לא בלי ביתי

מצב
הנושא נעול.
לא בלי ביתי

לאחר לבטים רבים וקשים החלטתי לשתף להשמיע ולשמוע ..
אז ככה, יש לי בת והיא בת כ25 וחיה בשכירות לבדה מזה כ שלוש שנים, לומדת עובדת ומצליחה בגדול.
הבעיה הבולטת שלה שהיא שמנה ואף מאד..עם השנים היא גודלת, ניסיתי לעזור לה בהכוונה, באופן כספי עם טיפול כזה וכזה ורופא כזה וכזה..אך נראה שאין בה שום נחישות ורצון, היא פשוט בוחרת באוכל.
והיא גם נותת תחושה שהיא לא ככ רוצה לדבר אלא שיניחו לה. כרגע היא בטיפול פסיכולוגית עם התמחות בעניין הנ" ל , היא בחרה אותה וממננת מכספה.
למה פניתי לכאן?: יש לה סוג של זוגיות מזה כשלוש שנים, מעולם לא פגשנו אותו, הוא לא הגיע אלינו מעולם למרות שצגתי בפניה שהדלת פתוחה, הם כמעט ולא יוצאים יחד, לא נוסעים יחד לסופשים או לחו"ל, הוא לא מגיע איתה לארועים ולא לחברים ומשפחה...פשוט הרואה והלא נראה.
לי יש תחושה שהוא מנצל אותה ומשתמש בה כיזיזה ולא שאני חושבת שזה רע שיש לך יזיז, רק אם תגדיר את עצמך ככזה, העניין הוא שהחא מגדירה שהיא במערכת יחסים והיא בעצם לא (לדעתי).
בהתחלה לא התערבתי כי זה היה התחלה וברור שבהתחלה לא מתערבבים עם חברים ומשפחה, אחכ היא עברה לגור לבד וכאילו מה אני אתערב מה היא עושה בזמנה החפשי ובדירתה, ופעם פעמיים היו לנו שיחות רציניות (לי ולה) ואמרתי לה שמן הראוי אם יש לה קשר שנכיר אותו שנדע עם מי היא נמצאת ואיך הוא וכו וכו..ומאד השתדלתי לא לפגוע בה כך שלא ממש אמרתי לה את דעתי לגביו, וזה הסתיים בכך שהיא תזמין אותו והוא יגיע , או שבזה שהוא אמר לה שיגיע.
גם שאנו חוגגים לה ימי הולדת הוא לא מגיע איתה.
עכשיו אתם בטח מבינים את ההקדמה של ההשמנה והקשר לבן הזוכ המסתורי והנסתרי.
קיצר..איך מתמודדים ען זה בלי לפגוע בה?
תודה.
 

Yaelshachor

New member
שני נושאים שונים

לא מתפקידך לעשות את הקשר בין ההשמנה לבין חיי הזוגיות והאינטימיות שלה. חשוב לציין שמי שמאוד שמן, הוא חולה. השמנת יתר היא מחלה פיזית והחולה לא אשם בה כך שממש לא נכון להגיד שהיא "בוחרת באוכל". את יכולה להמליץ לה ללכת להתייעץ עם מומחה לכירורגיה בריאטרית. לאנשים עם bmi מעל 35-40, כמעט בלתי אפשרי לרדת במשקל ללא ניתוח, זאת על פי מחקרים. אבל גם אם היא לא תבחר בניתוח, לך אסור להאשים אותה בהשמנה, לא בפניה וגם לא בינך לבין עצמך! לגבי הזוגיות - אמרת לה שתשמחי לפגוש את בן זוגה. בכך עשית את תפקידך. היא אדם בוגר בת 25 וזכותה לבחור את מסגרת היחסים שלה איתו, שעליהם את לא יודעת הכל ולא מתפקידך לשקול בשמה את המצב או להחליט מה בסדר ולקבל החלטות. אל תלחצי עליה לפגוש אותו. ואגב, שמעתי על הרבה זוגות שהפגישו זה את זו עם ההורים רק כשהחליטו להתחתן. בתך היא אדם מתפקד, לומדת, עובדת, ונשמע שגם מקיימת יחסי חברה ואינטימיות. זה מה שחשוב, תאהבי אותה כמו שהיא ותשדרי לה שאת שם כל הזמן בכל בחירה ובכל נושא ואל תתערבי במה שהיא לא משתפת אותך. בהצלחה והמון בריאות ואושר
 

