ירושלמי חדש1
New member
שאפו על הסקירות
בפעם הבאה שאהיה שם אתייחס בהחלט להמלצות שלך
בפעם הבאה שאהיה שם אתייחס בהחלט להמלצות שלך
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
לאס ווגאס על קצה המזלג
- פותח הנושא puppet
- פורסם בתאריך
רוזי וקיידי
New member
תודה רבה על הדיווח המושקע
דווקא המסעדה השלישית של גורדון ראמזי
גורדון ראמזי סטייק בפאריס לאס וגאס, היא המסעדה הטובה ביותר שלו מבין השלוש. היא גם היחידה שמסווגת כ- Fine Dining לטוב ולרע.
ממה שאני זוכר בביקור שלי שם זה הלך בערך כך:
(אגב - אמנם קורא פאסיבי, אבל כמי שמבקר בווגאס בתדירות די גבוהה, חשבתי להכניס כמה מילים)
הכניסה למסעדה ממוקמת בקזינו של מלון פאריס. שלוש מארחות ניצבות בכניסה ואחת מהן ליוותה אותנו פנימה דרך מנהרה. היא דיקלמה "המנהרה הזו מובילה אותנו מפריז ללונדון...". המשפט הזה הניב גלגול עיניים, אבל המשכנו פנימה. חלל המסעדה מרשים כצפוי ממסעדה כזו. בראש התקרה הגבוהה יש מין פסל זכוכית שנראה כמו קשקוש על נייר. המארחת הצביעה על הפסל והסבירה שהפסל הזה מראה את התנועות שגורדון ראמזי מבצע כשהוא מכין את הביף וולינגטון המפורסם שלו. עוד גלגול עיניים...
הושיבו אותנו בשולחן שממנו יכולנו לראות את המטבח (פתוח). זכור לי לטובה המלצר שלנו, בחור מבוגר בן 50 בערך שנתן לנו את השירות הכי טוב שקיבלתי ממלצר. בנוסף להבנתו במנות, הוא גם הבין בוויסקי, שזה, אצלי לפחות, מקנה לו נקודות זכות. אני גם זוכר לו לטובה שכשזוגתי שאלה אותו משהו ואיזה סועד מהשולחן ליד ניסה לשאול אותו שאלה תוך כדי, הוא פנה אליו ואמר לו בנימוס אך בתקיפות ואמר "סליחה, אני כרגע עם האנשים האלו". אולי חלק מהאנשים יחשבו שמדובר בגסות רוח מצד המלצר, אבל זה בהחלט היה במקום בעיני ונתן לי הרגשה שכשהוא מדבר איתי, תשומת ליבו נתונה אלי ורק אלי.
אני לא בדיוק זוכר מה זוגתי הזמינה למנה ראשונה אבל למיטב זכרוני הזמנתי כבד אווז כלשהו שהגיע במידת הצריבה המושלמת יחד עם פירה לבבות דקל ורוטב שהכיל ברבן, מייפל גלייז ועוד כמה דברים. היה טוב מאד אבל לא משהו שנחרת בזכרון. לעיקרית - היא הזמינה ריב איי עצום (עם עצם) ואני הייתי חייב לנסות את הביף וולינגטון המפורסם. המלצר הסביר שאת הביף וולינטון אפשר להזמין רק במידת צלייה אחת - רייר שזה מצויין מבחינתי. תסלחו לי שאני לא זוכר איזה תוספת ואיזה יין הזמנו אבל כל העסק הזה היה לפני שנה בערך. הסטייק שהגיע לבקשתה במידת צלייה וול דאן (ככה היא אוהבת) היה טוב מאד. הרבה סטקיות לא יודעות להכין סטייק במידת צלייה כזו והרבה פעמים הם פשוט הורגות אותו, אבל שם זה באמת היה טוב. במיוחד עם ריב איי משוייש הייטב שיש בו אחוז שומן גבוה יחסית שגורם לבשר להישאר עסיסי גם כשהוא עשוי . לסטייק הזה לא היה כלום על הביף וולינגטון. מתוככי הציפוי הפריך והטעים, גילפתי את אחד מנתחי הפילה הטובים שאכלתי. אני לא מבין גדול בבישול אבל אני מניח שהציפוי הבצקי והפטריות מעניקים לבשר הרבה יותר מסתם ציפוי טעים, אלא גם גורמים לו להיות רך ועסיסי ברמות שמאפשרות לי לזכור את המנה הזו גם כיום. אין לי ספק שאזמין את המנה הזו שוב אם אלך למסעדה הזו. את הביף ליווה איזה פירה כלשהו ואיזה ירק שורש שלא זכור לי מהו, זה לווה בדמי גלייז.
אז זהו, אני לא כל כך זוכר את הקינוח או אם בכלל נותרו לנו המשאבים הפנימיים לחיסול משהו כזה. אבל דווקא בגורדון ראמזי פאב אנד גריל שהזכרת, אני כן זוכר את הקינוח שהיה טוב - הטרייפל. גם השוקולד וגם התות. התות היה קצת יותר טוב...
