לארפ מלחמת הבתים(2)

[5נדב]

סאדאר! מעז אתה להראות פרצופך שנית?

הרי הבהרתי לך פעם שעברה, שאם תדרוך כף רגלך, או כף רגלו של אחד מעוזריך על אדמתי שוב, אאלץ להגיש תביעה. אך אתה ערמומי. אתה יודע שלא אגיש תביעה בזמנים אלו. אתה מפקפק בזכות סאלאסיר למלוכה? לחוצפתך אין קץ! או, שאולי תגיד שאתה הוא הראוי להוביל את אלו שאתה קורא להם עדר! התעורר כסיל! אני מבקש ממך סאדאר, למען מנוחת נשמתך בשדות הנצח, סור מדרכך הרעה! הרי לא ייתכן שאינך רואה את הסבל שהיא גורמת!

 

[5נדב]

אופס, זה היא אמור להיות סילבנוס...

 

[Radagast The Brown]

רודריק פופיק:אבל רק שירלי יודעת...

רודריק פופיק: [עומד לבד במבט פעור וחיוך דבילי. מלטף בזקנו ומדבר לעצמו] "אבל רק שירלי יודעת את האמת. נכון שירלי? תמיד זה אני ואת נגד כולם. הם חושבים שהם יודעים. אבל לא... נכון? [תוקע בחצוצרה ברעש מעצבן: טווווווו] היהיהי.... יופי...

 

[סאדאר נוי]

איומי בית סיטריס *הא הא*

תגיש נגדי תביעה?! ואם אני לא יבוא, לבית המשפט (שכמובן לא נחוץ כלל וכלל כי כולם בממלכתנו חכמים ושומרי חוק, הלא כן?) אם אני לא יבוא לבית המשפט, תגיד עוד תביעה? ואם לאחר מכן אני יבוא למלכך, ואסביר לו כל מה שאני חושב עליו, אז אני יעבור על סעיפ 432, ג? אינני ערמומי ידידי, פשוט אתה טיפש. וכן, אני ראוי להנהיג את העדר. איזה סבל היא גורמת ידידי? אני רואה אלפים של איכרים שמנים יושבים בשדות ובוהים בשמיים במקום לעבוד! אני איני רואה צבא לממלכתנו ואני איני רואה מלך! כך אמרונו כך יהיה!

 

[סילבנוס אוטליוס]

אוויל חוצפן!

טיפשותך ניכרת באכזריותך! אינך אלא ילדון מפונק. בן לבית אצולה עלוב, שלא חש מעולם תלאים! אינך מבין ורואה את הקשיים שראו עיניי בביקורי בשדותיך. אינך רואה את המרדים המתעוררים, את הדיכאון והעצבות! ומה מבדיל בינך לבין איכר שדיכאת? מה אם לא מזל פשוט שנולדת לאמך ולא לאמו? בירור קצר גילה שמלכי אישר שימוש בכוח. אם כן, אני נודר, ואתם עדיי! בשם הצדק! סאדר נוי, אתה תשלם על חטאיך, דמך יהיה על חרבי, ומי יתן ונפשך תמצא שקט במהלך נצח קיומה!

 

[אלף אפל]

איכרים בורים!

איכר תמיד נשאר איכר,עני, מכוער, שמן, שיכור, טיפש, וברוטלי. זה בדמו כבר דורות והוא לא יכול להשתנות. אין טעם להפר את את המאזן. יש כאלה שנולדו להישלט כמו האיכרים, ויש כאלה שנולדו לשלוט - אצולה דבר חוכמה מפי, קארט טולאד, בית ארונאס

 

[סילבנוס אוטליוס]

מאזן?

מי אתה המתיימר להבין את המאזן בכזו שלמות? ואמור לי? אתה נולדת בכדי להישלט? או בכדי לשלוט? ומה אם מלכנו יחליט בזאת לשלול את כל רכושך? מה אם לא יניבו שדותיך ככל שנה, ואתה תאבד נכסיך עכב חובות? עדיין תחשוב שאין טעם להפר את המאזן הכה יקר לך כעת? מכוער? שמן? שיכור? ברור מדבריך שאינך אף טורח לצאת מפתח מבצרך (אם אף יש לך אחד, כבוד האציל). בכל שנות סיורי באנר לא מצאתי ולו איכר שמן אחד! לעיתים רחוקות הם משתכרים, וזאת רק בעת חגיגות גדולות. לרוב אין בידם להביא אוכל לפיהם, או לתקן את גגם הדולף - כיצד יקנו שיכר? איני מכירך קארט טולאד, אך אני בטוח שאין איכר אחד שמן ממך! שאין איכר אחד שיכור ממך! וכפי שמסתבר, שאין איכר אחד טיפש ממך!

