לאסף

[daphnal]

לאסף

אסף שלום. כן,זה נשמע מאוד מוכר. החיים פתאום נעצרים באמצע השום דבר ובום-אתה תקוע עם כל מני דברים משונים,סובל עד כדי תחושה שבא לך לנטוש את הגוף שלך,ולאיש,אבל איש אין משהו מעניין להגיד חוץ מאשר להראות עם פרצוף משועמם עד מוות. קראת ודאי את "בית האלוהים". קראתי אותו מזמן אבל בשנתיים האחרונות מצאתי עצמי ניזכרת עוד ועוד ולא יכולה להתעלם מהתחושה שאני בס"הכ עחמ"ש.(עוף מחדר המיון שלי...). אגב,לונדון,במקרה שלי,נהדרת אבל הקור שלה יכול להרוג אותי. בפעם האחרונה שהייתי בקנדה,וזה היה לפני שכל הספור התחיל,הייתי היחידה שקפאו לה הרגליים ופשוט לא יכולתי ללכת מרוב כאבים ! גם הפריחות חוגגות אצלי דוקא בקור עז כך ש... אז אסף,בן כמה אתה ומה אתה עושה היום? האם הצלחת להמשיך בלימודים? איך התפרצה המחלה אצלך? מה היו הקריטריונים שנתנו את האבחנה החד משמעית בסוף? נשתמע. דפנה.

 

[מתושלח הצעיר]

תוספת ל-אסף

תודיע לנו לפני שאנחנו מתחילים לקרוא - כמה כוסות קפה להכין !! מתושלח הצעיר

 

[daphnal]

כלומר?

יש כאן הומור שאיני מבינה...?

 

[מתושלח הצעיר]

כוס קפה

זה לא הומור - זו עובדה, חלק מריפוי הלופוס הוא הרגשה טובה ! סיפורי אסף - מרתקים (לפעמים הוא גומר אותם מוקדם מדי) על מנת להתענג עד הסוף, רצוי להתרווח ב-כורסא, לתפוס תנוחה נוחה ויחד עם כוס קפה זה ............................................. אני מנסה להמר - כמה כוסות קפה עלי להכין על מנת להגיע לשילוב המושלם ! וכל בקשתי הייתה מ-אסף (שרבוטי ידו הם אדירים) לתת לכולם הארכה כזו ! הידד מתושלח הצעיר

 

[lupland]

דוד. חברי היקר

דוד.למרות שהמחשב היה פתוח כל היום רק באתרים אחרים ולרגע לא חשבתי כי תהייה פעילות כאן הנה אני כאן.אבל הספגטי על האש ככה שיקח קצת זמן עוד מעט משיב

 

[daphnal]

מחכים לך

טוב,אני אצטרף יותר מאוחר,מחכה לשמוע את ספורך המעניין-קפה לא בעסק אצלי-אבל איזה גודל טרמוס להכין ?

 

[lupland]