גורדון ראמזי סטייק בפאריס לאס וגאס, היא המסעדה הטובה ביותר שלו מבין השלוש. היא גם היחידה שמסווגת כ- Fine Dining לטוב ולרע.
ממה שאני זוכר בביקור שלי שם זה הלך בערך כך:
(אגב - אמנם קורא פאסיבי, אבל כמי שמבקר בווגאס בתדירות די גבוהה, חשבתי להכניס כמה מילים)
הכניסה למסעדה ממוקמת בקזינו של מלון פאריס. שלוש מארחות ניצבות בכניסה ואחת מהן ליוותה אותנו פנימה דרך מנהרה. היא דיקלמה "המנהרה הזו מובילה אותנו מפריז ללונדון...". המשפט הזה הניב גלגול עיניים, אבל המשכנו פנימה. חלל המסעדה מרשים כצפוי ממסעדה כזו. בראש התקרה הגבוהה יש מין פסל זכוכית שנראה כמו קשקוש על נייר. המארחת הצביעה על הפסל והסבירה שהפסל הזה מראה את התנועות שגורדון ראמזי מבצע כשהוא מכין את הביף וולינגטון המפורסם שלו. עוד גלגול עיניים...
הושיבו אותנו בשולחן שממנו יכולנו לראות את המטבח (פתוח). זכור לי לטובה המלצר שלנו, בחור מבוגר בן 50 בערך שנתן לנו את השירות הכי טוב שקיבלתי ממלצר. בנוסף להבנתו במנות, הוא גם הבין בוויסקי, שזה, אצלי לפחות, מקנה לו נקודות זכות. אני גם זוכר לו לטובה שכשזוגתי שאלה אותו משהו ואיזה סועד מהשולחן ליד ניסה לשאול אותו שאלה תוך כדי, הוא פנה אליו ואמר לו בנימוס אך בתקיפות ואמר "סליחה, אני כרגע עם האנשים האלו". אולי חלק מהאנשים יחשבו שמדובר בגסות רוח מצד המלצר, אבל זה בהחלט היה במקום בעיני ונתן לי הרגשה שכשהוא מדבר איתי, תשומת ליבו נתונה אלי ורק אלי.
אני לא בדיוק זוכר מה זוגתי הזמינה למנה ראשונה אבל למיטב זכרוני הזמנתי כבד אווז כלשהו שהגיע במידת הצריבה המושלמת יחד עם פירה לבבות דקל ורוטב שהכיל ברבן, מייפל גלייז ועוד כמה דברים. היה טוב מאד אבל לא משהו שנחרת בזכרון. לעיקרית - היא הזמינה ריב איי עצום (עם עצם) ואני הייתי חייב לנסות את הביף וולינגטון המפורסם. המלצר הסביר שאת הביף וולינטון אפשר להזמין רק במידת צלייה אחת - רייר שזה מצויין מבחינתי. תסלחו לי שאני לא זוכר איזה תוספת ואיזה יין הזמנו אבל כל העסק הזה היה לפני שנה בערך. הסטייק שהגיע לבקשתה במידת צלייה וול דאן (ככה היא אוהבת) היה טוב מאד. הרבה סטקיות לא יודעות להכין סטייק במידת צלייה כזו והרבה פעמים הם פשוט הורגות אותו, אבל שם זה באמת היה טוב. במיוחד עם ריב איי משוייש הייטב שיש בו אחוז שומן גבוה יחסית שגורם לבשר להישאר עסיסי גם כשהוא עשוי . לסטייק הזה לא היה כלום על הביף וולינגטון. מתוככי הציפוי הפריך והטעים, גילפתי את אחד מנתחי הפילה הטובים שאכלתי. אני לא מבין גדול בבישול אבל אני מניח שהציפוי הבצקי והפטריות מעניקים לבשר הרבה יותר מסתם ציפוי טעים, אלא גם גורמים לו להיות רך ועסיסי ברמות שמאפשרות לי לזכור את המנה הזו גם כיום. אין לי ספק שאזמין את המנה הזו שוב אם אלך למסעדה הזו. את הביף ליווה איזה פירה כלשהו ואיזה ירק שורש שלא זכור לי מהו, זה לווה בדמי גלייז.
אז זהו, אני לא כל כך זוכר את הקינוח או אם בכלל נותרו לנו המשאבים הפנימיים לחיסול משהו כזה. אבל דווקא בגורדון ראמזי פאב אנד גריל שהזכרת, אני כן זוכר את הקינוח שהיה טוב - הטרייפל. גם השוקולד וגם התות. התות היה קצת יותר טוב...
צא מהצל! עשית לי כייף
בתיאורי האוכל והסובב אותו. אצל רמזי יש הרבה צלצולים והמון שואוו אוף בתכניות הטלויזיה.
אולם בשתי המסעדות שלו שבהן סעדתי (שתיהן בלונדון) לא נתקלתי אלא בהתנהגות מאופקת
ורצינית כיאה לבעלות כוכבי מישלן.
כנראה שהוא אימץ את האקסטרווגנדיות לאוירה שבעיר ההימורים.
