לא יודעת מאיפה להתחיל..

באופן כללי, ההתנהלות לא ייחודית

תיארת כמעט בול את ההתנהלות של הבן של בנזוגי, גם הוא חייל שחוזר הביתה כל סופ"ש.
חי את החיים שלו, שוהה בחדרו המון, מסתובב בבית אחרי שאנחנו הולכים לישון, לא רוצה לבלות עם שאר המשפחה וצריך כמעט לעקור לו את הציפורניים לפני שהוא מוכן לספר מה התכניות שלו.

כנראה שזה ענין של גיל ואופי (החיילת שלי לא התנהגה ככה), ללא קשר אלייך. לא צריך לעשות מזה ענין. מה הבעיה בלהתעלם כמה שאפשר?
 
אני מאמינה

שלא טוב ללכת על ביצים בכלל ובטח שלא בבית שלך
את אמורה להתנהג באופן טבעי, ולא לחשוש כל הזמן פן תעליבי
זה אפילו מקבע את העניינים כמו שהם, כי אם את נזהרת המסר אליו זה שהוא צודק שהוא מסתגר / נפגע / כועס
תנסי לעשות עם עצמך עבודה - ראשית לא להתרגש יתר על המידה אם הוא בוחר לסבול / להתבודד / לרטון וכו', ושנית להתחיל להתנהג באופן טבעי ומשוחרר.
 

יולאלי

New member
תודה לכולכן על התגובות אפילו..

שהן מתחלקות בקיצוניות לשחור ולבן, חלקכן אומרות (ובצדק לדעתי) שמקור הבעיה היא לא בנער אלא באבא שלו שנותן לגיטימציה ליחס הזה.. זה מסוג החזיתות שאני יודעת איך לפתוח אבל לגמרי לא ברור לי לאן הן יגיעו...
לדוגמא, ערב אחד נזכר הבחור שצריך לתפור דרגות על המדים שלו.. ב- 22:00 בלילה ולמחרת הוא יוצא ב-06:00 לבסיס.. (תחסכו בבקשה את ההערה של תתני לו לתפור לבד כי קיבלתי אותה כבר מאמא שלי ובכנות אף אחת לא הייתה עושה את זה) ישבתי עם עיניינם טרוטות ותפרתי ואמרתי לבעלי שלא מספיק השעה המאוחרת המדים גם לא נקיים וחבל זה לא נעים לתפור ככה..זאת לא היתה תלונה כנגד הבן פשוט קיטור כזה מהסוג הרגיל שאנחנו משמיעות מול בן זוגינו.. הוא ישר הרים את קולו ושאג לבן לצאת מהחדר ומולי נבח עליו : למה אתה מביא לרינת מדים מסריחים לתפור?
בשום שלב לא אמרתי שהמדים מסריחים, וזה לגמרי הוציא אותי מגעילה וקוטרית וקילקל את כל הטוב שרציתי לעשות.. תיכננתי לגשת אליו לאחר התפירה עם המדים ולומר לו : תפרתי את הדרגות אבל דע לך שהיה לי מאוד קשה גם בגלל השעה וגם בגלל שהמדים לא נקיים..
אתן צודקות הרבה טמון בבן זוגי..
ולאלה מכן שמביאות ספורים מחזקים לכך שזו ההתנהגות של חלק מבני הנוער היום, אני אכן מקבלת ונושמת עמוק ומאתגרת את עצמי פשוט להתעלם ( למרות שלשיטוטים בלילה עם מנציז של מתבגר שלא בא לו לאכול עם כולם יש הרבה השלכות לא נעימות) ומקווה שיעבור..
תודה לכן על התמיכה.
חג שמח לכולנו.
 

chili3

New member
קצת מרגיש לי שהבן לא פחות קורבן פה

הרי לא היית רוצה שבעלך ישפיל ככה את הבן שלך
אם הוא גדל בבית שצעקו עליו ככה באופן קבוע, לא פלא שהוא לא יוצא מהחדר ומשפיל מבט שהוא יוצא !!!
 

