לא כואב לכם הראש?

[אלי.]

קיבלתי, והרי התייחסותי:

1. מכיוון שאין אנו חלוקים בעניין ה"ברוך" שבמצב הקיים - תסכים אתי שהזמן שאותו אתה רוצה להרוויח לא עוזר לנו (בלשון המעטה) ? 2. "העשייה הנוכחית" שאליה אתה מתכוון (נסיונות פיוס והעלאת מנחה) כבר הופסקה, וכרגע העשייה הנוכחית מתמקדת אך ורק בחיסול מחבלים, בבסיסי-האם שלהם או בדרכים (ברגותי). ואנחנו נשארים עם השאלה המקורית - מה עושים ? נ.ב - למקרה שלא הובנתי - השאלה אינה שאלת התרסה, אלא נסיון רציני להבין מה האלטרנטיבות הקיימות בכדי לצאת מהמצב הקיים.

 

[nightbird]

להרוויח זמן זה כן חשוב

להרוויח זמן פירושו להחזיק מעמד מול התוקפן, להכות בו בעת הצורך ולהתיש אותו, כאשר במקביל ישראל מתפתחת ומתחזקת מבחינה צבאית וכלכלית. למקרה שלא שמנו לב - זה מה שקורה כבר חמישים שנה, עם כמה תקלות פה ושם, כמו מלחמת יום הכיפורים, הסכם אוסלו והאינתיפדות. להרוויח זמן פירושו לאפשר לתהליך הדמוקרטיזציה שעובר העולם כולו להגיע גם לארצות ערב. מצבן הכלכלי-חברתי מחורבן למדי, אין להן כבר את ברה"מ לצידן, הן חלשות מבחינה צבאית והן נחשפות יותר ויותר להשפעות מהעולם. במוקדם או במאוחר השינוי יגיע גם אליהן. והכי חשוב - להרוויח זמן פירושו להישאר בחיים. עם זאת אני חושש שניאלץ לעבור עוד מלחמה לפני שיבוא השינוי האמיתי, וזה בכלל לא תלוי במה שנעשה או לא נעשה.

 

[אלי.]

זה נכון לתקופות שהיו -

כשהאויב היה חזק מאתנו, וכשהיינו טריים ומתפתחים בקצב מהיר (הן פנימית והן בהצטיידות מגורמים חיצוניים) - זה היה נכון. כיום, מי מבינינו שאינו חושב במונחים אפוקליפטיים יודע שהמצב התהפך - האויב שלנו הם הפלשתינאים, עם לוחמת הגרילה שלהם, ובמקרה זה, ההתפתחות המהירה היא שלהם (מי חשב לפני כמה חודשים שיהיה להם מפעל ליצור מרגמות ?) - והזמן פועל דווקא לרעתנו. תוסיף לזה את ההרוגים היומיומיים אצלנו, והרי לך מתכון בטוח לשחיקה. אז נכון - לערבים אין את ברה"מ - אבל כערבים "טובים", הם שכחו מיד את הגוסס, וחיש-קל התבייתו על האדון החדש. היום מצרים חמושה בטכנולוגיות מערביות די מתקדמות, כנ"ל ירדן, ועל אחת כמה וכמה אלה שעמדו לצד ארה"ב במלחמת המפרץ. אז בגדול אתה צודק - אנושות מתקדמת היא אנושות שאינה חיה על חרבה, אלא עושה לביתה. מצד שני, אני חושש שהתהליך קצת איטי, והדור(ות) שלנו לא יזכו לחזות בפלא.

 

[nightbird]

התפתחות זה לא רק נשק

אני מדבר על התפתחות כלכלית, שהיא הגב החזק של עוצמה צבאית. ראה ברה"מ - דלותה הכלכלית הפכה את צבאה, אימת אירופה במשך ארבעים שנה, למחסן נשק ענק ללא יכולת תפעול או תחזוק ואת חייליה לזומבים חסרי מוטיבציה. מצרים היא אכן איום צבאי, בעלת צבא גדול וחזק שללא ספק יופעל נגד ישראל אם יהיה להם תירוץ טוב ובטחון ביכולתם להגיע להישגים. אך כלכלתה הרעועה ויכולת הייצור הדלה שלה לא תאפשר לה להחזיק מעמד בעימות ממושך. רכבת אווירית מארה"ב היא לא תקבל במקרה כזה. הפלשתינים, במקום להפנות את האנרגיות שלהם לפיתוח כלכלי אמיתי ונבון, מבזבזים את משאביהם (אלה שנותרו להם לאחר שהבכירים הפלשתיניים גנבו את הרוב) על מפעל לייצור מרגמות. ישראל - לכל אורך הדרך, מאז ומעולם ועוד לפני קום המדינה, פיתחה במקביל את היכולת הכלכלית לצד היכולת הצבאית. השתדלה לדאוג לצדק חברתי וחוסן פנימי. הפלשתינים לעומת זאת, הם חברת עולם שלישי מפגרת ומושחתת, שטופת קנאות דתית ודיסאינפורמציה האופיינית לדיקטטורות. הם לא למדו דבר מההיסטוריה וממשיכים לנהוג כעקרב העוקץ את עצמו.