להמתין עם הקפה לקפה של הבוקר

דפנה דפנה היקרה.בזה הרגע מחקתי מה שכתבתי בעמל רב שעה וחצי.הייתי כבר בשוואנג עד שהגיע טלפון מברצלונה.חגית.שנסעה לשם לפני חודש בתור מאפרת יחד עם הצלם שלה התחילה לספר על החיים המשוגעים שהיא עושה שם.וכמובן ש "אתה חייב לבוא לכאן.ומייד".אבל אני.אני זקן כבר לרחבות הריקודים הציבוריות.יש כאן מישהוא/מישהיא שרוצים לנסוע? מסיבות עם דוגמנים ודוגמניות מכל רחבי העולם...אם זה מדבר למישהוא כאן.דוד.מה דעתך? "עוד זה מדבר וזה בא" נכתב בספר איוב.ואכן.כבר סיימתי לדבר ונכנסתי להמשיך בכתיבה כשלפתע שחף מהטכניון טילפן."אחי.תגיד מברוק.יש לי את הטלפון שלה".אז מה אני לא אגיד לו מברוק? ומי זאת איריס לעזאזל עד אתמול רקמנו תוכניות כיצד מצליחים ליצור פגישה עם עדי נוימן ומחלצים אותה מאותו בן למשפחת המליונרים היהודית מניו יורק...איזה רוקאפלר אחד.אני כבר לא עומד בקצב אמרתי לו.למה שלא תשב כמוני בבית ותפסיק להתעלל בבנות המין היפה אמרתי לו.אבל במקום התחלנו מעלים תוכניות.היא אמנם נתנה לו את הטלפון והם לומדים יחד רק את שעורי המחשב.וזה רק בימי חמישי.היום? אסור בתכלית האיסור.היא עוד תחשוב שהצליחה "להפיל" אותו ואז תתיחס אליו בהתאם.גם על מחר אסור.אחרי הכל יום שישיץרק אתמול הכירו וכבר להזמין אותה ליציאה של יום שישי.לא לא לא.שתשב בבית ותחכה.מי יודע.אולי אם הוא באמת מצא חן בעיניה היא תספור שעות? ואולי דקות? אך.איזה כיף זה להשיא עצות כנגד האויבות שלנו.התעללות זדונית מכוונת.גם את יום שבת פסלנו.עדיין "רגיש" מדי.יותר מדי "מחובר" לסוף שבוע.לבסוף הוחלט על יום ראשון.סתם יום פשוט.רגיל.בדיוק כמו שהתחלה צריכה להיות...פשוטה...רגילה...זיקוקים???זה נשאיר לסרטים.חבובה כאן זו המציאות!!! לכן דפנה אני מתנצל בפנייך הערב.עוד מעט יגמר המסחר ואני רוצה לסכם את היום שהיה.כך שמאוחר יותר אני יכתוב.ואחרי הכל.אלו השעות הטובות ביותר של הכתיבה שלי...המקלדת רצה לה...

 

[daphnal]

לילה טוב

אין שום בעיה. אתה גם לא חייב אם זה לא מתאים עכשיו. תכלס, עדיף לדבר על חיי רווקות מעניינים מאשר על עוד פרק כואב או שריר שלא עומד בעומס כך ש- חוץ מזה,לנו הנשואים זה רק מכאיב ...אתה יודע,שאי שם יש כאלה שנהנים מהמשחקים שאנחנו כבר שכחנו. בגילי המופלג וניראה לי שהוא יותר משלך באיזה שתיים קטנות,זה די משעשע לקרוא את מה שכתבת אז תמשיך.זה מעניין ומרענן. ביללת זאבים חרישית-לילה טוב. daph

 

[מתושלח הצעיר]

מוצרי מזון

אסף - הבישולים שלך משתווים ל-סיפורים שלך ? אם כן - ב-כנס הקרוב צריך לפתוח שולחן ! מתושלח הצעיר

 

[gaia20]

מישהו אמר אוכל??../images/Emo12.gif

זה כבר מוצא חן בעיני!!!! אסף, באמת איך הבישולים שלך?.... הכי חשוב, איך אתה מכין שניצלים? ואורז? ספגטי??

 

[lupland]