יולאלי

New member
דווקא הרגשתי שההשפלה היתה אלי ולא אליו

הוא בכלל לא התרגש, בהה באבא שלו הסתובב וחזר לחדר. כשמישהו חסר ביטחון או רגיש לביקורת הוא ממהר להתנצל או להצטדק ולהסביר ולתרץ - הוא פשוט לא ספר את אבא שלו.. אני הכרחתי אותו ללכת ולהתנצל בפניו ולהגיד שבשום אופן לא נאמר שהבגדים מסריחים..לא יודעת אם הוא עשה את זה- הוא טען שכן..
 

חמדת35

New member
אני חושבת שעולה השאלה של חלוקת התפקידים בבית

לא ברור לי למה את צריכה לתפור לו את הדרגות. ולא - אני לא בטוחה שהוא חייב - אם אבא שלו רוצה לפנק אותו: יתכבד ויתפור לו.
בנוסף כל הטיפול שלך בילד: זה לא בחלוקה שיוויונית עם האבא. נראה שחלוקת התפקידים אצלכם בעייתית, ואמנם זו יכולה להיות בחירה מאד ברורה ומודעת שלך, אבל אני חושבת שהיא מקרינה על היחסים שלך עם הילד הזה. יוצא שכשהסכמת לשרת את בעלך הסכמת לשרת גם את הבן המתבגר שלו.

נראה לי שהבעל שלך נותן דוגמא גרועה ביותר של נימוסים ובעיקר של הליכות.
 

chili3

New member
אני לא חושבת שאת היית במקום המושפל

אלא במקום שמרגיש לא בנוח, ברמת ה'למה פידחת אותי?'
גם ששלחת אותו להתנצל, היה לך בעיקר חשוב מה הילד יחשוב עליך ולא מה הרגיש בסיטואציה.
את מאשימה אותו במה שאת מרגישה, אבל זו הבחירה שלך להרגיש ככה ולו אין שליטה על זה.
 

ornme

New member
האם יכול להיות

שהוא נבוך בנוכחותך?
למרות שאת לא בדיוק, אבל סוג של הורה,
האם יכול להיות שמבחינתו קיים מתח אחר?
נכנסת לחייו כשהיה בגיל ההתבגרות. אתם מתגוררים תחת אותו הגג. די שכיח שילד מתבגר מפתח רגשות / פנטזיות ...

סליחה אם זו בוטות מצידי, פשוט, נראה לי שזו גם אחת האפשרויות שאולי גורמות לו להתנהג באופן מוזר כל כך,
וגם לחוש אי נוחות בנוכחותך ולהימנע מקשר עין.
אם אכן זה כך - אין הרבה מה לעשות - זה ממש לא תלוי בך וסביר להניח שיעבור כאשר ימצא לעצמו זוגיות רצינית.
ובמקומך, לא הייתי משתפת את בעלך בתאוריה הזו...

לגבי בעלך - חוסר רגישות זה לא משהו שיכול לעבור סתם ככה... ונראה שזו הבעיה שלו, חוסר רגישות.
עדיף לברור את המילים היטב לפני שאת מציגה בפניו בעיה שקשורה לבן שלו, שחס וחלילה לא יצמח מזה עוד משהו כמו סיפור המדים הלא נקיים...
 

XמXלה

New member
כיוון קצת שונה...

תחושתי היא שהבחור פיתח דפוס התנהגות של "קרבן" ושומר עליו בקנאות.
בתחילת הקשר שלכם ההתנהגות שלו היתה טבעית וזה תהליך שעוברים רוב הילדים שההורים שלהם מכניסים בן/בת זוג הביתה. אבל רובם בשלב כלשהו משחררים והופכים להיות חלק מהמשפחה החדשה.
מי לא משחרר? אלו שמרוויחים מההתנהגות הזו שלהם. הרווח הוא הורה ביולוגי מגונן מתוך רגשות אשמה שבעצם מקבע את המקום שהילד נכנס אליו. אז מה הפלא שהילד לא משחרר?
ביום שהוא לא ירוויח מההתנהלות שלו בבית - הוא ישנה אותה.
 

יולאלי

New member
אני מאוד אוהבת ומעריכה את הצורה שאת חושבת

יש הרבה חוכמת חיים במה שכתבת, השאלה מה עושים עם זה ? איך משחררים מישהו מדפוס התנהגות של " קורבן" שבבירור הוא נהנה מכל היתרונות שלו, למה לו לוותר על ההתנהגות הזאת ?
אם כל פעם שהוא יוצא מהחדר עם פרצוף באדמה ומצב רוח של 9 באב מיד אני ואבא שלו וגם הקטנצ'יק מכרכרים סביבו כדי לנסות להעלות את המורל ולגרום לו לחייך.. איזו סיבה יש לו לשנות את התנהגותו ?
 

