היום בבוקר הייתי צריכה לקחת את ציפי
לקיטנה. היא מ ת ה על הקיטנה, חברים, שירים, בריכה ותמיד 'שמח'.. גם הגדול הולך לקיטנה מגיע להם, מה שישבו לי בבית כל היום כמו מסכנים שאין לי כוח לכלום? בעלי לא יכל לקחת אותה כי הוא עובד מוקדם משעה 7:45 והקיטנה מתחילה ב9:30 אז הייתי צריכה לקחת את הקטנה למרחק של 4 - 5 רחובות, הליכה (רגילה) של 5 דקות, מה שבשבילי יכול לקחת 15 דקות בהליכת האווז שלי פלוס התכווצויות מדי פעם. אז הייתי צריכה להחליף לה את החיתול, ומשום מה רוח מרד נחתה עליה, והיא התנגדה בכל תוקף שאוריד מעליה את החיתול, או שאשים לה חיתול חדש, או להחליף את הפיג'מה בבגדים. אני עם הבטן הענקית בדרך לא יכלתי לעשות כלום! וציפי התחילה לצרוח, להטיל את עצמה על הרצפה ולבעוט ולהתשפט מהכל. לא יודעת למה! וגם התעקשה להיות דווקא בחדר השירותים שכובה מלא קומתה על הרצפה! הצעתי לה צעצוע, הצעתי לה משהו טעים לאכול, לא משנה מה הצעתי לה, הכל התקבל בצרחות זעם ובבעיטות. מה יכלתי לעשות, אז עזבתי אותה לנפשה. אחרי כמה דקות ארוכות שבהן ישבתי על הכיסא בסלון ושתיתי מיץ חמוציות ולימונים. הכרזתי בקול שאני שותה מיץ טעים, מה שתמיד מביא אותה בריצה ובדרישות שאתן לה גם. הפעם? אפעס! כלום! היא בברוגז שם על הרצפה ליד הדלת הסגורה של השירותים. רק אחרי כמה דקות ארוכות נוספות היא פתאום באה אלי עם החולצה על הצוואר שלה, והידיים שלה מחוץ לשרוולים. היא בקשה שאכניס את הידיים שלה לשרוולים (היא ניסתה להוריד את החולצה אבל הצליחה רק בשרוולים) ואז כאילו לא קרה כלום היא דרשה את המיץ, שתתה אותו, קיבלה את הצעצוע כלבלב בשמחה, קפצה בהתלהבות כאשר נתתי לה פלחי תפוח עם קינמון בזוק, שמה את הסנדלים וציפתה שאקח אותה.. זה היה כבר נורא מאוחר. היא דרשה להיות בעגלה אז סחבתי את העגלה מהארון והתחלתי לדדות החוצה. בעלי הגיע עם הרכב מהעבודה. הוא סיפר לי שהגננת הלכה עד לבית של המעביד (שלמזלי הרב בדיוק מול הקיטנה) ושאלה בדאגה מה קורה, למה הילדה לא מגיעה? ביקשתי מבעלי שיספר לגננת בערך מה קרה. המעביד של בעלי הסכים לשחרר את בעלי כל יום בשעה 9:30 לבוא אלי הביתה לקחת את ציפי. יפה מצידו. (אבל זמנית עד שימצא סידור שמישהי אחרת מהאמהות האחרות תוכל לקחת אותה) ככה זה כאשר ההיריון כזה כבד! עכשיו אני ענקית יותר מתמיד... בהיקף 44 אינצ' ושוקלת 139 פאונד. לפני הלידות הקודמות הייתי בהיקף 42 אינצ' ושקלתי 138 בסנטימטרים זה יוצא 112 ס"מ ומשקל של 63 ק"ג לעומת: 106 ס"מ ו62 ק"ג והרגליים שלי רועדות מרוב מאמץ עם כל המשקל הזה + התחושה שהאגן יתפרק. אני אומרת לכן - כל הנשים עם העודף משקל הקבוע הן חזקות ובכושר יותר ממני, איך הן יכולות לסחוב את עצמן בחיים!