kagome10

New member
אם הבת שלך הייתה כותבת פה

הייתי אומרת לה להמנע מלספר לך דברים על החיים שלה, ובאופן כללי להקטין קשר איתך. אם היית חברה או קרובת משפחה רחוקה יותר, הייתי אומרת לנתק קשר.
&nbsp
אם היא הייתה נחושה בדעתה לשמור על קשר, הייתי אומרת להציב לך גבולות - לעצור אותך אחרי הביקורת הראשונה, ואם את מסרבת להקשיב, לקום וללכת, או לנתק את שיחת הטלפון.
&nbsp
אבל את פה. אז הגיע הזמן שתביני דבר חשוב: היא בת 25. היא גרה בשכירות לבדה. היא אדם עצמאי שלא חייב לך כלום, ובטח שלא חייב לשמוע את הרעל שלך, את הביקורת שלך, את כמה שאת חושבת שהיא לא בסדר ולא טובה מספיק ולא חייה נכון - כלומר כמו שאת חושבת שהיא צריכה לחיות. אם הייתי במקומה הייתי מנסה כמה שיותר להתרחק ממך, וכמה שפחות להפגיד אותך עם בן הזוג שלי.
&nbsp
אז בואי נתחיל עם זה - מה את בכלל יודעת על הבת שלך? איזו מערכת יחסים יש לך איתה? יש לך מערכת יחסים טובה של אמון וביטחון? את יודעת מה הולך בחיים שלה?
&nbsp
או שכל מה שקורה זה שאת גוערת בה על זה שהיא שמנה ובן הזוג שלה לא טוב מספיק, והיא מנסה להמנע מהביקורת שלך ולספר לך כמה שפחות על החיים שלה, כדי שלא תמצאי עוד סיבה להסביר לה כמה היא לא בסדר וכמה כל מה שהיא עושה לא טוב?
&nbsp
כי בינתיים, אני נוטה יותר לחשוב שאת לא יודעת כלום על בן הזוג שלה בפרט ועל החיים שלה בכלל, מאשר שיש לה יזיז. והדרך לפתור את זה היא להפסיק להיות מגעילה לבת שלך, ולהתחיל לכבד אותה, את הבחירות שלה, ואת החיים שלה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
שגית בדיאנוזה

עשית השלכה לחייך כנראה.
אני לא הבהרתי את זה אז אבהיר כעט
אני לא התערבתי מעולם, בכל שלושת השנים דיברנו על זה פעם וחצי וגם זה היה במסגרת שרציתי להזמינו לאיזה ארוע מורחב...
אני לא מעירה לה לא על השומן ולא על החבר
הבעיה הפוכה שאולי אני כן צריכה, שאולי איני עושה את תפקידי כי אני לא מתערבת.
רוב הנאמר בהודעה המקורית זה תהיות ולא אמירות.
 

kagome10

New member
רמז: זה פעם וחצי יותר מידי

בכל מקרה, את יכולה להרגע - התפקיד ההורי שלך הוא לבקר את הבת שלך ואת הבחירות שלה, והוא לא לתת לה עצות, כל עוד היא לא מבקשת את אותם.
&nbsp
את חופשיה לא רק לא להגיד לה דבר, אלא להפסיק לחשוב על זה - בכלל! אין לך מספיק מידע בשביל לדעת שהיא במערכת יחסים לא טובה - כמו שאחרים הסבירו טוב ממני. אין לך מספיק מידע לכלום - וזה שהמחשבה הראשונה שלך היא שהבת שלך מנוצלת עם יזיז מעידה רבות ולא טובות עלייך.
&nbsp
את חושבת על הבת שלך רעות. אולי אני טועה ואת לא אומרת לה כלום, והיא לא מרגישה את היחס שלך בכלל. הניסיון שלי מעיד על ההפך - כשאנשים ביקורתיים ושליליים, מרגישים את זה, גם אם הם לא אומרים כלום.
&nbsp
את חושבת על הבת שלך "אך נראה שאין בה שום נחישות ורצון" ושהיא מנוצלת. אלו הן פרשנויות שליליות והן ממש לא הפרשנויות היחידות האפשריות, וכמו שאת יכולה לראות מהתגובות, הן לא הפרשנות הסבירה לסיטואציה.
&nbsp
במקום לדאוג לבת שלך, את יכולה לדאוג לעצמך - למה את חושבת דברים רעים על הבת שלך? למה את רואה את הפרשנות המטרידה בשליליותה בתור האפשרות היחידה? למה את לא מתחילה מלשאול - האם אני צודקת?
&nbsp
לבת שלך יש נחישות וכוח רצון - עובדה, היא בת 25 ועצמאית. זה דורש נחישות וכוח רצון. ונראה שהיא מסתדרת בחיים לא רע. מגיע לה אמא שתתגאה בה ובהשגים שלה, ולא תחשוב שהיא פדלאה חסרת נחישות שמוכנה לפיול כפרי בשל לידיו של כל מנצל ויזיז.
&nbsp
זו פרשנות עוינת. למה שתחשבי דברים רעים כל כך על הבת שלך, כשאין שום סיבה הגיונית לזה?
&nbsp
אני חושדת שזה בגלל האישו שלך עם משקל...
 