 

[אלף אפל]

דם אצילי!

בדמי זורם דם אצילי וכחול, ואפילו בעיתות מצוקה אחזור לשלוט, כי זה הטבע שלי, וככה נולדתי וככה אבות אבותיי נולדו. אבל אתה, מדבר כמו איכר כועס, אולי בארצך הענייה האיכרים רעבים ועלובים אבל תחת שליטת ממלכתי האיכרים בסדר גמור. הם יודעים שאצולה במעלה סולם השליטה ושהם למטה ומקבלים את זה. וכשהם מקבלים את זה הם חיים טוב. קארט טולאד For the NAtion

 

[סילבנוס אוטליוס]

ברור לי כעת

ברור לי כעת שאתה, ככול ביתך האכזר, אינך אלא עיוור למתרחש. לפניך מתרחשות זוועות, ועיניך עצומות, באוזניך נשמעות זעקות, אך אוזניך אטומות, מסביבך מסריח המוות והדם, אך אפך מתעלם. ארצי הענייה? בור. מסתבר שאף החדשות אינן עוברות את מעטה הערפל שאופף את מוחך. אך למה אוכל לצפות מבן ארונאס, הבית ההדיוט מבחירה. אני הוא סילבנוס אוטליוס מילרולנד. ארצי היא המספקת העיקרית של חיטה וענבים לשאר הממלכה. סביר ביותר שאף היין במרתפך נעשה מענביי אדמותיי. משפחתי מרוחקת 5 דורות ממשפחת המלוכה בלבד. מיסי הם הנמוכים ביותר מבין אלו שידועים לי, כי הוני גדול. ואף על פי כן, מתקשים איכריי. לרוב אני יוצא לסיורים ביבשת, בתקווה לראות מקום שבו יישמו את חזון ביתי, למען אוכל ליישמו גם בשדותיי. חיים טוב? כיצד אתה יכול לקרוא לחיים תחת דיכוי, בהם אינך שולט בגורלך שלך, חיים טובים?

 

[Lochnar]

ארונאס

*טון ערבי* אנוכי, לוחנאר, מהעיר פהעז, מזמין בזאת כל אדם החופץ בכך, אשר לו לפחות שלוש עיזים בשלות, להיפגש עמי ליד הפונדק, ביום העשירי, בשעת בין ערביים, לשם דיון עסקי. תבורכו. Lochnar of Fa´ez Know thy I do not, Know me thou shall not.

 

[Radagast The Brown]

לארפ מלחמת הבתים(2)

הקודם יצא ארוך מדיי...

 

[קארל אן רוליש]

המצב הנוכחי

חברי, מכרי ואויבי, הקשיבו נא, איומי בית ארונאס מנציחים את טענתי. תם זמנו של שלטון האצילים. ביתי, שישב על כס המלוכה כבר שנים רבות, נחלש, וכוחם של הברברים הבורים עולה ומאיים להפוך סדרי עולם לטובתם האישית בלבד. אני זוכר את הימים שפיאניר ישב על כס המלכות. ואני זוכר את אותו היום, כאשר כרעתי ברך מולו כדי לקבל את תואר האבירות. באותו היום, אמר לי פיאניר את המילים הבאות "ההיסטוריה האנושית בנויה ממלחמה בין מעמדות. כל עוד מעמד אחד מדוכא על-ידי מעמד אחר, לא תהיה שלווה בממלכה". אז, לא הבנתי את מילותיו, ולצערי הרב, ולצער כל הממלכה, מת פיאניר לפני שחזונו התגלה. סיר קארל אן-רוליש, בן סיר ארליאן אן-רוליש, חבר לבית סיטריס מכבר השנים. אז חברי, הגיע הזמן לבצע את רצונו של פיאניר. כל מה שאנו רוצים היא שלווה ושלום. אם ניתן לכלבים מבית ארונאס את כס המלכות, הם יקצינו את ההבדלים, ועשרות מנתינינו ירעבו ויאשימו את רעבונם בכס המלכות. לעומת זאת, אם בית סיטריס - ביתי האהוב - ימשיך בדרכו, אותו הדבר יקרה במוקדם או במאוחר. בית סיטריס צריך לקום ולהשתמש בשארית כוחו כדי לעזור לאיכרים לתפוס את השלטון, כדי שבית ארונאס וטוליוס לא יתפסו אותו קודם לכן. אתם, האיכרים, הם המפתח. פיאניר הדגול רצה שאתם תשלטו בגורלכם בלי לקחת צד במלחמת הבתים העלובה הזו. קומו, מרדו ברודנים הארונאסים - אל תתנו להם לעלות לשלטון!. אין לכם כלום להפסיד מלבד כבליכם!