האוכל, אם אני קורא אותך נכון, איכותי ומדוייק כיאה לאיש הקפדן הזה.
בתיאורי האוכל והסובב אותו. אצל רמזי יש הרבה צלצולים והמון שואוו אוף בתכניות הטלויזיה.
אולם בשתי המסעדות שלו שבהן סעדתי (שתיהן בלונדון) לא נתקלתי אלא בהתנהגות מאופקת
ורצינית כיאה לבעלות כוכבי מישלן.
כנראה שהוא אימץ את האקסטרווגנדיות לאוירה שבעיר ההימורים.
האוכל, אם אני קורא אותך נכון, איכותי ומדוייק כיאה לאיש הקפדן הזה.
of blessed memory`
New member
תודה על הסקירה, אבל..
אלו לא הבחירות שהייתי ממליץ למישהו מכאן בוגאס. שמח שנהנת. נעשה פעם סקירה מקיפה יותר של וגאס, אם יהיה שרשור רלוונטי.
אלו לא הבחירות שהייתי ממליץ למישהו מכאן בוגאס. שמח שנהנת. נעשה פעם סקירה מקיפה יותר של וגאס, אם יהיה שרשור רלוונטי.
of blessed memory`
New member
דאוןטאון אולי, אוף-סטריפ ממש לא (סקירה זריזה)
איכשהו הניסוח קודם יצא מתנשא משהו, לא הייתה הכוונה. פשוט הייתי די הרבה בוגאס, לטוב ולרע.
לטעמי 3 מהמסעדות הכי טובות בוגאס נמצאות מחוץ לסטריפ. אמנם לא ב'דאון טאון', אבל לא הייתי מוותר על אף אחת מהן בשום מחיר.
1) Lotus of Siam - מסעדה תאילנדית מדהימה. http://www.saipinchutima.com/
2) Raku - מסעדה יפנית ('שיפודיה' יפנית, לא מסעדת סושי) הכי טובה בוגאס. במקור זו הייתה מעיין המסעדה 'הסודית' של וגאס. בגלל שהיא פתוחה עד 3-4 בבוקר, זה היה המקום שטבחים/שפים מהעיר היו באים לאכול בה אחרי המשמרת. זה כבר מזמן לא ככה ועכשיו זה פשוט מסעדה מאוד נחשבת שצריך להזמין בה מקומות בראש ולהיפרד מלא מעט דולרים.
3) Kabuto - הסושי הכי טוב בוגאס. הנדס דאון. אין לנובו, בר מאסה, בלו ריבון או שאר האולטרה היי-אנד יפניות של הסטריפ שום סיכוי מול קאבוטו. כמובן שלצערי אני לא מגלה פה סוד כמוס ובשביל לאוכל שם צריך להזמין מקום מראש כמה ימים טובים.
כמובן שהסטריפ עצמו זה נושא לדיון ארוך בהרבה וכמות המסעדות פר מטר רבוע שם היא כמעט בלתי נתפשת. מצד שני, כל נסיעה לוגאס חייבת לכלול אחת משלושת המסעדות האלו. גם כי הן מהטובות בעיר וגם כי זה שינוי מרענן מהפלסטיק של הסטריפ.
איכשהו הניסוח קודם יצא מתנשא משהו, לא הייתה הכוונה. פשוט הייתי די הרבה בוגאס, לטוב ולרע.
לטעמי 3 מהמסעדות הכי טובות בוגאס נמצאות מחוץ לסטריפ. אמנם לא ב'דאון טאון', אבל לא הייתי מוותר על אף אחת מהן בשום מחיר.
1) Lotus of Siam - מסעדה תאילנדית מדהימה. http://www.saipinchutima.com/
2) Raku - מסעדה יפנית ('שיפודיה' יפנית, לא מסעדת סושי) הכי טובה בוגאס. במקור זו הייתה מעיין המסעדה 'הסודית' של וגאס. בגלל שהיא פתוחה עד 3-4 בבוקר, זה היה המקום שטבחים/שפים מהעיר היו באים לאכול בה אחרי המשמרת. זה כבר מזמן לא ככה ועכשיו זה פשוט מסעדה מאוד נחשבת שצריך להזמין בה מקומות בראש ולהיפרד מלא מעט דולרים.
3) Kabuto - הסושי הכי טוב בוגאס. הנדס דאון. אין לנובו, בר מאסה, בלו ריבון או שאר האולטרה היי-אנד יפניות של הסטריפ שום סיכוי מול קאבוטו. כמובן שלצערי אני לא מגלה פה סוד כמוס ובשביל לאוכל שם צריך להזמין מקום מראש כמה ימים טובים.
כמובן שהסטריפ עצמו זה נושא לדיון ארוך בהרבה וכמות המסעדות פר מטר רבוע שם היא כמעט בלתי נתפשת. מצד שני, כל נסיעה לוגאס חייבת לכלול אחת משלושת המסעדות האלו. גם כי הן מהטובות בעיר וגם כי זה שינוי מרענן מהפלסטיק של הסטריפ.
of blessed memory`
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.