לא התכוונתי...אבל יצא כך

השעה 1:15 כבר.רוב החברים כאן ישנים.לופ.על הספה המדוברת מהסיפור של שלשום ישן לו כבר.קרוב לודאי שהתעייף מהטיול שהיה לנו אחה"צ בשדות.שם.באחד העיקולים נתקלנו בכלב קטן.חסר בית שקרוב לודאי נזרק לא מזמן ומחפש לו אדון חדש שיאסוף אותו לביתו ויעניק לו קצת מזון וחום אנושי.והוא.הכלב.יעשה את אשר טבוע בגניו.ישמור על אדונו עד חרוף נפש.ולעולם.לעולם לא יסור מפתח ביתו.כי גם זה טבוע עמוק בו.הוא ירש זאת מאבות אבותיו וינחיל זאת גם לצאצאיו.בטח יצא לחלקכם להיות במצב דומה לזה בעבר.אחד מאותם מצבים שהייתה רוצה שלא להיות נוכח אבל זה קרה...ויקרה. כבר לפני המפגש ראיתי אותו רץ לו בשביל.הוא לא ראה אותנו מכיוון שאנחנו היינו בשביל אחר כאשר השיחים מהצדדים מנעו מלופ ליצור קשר עין.אבל אני ראיתי אותו לפני.ואז כאשר נחשפנו לפתע כולנו בלם לפתע אותו הכלב עמד כמה שניות והסתכל עלינו.ואז.עם הזנב בין הרגליים החל לנוס כלעומת שבה.לופ כמובן זינק לכיוונו אבל הרצועה שבה היה קשור אלי מנעה זאת ממנו.אבל אני המשכתי ללוות במבט את אותו הכלב כשהוא ממשיך לרוץ ולנוס מאיתנו.הוא רץ ורץ ורץ...לשום מקום מיוחד.כל אחרי הצהריים וגם עכשיו אני עדיין חושב עליו. בגיל 16.בזמן שהחברים שלי עוד גידלו חמורים אני הבאתי סוס!!! אמא כמעט התעלפה וכמו בלא מעט בתים בארץ הראשון שחטף על הראש היה...אבא (שבכלל לא הבין מה הוא עשה.והוא באמת לא עשה דבר.הוא פשוט רק...היה מופתע לא פחות ממנה).אותו סוס "נעלם" אחרי שבועיים ושנים מאוחר יותר.בזמן שהייתי בצבא סיפר לי בחור אחד שאותו אדם שממנו קניתי את הסוס כבר נמצא מאחורי סורג ובריח מזה כמה שנים בשל "התנהגות לא נאותה עם החברה". "על גופתי המתה" אמרה אמא שוב כאשר הודעתי בחגיגיות לאחר שהשתחררתי וצברתי כמה שקלים כי אני עומד לקנות סוס שוב פעם.אלה שהפעם כבר הייתי עובד מן המניין בעסק המשפחתי.ואבא.שלא סיים תואר ראשון במנהל עסקים ואשר נחסך ממנו ללמוד ולהכין עבודות במקצוע אשר עונה לשם "התנהגות ארגונית" ואשר בו למד המנהל לעתיד כיצד לנהוג בין השאר בניהול משא ומתן כזה או אחר ידע נוסחאות פשוטות של החיים.ובנוסחא שלו הוא הבין כי מתן רשות גידול ואיחסון סוס בחצרו ימנעו מן העובד המצטיין שלו מללכת בעתיד.עד היום אינני יודע כיצד הצליח אבא למנוע מאמא מלהשליך את גופתה אך זה כבר איננו משנה.העיקר הוא כי שבועיים לאחר מכן הובא לביתנו מסגר שמומחיותו היא בבניית מבנים מסחריים גדולים ובתקציב שאז היה שווה ערך לשלוש משכורות שלי הוקמה אורווה לתפארת בחצר ביתנו. את ויני פגשתי במקרה בקיבוץ נען.חבר שלי ביקש לקפוץ לבקר חבר אחר ששרת איתו ביחידת המסתערבים ואשר נפגע קשה באחת הפעולות.בזמן שישבנו שם אמרה אימו של אותו חבר כי נולדו 4 סייחים באורווה של הקיבוץ וכי רצוי שנלך לבדוק.מה אגיד לכם.זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.או מה שאנו מכנים בשפתנו-היה קליק ביננו.