נראה לי שמנסים להגיד לך פה

שאם היא לא מציגה את החבר שלה בפניך, זה לא הדבר שמגדיר אם היא במערכת יחסים או לא ומאיזה סוג. זה אולי כן אומר משהו על מערכת היחסים שיש בינך לבינה (יכול להיות שהיא מסתירה אותו במכוון ממך ויכול להיות שלא). אבל בעצם לא אמרת שום דבר שמלמד אותנו על מערכת היחסים ביניכן, אם יש שם פתיחות בדרך כלל ושיתוף בדרך כלל או שאת נשארת לנחש מה עובר עליה כי אתן לא מדברות לעומק. זה שלא ראית אותו לא אומר שהם רק יזיזים, בשביל לקבוע אם מדובר ביזיזות או לא צריך להבין יותר לעומק מה מערכת היחסים הכוללת ביניהם ועל זה אנחנו לא יודעים כלום ונראה לי שגם את לא ממש .זה משהו שבמערכת היחסים שבינך לבינה, לפני החבר וגם בלי שום קשר אליו.

אני יוצאת מנקודת הנחה חיובית שאומרת שרוב ההורים רוצים להגן על הילדים שלהם, בכל גיל. אבל יש פער בין הרצון להגן לבין היכולת לנהל ולשלוט בחיים שלהם. ההגנה שילדים מצפים לה מההורים שלהם שונה לפעמים מאד מאיך שההורים תופסים את אותה הגנה. אולי יותר מכל דבר אחר היא מנסה להגיד לך שאת לא יכולה לשלוט בה. את לא יכולה לשלוט בגוף שלה, את לא יכולה לשלוט במערכות היחסים שהיא מנהלת ואת לא יכולה לשלוט בתוצאות של אותן מערכות יחסים ולכן היא ממדרת אותך. כשתמצאי את המקום שלך בחיים שלה, כהורה לבת בת 25 בניגוד לילדה בת 5, אולי היא תרגיש שיש לה יותר יכולת לבוא ולשתף אותך בחיים שלה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לשפר יחסים עם הבת, ולהכיר במגבלה שלך לעזור לה

ברור שאין לך יכולת השפעה ישירה על המצב.
מכאן יש שני כיוונים אפשריים: או ללחוץ יותר, או פחות.
&nbsp
אם תלחצי יותר - ולא משנה אם זה לחץ ישיר או עקיף או מניפולציה כלשהי - כנראה שהבת תתרחק ממך עוד יותר ולא תשיגי בזה שום דבר חיובי.
&nbsp
לכן הצעתי היא ללחוץ פחות, ולשפר את מערכת היחסים איתה.
במה לשפר? אין לי מושג. לא מכיר את מערכת היחסים. אבל בדרך כלל יש מה לשפר, בכיוונים כמו:
- יותר כבוד וקבלה לה ולבחירות שלה
- יותר כבוד לנפרדות שלה, ופחות להפיל עליה את החרדות והדאגות שלך
&nbsp
(ואני לא רומז שמשהו מאלה חסר. אני פשוט נותן דוגמאות)
&nbsp
הרעיון הוא שככל היחסים שלה איתך יהיו יותר טובים, כך יהיה יותר טוב לכולם.
&nbsp
אם את רוצה ייעוץ ספציפי על יחסייך עם בתך - תתארי אותם יותר בפירוט.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
תודה ..מרחיבה

