שיתוף הפעולה עם שרת המשפטים על בעיסקת שוחד מלוכלכת. מה שמתאים ל"רפורמה" שאתם רוצים לעביר.כדאי אולי להזכיר שנוה אינו ולא היה מעולם נציג הממשלה בשום מקום. הוא היה יו"ר לשכת עורכי הדין, גוף עצמאי שמקבל את החלטותיו לבד עם עצמו. ה'טעות' היחידה שלו בעניין הזה הייתה שהוא קיבל את ההחלטה לשתף פעולה עם שרת המשפטים בוועדה לבחירת שופטים, ולא לנהוג כפי שהלשכה נהגה בעשרות השנים שלפני כן, קרי לשתף פעולה עם חבורת שופטי העליון בוועדה. מעבר לכך הרי לא השתנה כלום בוועדה . הדילים וכו' היו שם מאז ומתמיד. הוא פשוט שינה את זהות החבורה (מבחינת תפקידים, לא מבחינה אישית) שבכוחה להשיג רוב. זה כל הסיפור. אבל זה כמובן (וכצפוי) זיכה אותו בהתקפות שלוחות רסן מהצד השמאלי (כביכול ליברלי) של המפה הפוליטית וכן ממערכת המשפט עצמה . דרכו של עולם (תשאלו פעם אמן שהעז לפרסם את דבר הזדהותו עם עמדות הימין, מה עבר עליו לאחר מכן, ותבינו לבד ).
עוד פעם שאתה מדבר על "עובדות" בלי שיש לך עובדה אחת.כך טוען מחנה הרל"ב. מחנה הביביסטים טוען לעומתו (בהתבססו, בניגוד לחבורה הראשונה, על עובדות) שמנדלבליט היה זה שהחליט על הגשת סדרה של כתבי אישום נגד ראש הממשלה ובהם כתב אישום חמור מאוד על שוחד, באופן הפוך לחלוטין מטענת ה"הגנה על נתניהו ומשפחתו מהעמדה לדין".
האובייקטיביים שבחבורה שאינם רל"בניקים או ביביסטים במיוחד, לרוב יסכימו עם הקבוצה השניה הפעם, פשוט כאמור, בהתבסס על העובדות היבשות והמציאות. בוודאי כך בהתחשב במצב ההליך המשפטי ופרסום דעתו של בית המשפט בנוגע לאישום השוחד (בינתיים).
עובדה: הגנה מוחלטת על הפשעים של אשת הראש וצמצומם לתיק אחד חסר חשיבות.
עובדה: הוצאתו ללא חקירה מתיק הצוללות כשיש חשש שמנדלבליט הכיר את עניין כשהיה מזכיר הממשלה.
עובדה: הקטנת האישומים למינימום כשויתר על סעיף השוחד ב1000 ו2000 .