ויני אז הייתה בת 5 חודשים ונשאר לה עוד חודש עד לגמילה.בת גזעית לסוסי הקוואטר הורס האמריקאים.עם צבע גוף שנקרא פלומינו.יען בספרדית-זהב.את השנתיים הבאות העברנו ויני ואנוכי בטיולים רגליים בפרדסים של אבן יהודה (אותו מקום שהולך איתי היום לופ ואני מכנה שדות.ואם חשקה נפשכם בעץ תפוז-גשו למשתלה הקרובה).כבר אז איבדתי חלק מן השפיות.בשעה שאת לופ עד היום אני לא מסוגל לצאת מהבית מבלי שיהיה קשור לרצועה עם ויני זה היה אחרת.רק נכנסנו לפרדסים וכבר שיחררתי אותה.אני צעדתי לי בזמן שהיא חטפה לה לעיסה פה ולעיסה שם וכל פעם שהתרחקתי ממנה פתאום שמעתי את שעטת הפרסות מאחורי.את רוב השפיות איבדתי כאשר הייתי משחק איתה מחבואים.כן כן.לפעמים בזמן שהיא הייתה עסוקה בללעוס עשב הייתי מנצל רגע של חוסר תשומת לב מצידה וקופץ לתוך פרדס.ואז נהנה לצפות בה כשפתאום היא הבחינה שאני אינני.איזו תמונה יפה זו הייתה.היא הייתה נמתחת כולה.מחדדת את חושיה ע"י נשיפות ושאיפות דרך האף ואז הייתה מתחילה לצהול.וכאשר חשפתי את עצמי היא נהגה לקפוץ על שתי רגליים (ולפעמים גם להעיף זוגיים עם הרגליים האחוריות...) בבוא הזמן ויני נשלחה לאילוף בחוות ורד הגליל בצפון.באחת השבתות באתי לבקר אותה והמאלף הוציא אותה למנאז'.ושם חיכתה לנו הפתעה נוספת.המאלף חשב שזה קטע שלקוח מסרט.לאן שלא הלכתי מסביב ובתוך המנאז'...הילדה הלכה אחרי.וכאשר החלטנו לצעוד לכיוון המסעדה נשמעו צהלות חזקות מאחור וכשהסתובבנו...הילדה שלי קפצה מעבר לגדר. המשבר.כמו ברוב מערכות היחסים לא אחר לבוא.לאחר האילוף גילתה ויני כי אני אינני רוכב מקצועי ואולי זה היה הרעיון שאני אשב מעתה והלאה על גבה מה שלא מצא חן בעיניה ומכאן והלאה חילוקי דעות לא מעטים היו ביננו.וכל רכיבה הייתה לפי הקפריזות שלה.הירפתי מהרסן? נהגה להשתולל ולעשות כרצונה.הידקתי את אחיזתי בה? התנהגה כמו ילדה טובה (תרתי משמע? אני לא אמרתי זאת.מי הבין זאת כך? שיקום...) שיא השיאים היה לאחר שההריון "נקלט".ומהרגע שיצא הסייח נאסרה עלי הכניסה לאורווה בימים הראשונים לחלוטין.אז כבר פניתי לעזרה מיקצועית לשיקום המערכת ביננו ואכן הטיפול הצליח.אבל גם לאחר שגדל הסייח והגיע לשלב שבו אמור היה לצאת לדרכו לעולם הגדול ואני לתומי חשבתי כי עתה.משנשאר שנינו.נשקם בחזרה את אשר היה.אך לא כך חשבה ויני.היא כבר החלה נושכת ובועטת עד כי גמלתי בנפשי כי צומת אל חזור לפנינו ו...שילחתי אותה לדרכה. לאחר 4 חודשים כבר הייתי בניו יורק.ימי בראשית הלופוס שעדיין לא ידעתי כי הוא איתי.ואז הגיע הבשורה אלי כי ויני יצאה עם סוסים נוספים ואשר אליהם הצטרפו רוכבים ואשר ההוא שהוצמד אליה "שכח" כי גם סוס צריך מדי פעם לשתות והיא...התייבשה...ומתה כשהיא בסך בכל בת 5 וחצי ועוד שנים רבות לפניה. אז הנה סיפור קצת אחר.סיפור על אנשים ובעלי חיים.שמבלי להתכוון...כך יצא ואם תרצו להאשים מישהוא...תאשימו את אותו המסכן שפגשתי היום אחה"צ... נשתמע במשך היום אסף

