sapironet22
New member
לא יכולה יותר..תעזרו לי בקשה=[
רגע, לפני שאת יוצאת מהשיחה - תתארי לך היית במקומי, אני מרגישה ממש אבודה. אוקיי, תראו אני אכלנית כפייתית. כן , זה סוג של הפרעת אכילה..לא ראיתי שאף פעם פתחו שיחה על זה.. תמיד פותחים על אנורקסיה, בולמיה וכו'.. אבל גם אכילת כפייתית זה סוג של הפרעת אכילה. תראו, אני באמת לא יכולה יותר. לא מסוגלת יותר. אני אוכלת בכמויות שאתן אפילו לא מדמיינות.. אני אוכלת המון, המון המון...אני אוכלת כשאני רעבה, כשאני לא רעבה.. אני לא סוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי רעבה.. אני כל הזמן אוכלת.. אני תמיד מפוצצת.. זה מעיק, זה מכביד, זה גורם להרגשה לא טובה, זה מונע ממני לעשות דברים, זה מעייף, זה מוציא לי את האנרגיות, את האנרגטיות, את המרץ, את הכוח , את הכל. ופשוט התמכרתי לאוכל. תראו, זה כבר נמשך בערך קצת יותר משנה. מאז שהתחיל המשבר הגדול אצלי.. והתחלתי להיכנס לדיכאון עמוק.. זה ממלא אצלי איזשהוא חוסר רגשי..זה מה שממלא אותי תרתי משמע. גם מבחינה נפשית. אני כל הזמן מחפשת איך לממש ולמלא את עצמי ולספק את עצמי.. ואני לאמוצאת..אז האוכל... תראו, אני כבר באמת לא יכולה יותר. אני כל היום אוכלת. ניסיתי לקנות מסטיקים .. זה לא עוזר... ממש לא.. אני פשוט מוציאה תמסטיק ממישכה לאכול ושמה מסטיק חדש... ואני כן יוצאת ומנסה להנות אבל אני לא מוצאת את עצמי, את מה שממש עושה לי טוב. יש לציין שאניבקושי עושה ספורט.. זאת אומרת, חזרתי לריקוד אבל בגדול אני לאמ תמידה ככה שזה לא באופן קבועץ.. ואולי נאי אתחיל באופן קבוע אבל בבקשה אל תטיפו לי שאני חייבת לעשות.. כי אני לא מוצאת כוחות.. תראו אני זמן החארון כן מוצאת כוחות ללכת לריקוד- זה נפלא =] ..אני ילדה דיי רזה.. מאז שהתחלתי לאכול כמו בהמה, השמנתי, ברור.. הפסיכולוגית שלי לא יודעת מה לעשות.. היא אמרה '' אז תאכלי.. מתישהוא את תפסיקי, אבל תדעי שיהיו לזה השלכות". בקיצור, התייאשה בעניין הזה. גם אני התייאשתי. אין פתרונות. אני אובדת עצות. אני פשוט נהנת מהאוכל. כל פעם שקורה איזה משהו- למקרר. כשלא קורה- מקרר.. אני כל היום שם. אני לפני שאני הולכת לקחת נגיד עוד אוכל.. אני לא עוצרת את עצמי אנילאמספיק חזקה כדי לעצור את עצמי.. לקיבה לוקח זמן לעכל את האוכל.. ומרגישים שבעים אחרי איזה 20 ד'ק אני ושבת מאז הארוחה לא? אז אני אוכלת ואוכלת ואוכלת עד שאני מתפוצצת ואני לא יכולה יותר.. אני מרגישה כאילו אני הולכת להקיא עוד שניה... מרוב פיצוץ... והיו לי גם כמה שלשולים בעקבות זה..(סליחה שהגעלתי אתכם). בקיצור, מה אני עושה? בבקשה אל תגידו לי שאתם קטונתם מהפסיכולוגית ושאין לכם איך לעזור לי. בטוח למישהו\מישהיא יש משהו להגיד.. בבקשה..בבקשה.. מה אני עושה? איך אני יוצאת מזה? אני יודעת שחלקכם בטח יגידו לי ללכת לעשות מה שאני אוהבת - אבל אני עושה .. אני רוקדת..