XמXלה

New member
איי רסט מיי קיס


נראה שהרווח שלו זה הקרקור של כולם מסביבו כדי להעלות לו את המצברוח. זה לא שהוא ילד דיכאוני, לדבריך מחוץ לבית יש לו חיים פעילים ותוססים. אולי אם אף אחד לא ינסה לקרקר סביבו ולהתחנן (גם ללא מילים) הוא יבין שזו בחירה שלו אם להיות חלק מהמשפחה אבל זה מצריך שיתוף פעולה מאוד רציני של האב.
צריך לקחת בחשבון שיכול להיות מצב שהוא יבחר שלא אבל נראה לי שבמצב הנוכחי הסיכוי שמשהו ישתנה הוא די קלוש
 

mother cat

New member
איפה אמו של הנער? ואולי זה קשור?

מתנצלת שאני מגיבה באיחור -בעיות מחשב כבר כמה ימים...

קראתי את כל התגובות, ואני מתחברת מאש לזה שיש בעיה עם התנהוגותו של האב, וגם שכרגע הבחור מרוויח מהתנהגותו - ולכן למה שישנה אותה?

אבל דבר אחד לא ברור לי - איפה אמא של הבחור? לא שמענו שום דבר עליה... ואני תוהה אם יש איזה אישו סביב האמא ובגלל זה הנער בעצם מתקשה להקשר אליך? סתם מעלה תהיה... נגיד שאמו נפטרה- אולי הוא מפחד שאם יאהב אותך ויקשר אליך יחווה שוב אבדן? או שהיא נטשה אותו, או משהו? יכול להיות לגמרי לא קשור, אבל זה מה שעלה לי לראש... שדווקא זה שאת מפנקת ודואגת לו (אפילו שלא כיבסת לו את המדים...
) גורם לו באופן תת מודע לראות בך אמא ולפחד להתמסר? סתם מחשבה...
 

יולאלי

New member
תודה לכל המגיבות כמה הבהרות

אני מתנצלת שלא נכנסתי קודם, כשאני לא בעבודה אני לא פנויה להתעסק במחשב ורק חזרתי מחופשת הפסח. אני מקווה שלכולן היה חופש נעים ופורה עם המשפחות..
קראתי את כל ההתכתבויות , חלקן החכימו אותי, חלקן העלו בי חיוך וחלקן העציבו אותי עד מאוד..
כמה ממהרים חלק מהמגיבים לשפוט ולקבוע אקסיומות בלתי ניתנות לערעור על סמך אפס מידע.. : רווקה מזדקנת, מתפשרת על היחסים, לא מכבסת לא בגדים וכו'..
הילד הזה שלכל דבר ועינין הוא הילד שלי, כששואלים אותי כמה ילדים יש לי אני תמיד אומרת 2 .. במקום העבודה שלי אני רשומה כאמא לשני ילדים ( כדי שהוא יהנה מההטבות הניתנות לילדי עובדים כאן ) וזה לא היה פשוט לעשות..
מה קורה עם אמא שלו זה לא ממש רלוונטי, היא חיה והיא גרה איתנו באותה עיר אפילו לא ממש רחוק, היא עשתה בחירה קשה מאוד בצעירותה וויתרה על הבן שלה לטובת משמורת מלאה של אבא שלו.. היחסים ביניהם סבירים, הוא הולך אליה מידי פעם לארוחת שבת בצהרים לא הרבה יותר מזה, יש לו אחיות חורגות גם שם..
אני מפנקת, מטפלת, מכבסת, מגהצת, מבשלת, נוסעת בשבתות להביא אוכל כשהוא נשאר שבת, קונה מתנות ובגדים ונעלים, מנקה את החדר המקלחת והשירותים, לוקחת לרופא ורופא שינים, מחזיקה לו את הראש כשהוא חוזר אחרי ליל בילוי כשהוא שיכור ומקיא את נישמתו והכל לא מתוך חובה אלא באהבה רבה ובסבלנות אין קץ.
כשהוא מגיע מהבסיס אני יכולה רק לבקש " תביא בבקשה את כל הכביסה המלוכלכת שנספיק להכין הכל ליום ראשון" לפעמים הוא מביא הכל לפעמים משחק המחשב מעניין יותר וחצי נשאר על ריצפת החדר, הוא נער בוגר אני לא מחטטת לו בדברים ולא בודקת שהוא הוציא את כל הכביסה.. וכך קורה שלפעמים במוצ"ש הוא נזכר פתאום שדווקא את המדים שהוא רוצה הוא שכח להביא לכביסה..
שלום לשלום: התחתנתי בגיל מבוגר זה נכון לא בגלל שלא הייתי בזוגיות, לא מתוך פשרה או חוסר ברירה, איבדתי ילדים בדרך לצערי וזה מאוד השפיע על מסלול חיי מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים כי אני לא בטוחה שמגיע לך איזו שהיא התייחסות אחרי המילים המאוד מזלזלות ולא מכבדות..
אני מאחלת לכל ילד, את היחס , האהבה ותשומת הלב שמקבל הנער הזה ( גם לילד שלי שבטוח יקבל פחות כי אני פחות רגישה לתגובותיו), הוא לא עושה כלום לבדו, לא מכבס, לא מבשל אפילו לא זורק את הזבל..הוא מסתגר בחדר כי זה חוסך ממנו את הצורך להשקיע ולהיות מושפע מהסביבה ובינתיים זה עובר לו חלק אז למה לא ?
אני מאוד מסכימה לכותרת של "טפשות ושחצנות" בתמימותי חשבתי שעם ניסיון החיים שלי והלב שמלא אהבה ורצון נתינה אני אצליח להתגבר על כל המכשולים, המציאות מסתבר שוב בד"כ מנצחת ..
 