 

[daphnal]

סיפורים.......

אסף יקר, סיפור מדהים. לא הספיקה כוס אחת של בוקר...אבל,אתה משאיר אותנו מתוחים-כאילו הפואנטה היתה בכלל משהו אחר.מאוד עצוב היה לקרוא את מה שכתבת. על מערכות יחסים עם בע"ח יש לי הרבה לספר. אחת מאהבות חיי היה תולי,החתול המדהים ביותר שהכרתי. לאהבה כזו-אפילו מאדם לא זוכים. נכון,הוא רק חתול אבל זה היה משהו מאוד מיוחד. אחרי 12 שנים של יחסים מדהימים תול נפטר מאי ספיקת כליות שאפילו שהדיאלזות שעשיתי לו עזרו. אולי הסוסה זיהתה את לופי וידעה שיש איתך משהו אחר מלבדה?

זה כמובן סתם בשביל הצחוק.... מה היה המשך הסיפור? תכלס,איך זה התחיל אצלך? שבת ארוכה עוד לפנינו,אשמח להמשיך לקרוא. יום טוב

 

[lupland]

סיפורים של תוך הלילה

דפנה.בוקר טוב. לא להיסחףףףףףףףףףףףף.סיפור נחמד. איך זה התחיל? סיפור ארוך.אני קופץ להורים לשתות קפה.גל צריך להגיע.הוא סיים שבועיים מילואים מתוך חודש וקצת שיש לו בתור מ"פ בגזרה המזרחית. להרתיח מים גם לך? כמה סוכר? נשתמע

 

[gaia20]

רגע, רגע... גם אני פו!!!!

לי כפית מלאה נס ו3 כפיות סוכר חצי מיים וחצי חלב.... מע' יחסים על בע"ח.... אתמול בדיוק דברתי עם מישהו שאני מכירה על כלבים וחתולים שגרים בתוך הבית, הבן אדם פשוט לא מבין איך אפשר להכניס את היצור ה"מסריח, משיר שערות, מזיל ריר, נובח ומילל" הזה הביתה.... אני מבחינתי ראיתי משו אחר- גאיה שלי היא היצור הכי מושלם בעולם. יש לי יצור מושלם בבית. אומנם בשנתיים הראשונות היו לי איתה הרבה תקלים... אבל זה רק בגלל שלא הבנתי איך היא חושבת, היה לנו קצר ענק בתקשורת. אחרי שהיא עברה אילוף די קפדני והוסבר לי כיצד הכלב חושב ומרגיש, הכל נהיה הרבה יותר קל. כמו כן, אני חייבת לשבח את פורום חיות מחמד כאן בתפוז, למדתי מהפורום הזה המון(ואם מישל במקרה קוראת את ההודעה הזאת- תודה על כל הידע שאת נותנת

) אז מה שרציתי להגיד כבר מההתחלה ובכלל שכחתי לכתוב (זה מה שקורה שאני מתחילה לדבר על גאיה), דפנה כתבה "לאהבה כזאת לא זוכים אפילו מאדם" רציתי להגיד לך שאת פשוט צודקת. כלב תמיד יקבל אותך כמו שאת גם אם יהיו לך 4 עיניים, 5 רגליים ו7 ידיים... גם אם לא תנקי את האוזניים במשך חודשים ארוכים גם אם לא תצחצחי שיניים בבוקר... לא משנה מה תעשי או לא תעשי... הכלב תמיד יאהב אותך- כמו שאת.

 

[ל3]

מסכימה עם כל מילה

מאז ששוקי ( בוני) הכלב שלי ניכנס לחיי הוא הביא איתו רק טוב והסב לי אושר. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו . הוא תמיד מרגיש מתי אינני חשה בטוב ותמיד הוא שם בשבילי מלקק , מקשקש בזנו ומנחם. אני כל כך אוהבת אותו

 

[daphnal]

צהרים...

הי אסף. אתה יודע ,חלק מהבעיה היא עניין של טעויות בשיפוט-אז תשמע...אולי הספור היה רק נמחד ופספסתי...