היחסים שלי איתה טובים ומכבדים, היא מגיעה פעם בשבוע לכ4 שעות , אוכלת , מספרת, מדברים משתפים, מקבלים אותה ומחכים לה.
אך באותה נשימה אומר שהקשר לא מאד הדוק ולא מתערב, אני נוגעת רק איפה שמאפשרים לי לגעת, וכמו שהיא פתוחה ומספרת על חברה או ידיד בפתיחות אז אני לא מבינה למה החבר הוא טאבו, ולכן חוששת שהיא מנוצלת אך לא רוצה לומר לה 'היא לא תיפגע, אין לי רצון לפגוע בה בשום צורה.
רוב השבוע אנו מתכתבותמאם צריך עיצה או משהו היא מתקשרת ומשוחחות וכנל אני , אם יש משהו שהוא לא להתכתבות אז מתקשרים. כי היא נורא עסוקה ופעם בשבוע רואים אותה היא מגיעה אלינו לבד וחוזרת לביתה לבד וזה ודאי, הייתי רוצה שהוא יאהב יותר או ירצה בזוגיות נורמטיבית איתה.
 
עושה רושם שיש לך בת מאוד עצמאית ובוגרת (מה הקשר שמנה?)

אם אני עושה השוואה לתקופה שהייתי בגילה - הייתי על תקן סטודנט חופשי
. אמנם עבדתי, כדי לממן את הלימודים, אבל גרתי עם ההורים בכלל.
ממה שלי יצא להכיר, ככל שאנשים יותר עצמאים בגיל צעיר יותר, הם גם פחות נוטים לשתף.
אני סבור שהסקת המסקנות שלך נמהרת מדי.
יכול להיות שהיא לא רוצה שתראי אותו כי היא חוששת מביקורת שלך (אולי גם הוא שמן, או לא נראה טוב, או לא עובד בעבודה שתחשב עבורך מספיק מכובדת).
ייתכן מאוד שהוא יזיז ואין בכך שום ניצול. סך הכל היא צעירה, וממש לא חייבת ללכת על כיוון של זוגיות ארוכת טווח עם ילדים. פשוט מעדיפה לא לומר לך שהוא יזיז כי לא נעים לה ממך, או חושבת שזה יגרום לך לראות אותה באור שלילי.

דרך אגב, שגרתי לבד והיו לי מערכות יחסים עם נשים - גם אז ההורים שלי לא פגשו אותן. ובטח לא מכרים אחרים מהמשפחה (מה הכוונה של המילה "כמעט"?). זה קרה רק עם מי שבסופו של דבר התחתנתי איתה.
בשורה התחתונה - אנשים שבוגרים ועצמאיים מגיל צעיר - לא מנוצלים כל כך בקלות. אם הוא יזיז שלה , כנראה שזה מה שהיא רוצה.
שאלה אחרונה לסיום - אם היא היתה רזה, גם היית חוששת שהיא מנוצלת?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
יכול להיות שיש שם בעייה, אבל אני לא מכיר פתרון למצב כזה

היא בגירה, דעתנית, וזו זכותה.
לא כל דבר שאנחנו רוצים מתאפשר.
אני בטח לא הראשון שמבשר לך את זה.
&nbsp
רק אגיד שמדברייך עדיין לא ניתן לדעת מה באמת מתרחש בלב שלה - מולך.
יחסי הורים ילדים הם תמיד מורכבים. במיוחד עם ההורה מאותו מין. ובמיוחד עם המין הוא נקבה. ככה זה בעולם.
&nbsp
האתגר הכי קשה של הורים בגילאים האלה הוא לשחרר ולסמוך.
את שחררת כלפי חוץ, אבל לא פנימית, ואת לא סומכת עליה.
זה לא ממש טוב.
אבל מה אני אגיד לך - אלו חייך ואין לי זכות דיבור...
&nbsp
נקווה לטוב.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

YoniS007

New member
חבר דימיוני?

עפ"י התסריט הקיצוני, יכול להיות שמדובר בחבר דימיוני שהיא המציאה או כדי שיניחו לה, או כי היא מתביישת שאין לה.

עפ"י תסריט פחות קיצוני, היא מתביישת בו מסיבה זו או אחרת ולא רוצה להכיר בינכם.