mother cat

New member
למה את חושבת שמה שקרה עם אימו לא רלוונטי?

נשמע לי עכשיו עוד יותר רלוונטי. תחשבי איך מרגיש נער שאימו וויתרה עליו כשהיה קטן? ויהיו סיבותיה אשר יהיו... זה נראה לי מאד קשור והתנהגותו כלפייך לגמרי קשורה - למה שיסכים להתמסר ולאהוב עוד "אמא" כשהאמא שהיתה לו בעצם נטשה אותו?

אבל זו פסיכולוגיה בגרוש ואת יכולה בהחלט לא להסכים.
 

יולאלי

New member
בהחלט לא פסיכולוגיה גרוש ובוודאי מאוד רלוונטי

כוונתי הייתה שאולי לא "צבעוני" כפי שרמזו חלק מהמגיבות שהוא מסכן ובודד בעולם.. הבחירה לעבור לגור עם האבא היתה משותפת לשניהם ( לילד ולאימו) אני בטוחה שיש בו תחושת נטישה.. כל ילד גם אם מבקש לעזוב מצפה בסתר ליבו שההורה ילחם עליו ולא ייתן לו ללכת . אני מניחה שהשנים וניסיון החיים יוכיחו לו שהבחירה שנעשתה היתה נכונה עבורו ( לא היה לו טוב שם במשפחה החדשה שבנתה אימו בנישואיה השניים) ובעצם החלטתה "לוותר" עליו היא בעצם הצילה אותו ולכן קראתי לכך החלטה קשה.
את צודקת מן הסתם יש תחושת אי אמון , התסכול שלי נובע מכך שלא משנה כמה מבחנים עברתי מולו וכמה משימות של אהבה וחוסר שיפוטיות צלחתי בהצלחה יחסית עדיין אני מקבלת כתף קרה..
אין לי אלא לחכות כנראה שהוא יגיע לגיל שבו הוא יראה שהעולם הוא לא דו מימדי..
 

mother cat

New member
לגמרי מבינה את מה שאת אומרת

ואני חושבת שאני הייתי קצת מפסיקה.
ממשיכה להיות שם, לתת ולהעניק, אבל קצת פחות מתאמצת להוציא ממנו חיוך...

גיליתי מזמן שאם הבן של בעלי כל עוד בעלי מנסה לקרקר סביבו אנחנו מקבלים אנטי וחוסר שיתוף פעולה. ברגע שעוזבים אותו לנפשו הוא מגיע...

מקווה בשבילך שאכן הוא יתבגר ויעריך את כל מה שעשית עבורו.
 
למעלה