. מי זה גל? אתה שוכח שאני מאוד חדשה כאן כך ש... בכל מקרה-נס בלי קפאין,בלי סוכר ועם טיפה חלב ושיהיה מאוד מאוד חם. יש סיכוי שנשמע את ספור הלופי שלך? אני בשלב של לנבות להבין איך לא הבינו...דרך סיפורים של אחרים זה עושה את העניין קל יותר. ביי daph

 

[daphnal]

חיות-איך אפשר בלעדיהן לחיות?

מאוד מובן. מאז שאני זוכרת עצמי תמיד היה משהו מבעלי החיים בבית.קפודים,חתולים,כלבים,צבים,דגים,אפילו תנשמת... בכל אופן,ניסיתי להגמל ולא הצלחתי.חשבתי שאחרי המוו, של תול לא אוכל לאהוב אחר..זה בעצם מה שקרה.יש לי חתול מקסים אבל...אהבה הראשונה זה משהו אחר.כיף מאוד אתכם, סוף שבוע נהדר

daph

 

[lupland]

דפנה.לבקשתך..ולסיפוק סקרנותך..חלק א

היי דפנה.ושלום לכולם. הדר.מצטער.עם כמויות סוכר וחלב כאלה רצוי...שתביאי איתך מהבית.אני כבר אגיד לכוכי בזמן ההכנות לכנס כי יש לקנות כמות כפולה של סוכר וחלב בשל "התאבון הבריא" של הדר.בהזדמנות.שתתחתני.אני אביא לך קני סוכר לגינה ופרה (או שאת מעדיפה עז???) נקודת השבירה הייתה ביום שישי ה-6/6/97.זה היה אמור להיות עוד יום עבודה שגרתי.יצאתי בשעה 5:00 עם צוות של חמישה תאילנדים לכפר ויתקין.לאחד הלולים שם לצורך הזרקה של אנטיביוטיקה כאשר בתוכנית העבודה יום לפני נמסר לי כי לאחר מכן יש עוד משק במושב רמ-און ולאחר מכן-הבייתה.ע"פ החישוב שלי יצאתי מנקודת הנחה כי עד 17:00 נסיים הכל.אלה שממש לפני שסיימתי את העבודה בויתקין טילפן אבא ואמר כי הוטרינר שעובד בשביל גבעת חיים מאוחד בלול החליט כי חייבים עוד היום להזריק את תרנגולי ההודו הצעירים.אמרתי לאבא כי אני מעדיף לסיים קודם את רמ-און ואח"כ לבוא לגבעת חיים משתי סיבות.הראשונה-פסיכולוגית.יותר נעים לסיים את יום העבודה בידיעה כי אתה קרוב לבית.והשנייה-כשעובדים עם עופות צעירים יש בדרך כלל מקלחות וזה מאוד נעים לסיים שוב את היום עבודה עם מקלחת טובה ולא לחזור ג'יפה עם הסירחון עלייך (אם לא מוכרחים). אבל אבא בשלו וכך גם ענה לי גל (האח הבכור דפנה).הבנתי כי אם אעשה את מה שנאמר לי בניגוד למה שחשבתי יגרום לי להעביר את המשך היום בטרוף עצבים. המחשבה על לעזוב את העבודה כבר עלתה הרבה לפני.אך בכל פעם היו מוגבלויות שונות ולפיכך הייתי "מסונדל".אך לא הפעם.באותו יום כבר לא היה לי כלום להפסיד.ויני כבר נמכרה חודשיים לפני.הרכב ספורט-נמכר זמן קצר לפני.ומבחינה חברתית.הייתי "גרוש" כבר 4 חודשים מהחברה וכבר גרתי בבית חדש.מבחינה פיננסית הייתי יציב מאוד ולכן נשאר עוד דבר אחד לטפל בו.הנפש.הנפש לא ידעה מרגוע כבר תקופה ארוכה.ועם כל החיוכים והרוגע שהפניתי כלפי חוץ.בפנים כבר בערה הלהבה בדרגה גבוהה. מוסר עבודה לא היה הבעייה אצלי.