 

[סילבנוס אוטליוס]

סיר קארל? החוזר אתה?

סלח לי אדוני, אינך מכירני. אך אני שמעתי אודותיך מפי כל פייטן אשר בא אל אדמתי מסלינר. אני סילבנוס אוטליוס, אציל לארץ ילרולנד, בן לבית סיטריס. לכבוד הוא לפגוש זה אשר דובר על גבורותיו כה רבות, האביר שהואצל בהיותו ילד... אך צר לי שאנו נפגשים בזמנים אלו. הייתי שמח פי כמה אם הייתי פוגשך בדרכים. מי יתן ןהצדק יחזק שיריונך, מי יתן והאהבה תיצב ידך על חרבך,

 

[קארל אן רוליש]

ידידי,

אם שמעת את סיפורי, תוהה אני לאילו פייטנים מקשיב אתה, ששרים שירים כה עצובים. כאשר נפל המלך פיאניר הדגול, קולות הבכי המר נשמעו אף במחוזות הרחוקים של דולאסיה. קול תרועת החצוצרות, מהול בקולות מעוף עורבי הנשמה הצליח אפילו להגיע למחוז רוליינק אשר בארץ גאלאדור, אותה כיניתי ביתי במשך 15 השנים האחרונות. ידעתי אז, שאם אי פעם חשבתי את עצמי למשרתה הנאמן של אצולת המלוכה של בית סיטריס, אהיה חייב לחזור ולהניח את חרבי מול המלך החדש. עוד נעמוד יחדיו מול האויב, ידידי. מי ייתן שחרבך תאדים את המטפחות הכחולות בדם הכלבים העונדים אותן, מי ייתן וממלכתינו לא תדע עוד ידו של רודן, כי מלבד זאת הכול הוא דם ועפר, יחי בית סיטריס, ובירתנו סלינר! סיר קארל אן-רוליש, בן סיר ארליאן אן-רוליש, חבר לבית סיטריס מכבר השנים.

 

[סילבנוס אוטליוס]

עצובים?

עצוב סיפורך? לא כך הוא הושמע באוזניי. בסיפורים ששמעתי מסופר על גבורה, על אומץ ועל צדק! על כוחך לשרוד במבחנים הקשים אשר שם לפניך דאלניר, ועל התמורה הכבירה שנתן הוא לך באומצך ובזריזות להבך. אך פייטנים, כדרכם מגזימים בכל. צר לי לשמוע שהאמת עגומה מאגדותיהם. יהיה לי לכבוד לעמוד כתף אל כתף עם גיבור שכמותך, מי יתן ומטפחות כחולות וירוקות רבות יפלו לפני להבינו, מי יתן ויתבהר עתידך - עתידנו,

 

[קארל אן רוליש]

אכן,

דרכם של פייטנים היא להלל את המסכן, שניסו אותו האלים. את הסיפורים האמיתיים על גדולתי, מסופק אני אם שמעת. אלא אם כן, כמובן, דובר אתה את שפתם של בני גאלאדור. אבל הדבר לא משנה. כלום זעקת המוות של פיאניר, וקולות הקרב של הבוגדים נשמעו באוזני כמו גם באוזניך. סילבנוס אוטליוס. זהו שם שללא ספק אזכור. קארל אן רוליש, בן ארליאן אן-רוליש, חבד לבית סיטריס מכבר השנים.