עוד תסריט ביניים, שהיא פוחד מהאינטראקציה בינכם וחושבת שהכי טוב להפריד כוחות.

תסריט הכי אפשרי, שאכן מדובר ביזיז, שהיא מבינה שזה יזיז, אבל קוראת לו "חבר" כי לא נוח לה להודות שזה יזיז או כי היא הייתה שהוא יהיה חבר.

היות והיא מסתירה את האמת ממך, לדעתי הכי טוב להניח לה. כשתרצה להיפתח, היא תבוא אליך. אם תלחצי ותתחקרי, היא רק תיסגר ותתרחק.


אפשרות נוספת שיש לה בעייה של זהות מינית. לא יודע, אבל יש בתמונה הכללית שאת מתארת ניואנסים של הסתגרות בארון, קונפליקט פנימי אצלה, וכו'. איך היחס במשפחה שלכם כלפי זה? אם היא נמשכת לנשים, האם הייתה מרגישה בנוח לדבר על זה איתך?

לגבי המשקל, לא ברור אם זה משהו גנטי או התחיל עכשיו. האם היא תמיד הייתה ילדה שמנה? אם זאת תגובה למצב רגשי, יש כל מיני סיבות לאכילה כפייתית, לא ניתן לעשות אבחון באינטרנט. יש לי קרובת משפחה שהתחילה עם זה בתקופה מאד קשה בחייה וזה הפך להתמכרות. היה לה קשה מאד, אבל מאד, לצאת מזה אבל בסוף הצליחה. לקח שנים.
 

נוסעת27

New member
אתן לך תשובה מהצד של הבת השמנה

שאימא שלה כל החיים ישבה על הווריד שתרד במשקל וזה עשה כמובן את ההיפך.
הדבר היחידי שהבת שלך צריכה ממך זה קבלה מלאה שלה ושל הדרך שלה. את אומרת בעצמך שהיא לא מחפשת את עצתך ורוצה בגדול שיעזבו אותה בשקט. את יכולה מדיי פעם בעדינות להתעניין במערכת היחסים שלה (מה שלומו וכו') וזהו.

אני אומרת לך את זה בתור בת שמנה של מישהי שהייתה מאוד מודאגת ובטוחה בכל שלב שכל כישלון או בעיה תפקודית בחייה קשור לקילוגרמים עודפים.

אני מדברת איתך בתור בת שמנה של מישהי, שטיילה בכל העולם וחיה חצי שנה בחו"ל, שלמדה לימודים אקדמאיים, שהייתה ב- 4 מערכות יחסים רציניות. שכיום נשואה ובהריון, שעובדת בעבודה מצליחה, שבמצב בריאותי מצויין (טפו טפו), ושחיה סך הכל חיים טובים ומאושרים,וכל זה להפתעתה הרבה של אימי, שהייתה בטוחה ששומן הוא מכשול לחיים.

שורה תחתונה?
תסמכי על הבת שלך. נשמע שהיא מטפלת בעצמה, ללכת לטיפול ולממן בעצמה כדי לשפר את החיים שלה זה צעד מרשים ואחראי, בטח לבחורה כזו צעירה. אם יש כל מני עניינים לא ברורים שמתעוררים בזוגיות שלה, הנישה של הטיפול תעסוק בזה ותעזור לה להגיע למסקנה הנכונה. גם אם זה ייקח זמן.

תאמיני לי שברגע שהבת שלך תרגיש שאת סומכת עליה במליון אחוז ומכבדת את הבחירות שלה, יהיה לך הרבה יותר קל להגיע אליה. ושלא תחשבי שהאיפוק שאת מספרת שאת מראה עובד עליה. אפשר להרגיש את אי המרוצות בטונים, במבטים, בשתיקות. הבת שלך לא טיפשה. היא כנראה יודעת טוב מאוד מה העמדה שלך לגבי כל אספקט בחייה, זו כנראה הסיבה שהיא לא שואלת.
 

alongrin

New member
השמנה זו בראש וראשונה

סוג של מחלת נפש.
אם הבת שלך לא רוצה לעזור לעצמה, אף אחד לא יוכל לעזור לה במקומה.
גם לא ניתוח בלון או קיצור קיבה.
&nbsp
 

נומלה

New member
תזכיר לי באיזה ענף של פסיכיאטריה ההתמחות שלך?

