. Mission accomplished!​

נו, מה דעתכם?

 

[ויימס]

היי, זה אפילו יותר קצר משלי!

המורה שלכם לא רצתה יותר?

 

[Athaclena]

כתוב בהוראות 200 מילים

והיא נתנה לי 100 אז כנראה שזה בסדר. ורציתי לכתוב עוד, אבל הדף נגמר ואולי גם הזמן (לא זוכרת כבר)

 

[ויימס]

אהה, הבנתי.

היא הרבה יותר חכמה מהמורות שלנו, שהניחו לנו לכתוב ללא הגבלה וכך נאלצו לקרוא הררים של נייר, בעיקר באדיבות ידידתכם הנאמנה, שכפי שסיפרתי לכם כבר 367432 פעמים, כתבה בוק ריפורטים בעובי 35 עמודים. עד שהבנתי שזו אכזריות לשמה.

 

[Athaclena]

אכזריות לך או למורה?

אני חושבת שתמיד עשינו בוק ריפורטים בכיתה אז 35 עמודים היה קצת מעבר ליכולתינו... לרוב לא היה לי כזה הרבה לכתוב, אבל זה לא הקטע שלי.

 

[ויימס]

../images/Emo6.gif גם וגם,אני מניחה...

אני דווקא מהאלו שכותבים 8 עמודים לכל מבחן. מז***ת ת'שכל. בוודאי הבחנת בזה!

 

[Athaclena]

אני שנאתי את המקצועות האלה

ספרות והסטוריה. אם יודעים, צריך למתוח את זה. אם לא יודעים, צריך להמציא. בלעכס. וגם לא אוהבת לכתוב - בת דודה שלי נקמה בי פעם כי לא כתבתי לה. היא צרפתית, והיא באה לבקר פה עם אמא שלה בלי להגיד לי. ידעתי שדודה שלי באה, לא ידעתי על הבת-דודה. הם הסתירו את זה ממני, על השאר ידעו. וכמה ימים לפני גם דיברתי איתה בטלפון ואמרתי לה שבעסה שהיא לא באה... היא פחדה לדבר איתי כי היא חשבה שהיא תגלה לי בטעות. בסוף נסעתי לנמל התעופה והייתי לגמרי בשוק כשראיתי גם את הבת-דודה. וכל זה כי לא כתבתי לה מכתבים. גם אח"כ לא כתבתי לה, זה לא שינה שום דבר.