כבר בחופשת השחרור שלי הנחתי את הצ'ימידן בצהריים וכמה שעות אח"כ כבר העמסתי עופות על משאיות.זו הייתה העבודה אצלנו.ידעתה שמתחילים לפנות בוקר כל יום אך לא יכולתה לדעת לעולם כיצד יתפתח היום.בשעה שרובכם כאן עובדים קרוב לודאי בעבודה פחות או יותר מסודרת.עם מספר שעות ידוע למעט תקופות מיוחדות שבהן אתם יודעים כי תצטרכו לעבוד קצת יותר.אצלנו לא היו חופשות.אין דבר כזה שנקרא חגים.והתקופה היחידה שחיכיתה לה בשיא האושר הייתה התקופה של המילואים.אוף כמה הייתי מאושר.גם מהמפגש עם כל החברים וגם...החופש. למה לא עזבתה לפני תשאלו רובכם.גם לזה יש תשובה כמו בחיים היומיומיים.זה קצת מורכב.אתה עובד בעסק משפחתי כשמסביב חברים שלך עדיין "נודדים" ובכל פעם מזכירים לך "כמה שלך טוב".המשכורת הייתה גבוהה מאוד ואיפשרה לי לקנות כמעט כל "צעצוע" שרציתי (למעט טיולים.לזה נדרש זמן.וזמן ...לא היה) ומעל הכל.כמו אצל רבים מכם."המלחמה" עם אבא לא נפסקה עוד מהילדות.ובמשך שנים פרישה היוותה בעיני נצחון לאבא.שגם אם הייתה חוזר אחרי יום עבודה של 20 שעות (והיו כאלה.אני לא מגזים.הכל רשום ביומנים שלי) עדיין כל מה ששמעתה היה "קדימה.שלך ת'חברה לישון ותגיד להם שיוצאים עוד 5 שעות" אבל באותו יום שישי כבר לא היה עוד שום דבר שיחזיק אותי כמו שכבר סיפרתי.וכך.במקום לנסוע לגבעת חיים שנמצאת במרחק של 5 דקות מכפר ויתקין...הופעתי בבית עם הצוות."קח" אמרתי ברשמיות והגשתי לאבא את המפתחות של הרכב."אני מתפטר".ובתגובה שמעתי כמה שזה לא אחראי.לא בגרותי ועוד ועוד.אבל לי זה כבר לא שינה דבר.אני כבר הייתי שלם עם ההחלטה שלי...אני יוצא לדרך חדשה ויהי מה. גל(האח הבכור) גר בדירה מתחתי.הוא כבר היה נשוי.ירדתי אליו בשבת ואמרתי לו שאני לא מתכוון לחזור וזה סופי.חשבתי שינסה לשכנע ולנסות להניע אותי אבל לא.אחי הגדול.הגבר שבגברים אמר לי-"סע.ודרך צלחה.אנחנו איתך" ביום ראשון בבוקר כבר היה כרטיס הנסיעה לניו יורק בידי.התאריך הקרוב ביותר היה לחודש הבא.אבל מה זה חודש בחיים אחרי הכל כשבפנים אתה מרגיש תחושת הקלה אדירה וקול פנימי בתוכך שאומר-אתה בדרך הנכונה. לאחר כמה ימים בבית חזרתי לעבוד את הזמן הקצר שעוד נשאר לשרוף.אחרי הכל עד אז לא ידעתי מה עושים במשך היום מלבד עבודה...

 

[lupland]

הפסקה

איזה חרבון.כתבתי כבר את כל חלק ב ולחצתי על שלח.אלה שאז הסתבר כי המערכת של נט ויז'ן נפלה. נחזור לכתוב את חלק ב בלילה או מחר שבת שלום

 

[daphnal]

מ ת ח

אסף מה יהיה, אתה יודע,במצבי(נו...) עודף לחץ משפיע רע ואתה, כל הזמן משאיר במתח... זה ממש חוסר הענות לצרכים הבסיסים... מחכה בכיליון עיניים ל

ביי daph