רגע, לפני שאת יוצאת מהשיחה - תתארי לך היית במקומי, אני מרגישה ממש אבודה. אוקיי, תראו אני אכלנית כפייתית. כן , זה סוג של הפרעת אכילה..לא ראיתי שאף פעם פתחו שיחה על זה.. תמיד פותחים על אנורקסיה, בולמיה וכו'.. אבל גם אכילת כפייתית זה סוג של הפרעת אכילה. תראו, אני באמת לא יכולה יותר. לא מסוגלת יותר. אני אוכלת בכמויות שאתן אפילו לא מדמיינות.. אני אוכלת המון, המון המון...אני אוכלת כשאני רעבה, כשאני לא רעבה.. אני לא סוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי רעבה.. אני כל הזמן אוכלת.. אני תמיד מפוצצת.. זה מעיק, זה מכביד, זה גורם להרגשה לא טובה, זה מונע ממני לעשות דברים, זה מעייף, זה מוציא לי את האנרגיות, את האנרגטיות, את המרץ, את הכוח , את הכל. ופשוט התמכרתי לאוכל. תראו, זה כבר נמשך בערך קצת יותר משנה. מאז שהתחיל המשבר הגדול אצלי.. והתחלתי להיכנס לדיכאון עמוק.. זה ממלא אצלי איזשהוא חוסר רגשי..זה מה שממלא אותי תרתי משמע. גם מבחינה נפשית. אני כל הזמן מחפשת איך לממש ולמלא את עצמי ולספק את עצמי.. ואני לאמוצאת..אז האוכל... תראו, אני כבר באמת לא יכולה יותר. אני כל היום אוכלת. ניסיתי לקנות מסטיקים .. זה לא עוזר... ממש לא.. אני פשוט מוציאה תמסטיק ממישכה לאכול ושמה מסטיק חדש... ואני כן יוצאת ומנסה להנות אבל אני לא מוצאת את עצמי, את מה שממש עושה לי טוב. יש לציין שאניבקושי עושה ספורט.. זאת אומרת, חזרתי לריקוד אבל בגדול אני לאמ תמידה ככה שזה לא באופן קבועץ.. ואולי נאי אתחיל באופן קבוע אבל בבקשה אל תטיפו לי שאני חייבת לעשות.. כי אני לא מוצאת כוחות.. תראו אני זמן החארון כן מוצאת כוחות ללכת לריקוד- זה נפלא =] ..אני ילדה דיי רזה.. מאז שהתחלתי לאכול כמו בהמה, השמנתי, ברור.. הפסיכולוגית שלי לא יודעת מה לעשות.. היא אמרה '' אז תאכלי.. מתישהוא את תפסיקי, אבל תדעי שיהיו לזה השלכות". בקיצור, התייאשה בעניין הזה. גם אני התייאשתי. אין פתרונות. אני אובדת עצות. אני פשוט נהנת מהאוכל. כל פעם שקורה איזה משהו- למקרר. כשלא קורה- מקרר.. אני כל היום שם. אני לפני שאני הולכת לקחת נגיד עוד אוכל.. אני לא עוצרת את עצמי אנילאמספיק חזקה כדי לעצור את עצמי.. לקיבה לוקח זמן לעכל את האוכל.. ומרגישים שבעים אחרי איזה 20 ד'ק אני ושבת מאז הארוחה לא? אז אני אוכלת ואוכלת ואוכלת עד שאני מתפוצצת ואני לא יכולה יותר.. אני מרגישה כאילו אני הולכת להקיא עוד שניה... מרוב פיצוץ... והיו לי גם כמה שלשולים בעקבות זה..(סליחה שהגעלתי אתכם). בקיצור, מה אני עושה? בבקשה אל תגידו לי שאתם קטונתם מהפסיכולוגית ושאין לכם איך לעזור לי. בטוח למישהו\מישהיא יש משהו להגיד.. בבקשה..בבקשה.. מה אני עושה? איך אני יוצאת מזה? אני יודעת שחלקכם בטח יגידו לי ללכת לעשות מה שאני אוהבת - אבל אני עושה .. אני רוקדת..