שחזור צולע
חברה טובה שלי, נהייתה קצת חוששת מהדיבורים שלי על טרנסג'נדריות והחלה להפתעתי לחפש על כך חומר בספרייה, לבקש, חצי בצחוק, שלא אהיה בן, ולשאול בחשש לא מוסתר אם אעבור ניתוח וכדומה כל זאת כאילו שהיא איננה מכירה אותי ואת איך שאני תופס את העולם הזה, תפיסה שאנו לרוב חולקות. שוחחנו כבר ארוכות על ג'נדר ועל טרנסג'נדריות ושתינו לא מרגישות/רואות עצמינו אשה או גבר, ושתינו לא רואות אחרים לפי פרמטרים אלו. ניסיתי להחזירה לנקודת המוצא הזאת, לעקוף את ההגדרות וספרי הרפואה כמוקשים, ולהסביר משם את מקומי. היא הייתה רק קצת פחות מבולבלת אבל עדיין אני מאד מתגאה בכך שיכולתי פתאום להסביר את תחושותיי בנושא, ואפילו ברהיטות
אינני מזדהה עם גברים יותר משאני מזדהה עם נשים. זהותי מורכבת מאוסף של דימויים שלא בהכרח מזוהים עם אחד המינים (אולי הם מזוהים יותר עם גמדי-יער או חתולים, נגיד
). כמו שבעבר, נהגתי רק מדי פעם לחשוב על עצמי כאשה (תמיד חשבתי ש"בת" זה אידיוטי), כך היום נפתחה לי האפשרות לחשוב על עצמי מדי פעם לפעם כבן. כטרניבוי. כפי שאת אינך צריכה להפסיק להכיר אותי מפני שהחלפתי בגד, כך את אינך צריכה להפסיק להכיר אותי כשאני מציג את עצמי כך או אחרת. [רגע של אירוניה עצמית
] [זהו] מאחר וכל חיי הייתי "בת", להיות "בן" מאפשר לי להיות מישהו אחר. לדבר בלשון זכר על עצמי מאפשר לי אינטימיות, שיוצר בדומה רק דיבור בשפה זרה (וכמו שציינתי - האנגלית שלי זקוקה נואשות לתירגול ואת הערבית המעטה שידעתי, שכחתי אי שם בחטיבת הביניים) בנוגע לניתוח - אמנם בא לי מדי פעם שיהיו לי זיפים או זין (חזה שטוח כבר יש לי - YAY) ואני חושב שבנים הם יותר יפים (בכל אופן, עד גיל מסויים. מעבר לו - נשים יפות יותר
(הו כן, נשים מבוגרות
)). חוץ מזה, כרגע לא נראה לי שארצה להתחייב לאיזה מין. לא נראה לי שזה רצון חזק וקבוע עד כדי שאשקיע בו את כל הדברים שמשקיעים בו.