אני חושב שדווקא כאן יש מקום לדייק.
דווקא כאן יש מקום לדייק לחדד ולהבהיר, במיוחד כאשר המילים שלעיל נאמרות ע"י מי שאינו מצוי בכתביו של ליבוביץ ובהגותו מאחר שמעבר לניסוח הפיוטי שלך קיים הניסוח הפרוזאי והיבש של ליבוביץ שמלמדנו שאין דבר כזה באמת "קרבת אלהים" אלא לכל היותר המאמץ הנצחי לקירבה בלתי מושגת זו, ואין זה כך בסופו של דבר ולמען הדיוק ( מבחינתו של ליבוביץ ) שהקרבה נוצרת תוך כדי קיום המצוות, אלא קיום המצוות - היא היא הקירבה עצמה !
ראי, ליבוביץ לא חדל מללמדנו שאין לאל תארים ושכל תואר שהוא, הרי הוא בבחינת אלילות. רק לאחר שאדם מכיר עד עומק תודעתו באמת הזו, רק אחר כך "מותר" לו לומר את הצירוף המליצי שכתבת : שהמטרה היא "הנכחת קיומו של השם ". המשפט הזה טעון מאד מבחינה אמונית אם לא מעבירים אותו דרך המגרסות הפילוסופיות הליבוביציאניות המבקשות להשמיד כל צל של "הנכחת קיומו".
המשפט הנפלא שהבאת מליבוביץ הוא אכן אחד המשפטים המרשימים ביותר לטעמי והוא חופף במידה רבה את מה שכתב ר' יהודה הלוי בשירתו : " ... דרשתי קרבתך, בכל לבי קראתיך, ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך ".
לגבי עצמי - אכן נכון הדבר שאינני היום יהודי מאמין שומר מצוות. לעתים אני שומר אי אילו מצוות אולם כאמור זהו אקט נפשי, נוסטלגי, אמוציונאלי - וככזה הוא נטול אמונה דתית לחלוטין. אל ליבוביץ הגעתי כאשר אמונתי באל כבר הייתה רופפת ומלאה ספקות וחשבתי שיהיה בכוחו לחזק אותי. ליבוביץ היה עבורי כמו לרבים ממאזיניו וקוראיו הלגיטימציה האינטלקטואלית הבכירה ביותר למה שהם חשו בתוך לבם ולא יידעו להביע כמוהו. כל מה שלמדתי ממנו "תרם" להתנערות מכל תודעת חיוב דתי. יש אנשים שמעידים על עצמם שליבוביץ קירבם לדת. אותי הוא הרחיק מאלהים אבל קרב מאד לכל העיסוק והלימוד במחשבת ישראל ובכלל, ולמעשה אני זוקף לזכותו כל מה שאני יודע - או חושב שיודע כיום, בעיקר בענייני מחשבת ישראל לדורותיה.
מאחר שאני בא מבית דתי, מחנוך דתי ומעשייה דתית רבת שנים וכן מרקע חברתי/לימודי דתי - אני מרשה לעצמי לייצג בפורום זה את אותה "יהדות מסורתית היסטורית" ( שימי לב למירכאות ) שליבוביץ לעתים מציג אותה בלבוש פילוסופי. בעיני - כמו גם בעיני רבים אחרים הצגה זו היא אפולוגטית, בלתי מעשית ומתעתעת. הצגה פילוסופית אליטיסטית זו, במידה שהיא מוצגת כך שניתן לחשוב שהיא היא פניה המסורתיים היסטוריים של היהדות גורמת לי ל'שחק אותה' מתקומם ולהביע בכל לשון מחאה נחרצת. שכר ועונש, גן עדן וגיהנום הם יחד עם עוד נושאים ומושגים נוספים מרכיבים מהותיים לדת, אולי לכל דת. ניתן כמובן לפרש אותם כיד הדמיון אולם פירוש פילוסופי של מושגים אלה ( אם בכלל ) מפקיע אותם מעולמם הטבעי ויוצק בהם תכנים חוץ-דתיים, תכנים מעולם הפילוסופיה החילונית/כללית שהיא קטגוריה רציונלית המחוייבת לכללי הלוגיקה - בעוד שהדת משוחררת לחלוטין מכל מחוייבות ללוגיקה בכל הנוגע לעולמה העיוני. ( בניגוד להלכה שהיא מושתתת כמו כל מערכת חוקים משפטית על טכניקות לוגיות ).