ובאיזה עמוד בספר המחלות הפסיכיאטריות נמצאת ההשמנה?
 

נוסעת27

New member
הוא לא לגמרי טועה

ואני אומרת את זה בתור מישהי עם עודף משקל.
לקרוא לזה מחלת נפש זה קצת מאוד מוגזם. אבל השמנה בסופו של דבר מתחילה בראש. העובדה הביולוגית הפשוטה היא שלגוף אין צורך לאכול יותר ממה שהוא צריך. אדם שמן אוכל יותר ממה שהוא צריך ולכן הוא משמין. האכילה מגיעה מהרגש- מהראש, ולא מצרכים ביולוגים ובאה לענות על צרכים רגשיים. למעט כמובן מקרים של חוסר איזון בלוטת התריס או מחלה פיזית אחרת שגורמת להשמנה. לא על אלו אני מדברת.
&nbsp
סטטיסטית כ- 60% מאלו שעוברים ניתוח לקיצור קיבה חוזרים להשמין בתוך מס' שנים. כי הבעיה בראש לא נפתרה- תקעו טבעת על הקיבה אבל היצר הרגשי נשאר. אז בהתחלה מרזים מלא. ואז לאט לאט הבעיות הישנות חוזרות, חוזרים לאכילה ריגשית, הקיבה מתרחבת לאט לאט ואנשים משמינים שוב.
&nbsp
מה שהבת שלה עושה, לגשת לטיפול פסיכולוגי שמתמחה בתחום, זו ב-ד-י-ו-ק התשובה. לפתור ולהבין את הבעיה מהשורש, על איזה צרכים רגשיים עונה האכילה, ולמצוא חלופות בריאות יותר להתמודדות.
 

נומלה

New member
מאוד מכליל ולא מדויק

אכילה רגשית מקורה בראש. אולם יש הרבה סוגי השמנה אחרים. עובדה היא כי השמנה הוגדרה כמגפה על ידי אירגון הבריאות העולמי, אולם לא הוכרה מעולם כמחלת נפש וראוי שמשתתפי פורומים לא ימציאו איבחונים העלולים להיות פוגעניים מהרהורי ליבם.
 

alongrin

New member
לא צריך להיות מדען גרעין כדי לדעת את זה

https://www.assia.co.il/research/השמנת-יתר-ואכילת-יתר-אינן-מחלות-פסיכיא
&nbsp
אכילה בולמוסית נמצאת כבר ב-DSM5, והפכה להפרעה פסיכיאטרית רשמית.
השמנת יתר - כנראה שהן בדרך להכנס למהדורה החדשה שמתישהו תצא.
&nbsp
כל נושא של אבחנות פסיכיאטריות, ביחוד אלה הקשורות להפרעות אכילה לא חפות מפוליטיקה ופוליטיקלי קורקטנס...
אנחנו חיים בעולם שבו האמת והעובדות הפכו ממשהו אבסולוטי לדבר יחסי לחלוטין.
&nbsp
אין ספק לשמי שמחובר כל היום למקרר ובולס אוכל ללא שום בקרה, יש איזו הפרעה נפשית בין אם כתובה בספר ובין אם לאו.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
דעתי האישית

אני מטפל מקצועי, ואני מקווה שגם מנוסה.
אבל אני לא פסיכיאטר, וגם לא שייך למסדר הנכבד של הפסיכולוגים הקליניים.
אי לכך, מעולם לא חילקתי למישהו אבחנה מה-DSM.
זה נראה לי שטחי, מתייג ולא מקדם.
שלא לדבר על התוקף המקצועי של אבחנה מבוססת דיפדוף.
במקרה של חשד או ספק (ומזה יש הרבה) אני מפנה לאבחון אצל פסיכיאטר.

מצד שני, אין נזק גדול בכך שגולש מאבחן. אני לא באמת חושב שמישהו מתבלבל בין אבחנה של גולש ולאבחנה של איש מקצוע מוסמך.

אבל המלצתי האישית לך היא להסתכל על דברים פחות דרך תבניות, ויותר דרך המבט האנושי האמפתי, כולל המורכבות שיש בכל אדם.

או במלים אחרות: תתבייש, אידיוט! פסקודניק! אזיאט!
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה