לא מאמינה באהבה!
אני זוכרת ששמעתי משפט שדי זיעזע אותי. שמעתי מישהי אומרת: עוד כשהתחתנתי ידעתי שאתגרש. אני לא חושבת שהיא מחזיקה באיזו תאורייה שאין אהבה אמיתית. במקרה שלה זה כנראה בגלל בטחון עצמי נמוך שגורם לה לא להאמין שהיא מסוגלת לבנות מערכת זוגית נורמלית. היא פשוט רגילה להכשל, אז היא לא חשבה שמקרה הזה תהיה לה פתאום הצלחה. אבל כששמעתי את זה, זה היה משפט מזעזע בעיניי. כל הקטע של חתונה, שהרבה טוענים שהוא השיא במערכת היחסים, כי יש דרך עד שרוצים ומרגישים מוכנים( בטח אף פעם לא מוכנים באמת) להתחייב לאדם אחד, מערכת היחסים עולה לדרגה הגבוהה ביותר של מחוייבות, וכבר בטקס הזה, היא לא האמינה באמת שזה יצליח. היא השקיעה בדבר שידעה שיתפרק בסוף. יש אנשים שישקיעו במשהו שיידעו שבסוף לא יצליח? הרי בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו מצפים לתוצאות. כשאנו משקיעים מאמץ ותורמים מעצמנו אנו מבקשים לקטוף את הפירות. יש גם אנשים שנהנים מהדרך, אבל כדי שהאושר יהיה מושלם, צריך להנות גם מהדרך וגם מהתוצאה. בפעם הראשונה בחיי שנתקלתי באיזה שהוא סדק בעניין הזה שקוראים לו אהבה, סדק שגרם לי פתאום להבין שזה בכלל לא דבר מובן מאליו, זה היה בצבא. עשיתי אבט"ש בתחילת השרות שלי. היה איזה איש קבע ששאל מה זו אהבה, ואז קיבל תשובות מאנשים סביבו וככה הן נשמעו: אני אוהב/ת אותו כי הוא מפנק אותי, הוא מבין אותי, תומך בי, מצחיק אותי וכו' וכו'. את מה בדיוק את/ה אוהב בה? את זה שהיא אוהבת אותך? אומרים שבנאדם שלא אוהב את עצמו לא יכול באמת לאהוב אחרים. חשבתי על זה. אם אתה לא אוהב את עצמך ומאוד ביקורתי כלפי עצמך, אתה תהיה ביקורתי ובררן כלפי אחרים גם ולא תמצא מה לאהוב בהם. כשאתה מצליח לאהוב מישהו אחר, אתה בעצם מוצא בו תכונות שאתה אוהב בעצמך. הוא כאילו המראה הטובה שלך. הוא מראה לך עד כמה אתה טוב בדברים שונים.זו בעצם מראה שמוקירה לך תודה על מי שאתה. היא מחמיאה לך ונותנת לך הרגשה טובה. קשה כך סתם לחיות בעולם שכולו מחמאות ופרגון. אז זו הדרך העקיפה לשם. אנשים מתאהבים בסטיגמות. בין המשפטים הכי חזקים ששמעתי מיימי. לפעמים אני חושבת שכ"כ הרבה פעמים אמרנו לא למישהו שאין לנו מושג מיהו והאם אין לו אכן את הכלים לגרום לנו לאושר. אי אפשר אחרי הכרות קצרה לבחון דברים כאלו, אבל עדיין צריך להחליט בדרך כלל מוקדם יותר אם אנחנו מעוניינים או לא. מה הפרמטרים שאנחנו מחפשים בכלל? ככל שמתבגרים ונכנסים למרוץ החיים, כך הכל נהיה יותר מוגדר ומתוחם. כי "אנחנו יותר יודעים מה אנו רוצים מעצמנו". עאלק. כל מה שאנחנו רוצים הוא להיות כמו כולם. אם אנחנו בנורמה, משמע שהצלחנו, ענינו על הציפיות. אחרים הם הפרמטר שלנו להצלחה בעיני עצמנו. וכולם מסתכלים אחד על השני. וכולם נראים אותו דבר. מי קבע שהצלחה נמדדת רק בתוצאותיה ושהיא לא האושר בעצם שקיים בדרך, גם אם הדרך לא מניבה תוצאות, או שאין דרך בכלל שצריך לעבור, אלא יש את עכשיו וזהו? אנשים מתאהבים בסטיגמות. חלק רוצות בעל עשיר, אוטו מפואר ועבודה מסודרת. חלק רוצים אישה חמה וביתית, שתבשל להם כמו אמא שלהם. נהג מרוצים מטורף שנמצא תמיד על הקצה, אומנית פסיכית, שוטרת, עורך דין. ועם רשימות המכולת האלו אנחנו הולכים לחפש אהבה. בסוף אפשר לתמחר את האהבה הזו. כמה היא שווה- אוטו פלוס תואר פלוס עבודה טובה פלוס מעמד פלוס בישולים פלוס חופשות פלוס עוד כמה בונוסים. אומרים שאנשים נמשכים לאנשים עם בטחון עצמי. אם אחזור שנייה למה שכתבתי קודם, שאנחנו אוהבים באחרים את מה שאנחנו אוהבים בעצמנו, הרי שאיך נצליח להתאהב במישהו חסר בטחון שיש לו תכונות דומות לשלנו? אם הוא לא בטוח בעצמו, הוא בעצם לא יכול לספק לנו את האישור ואת המראה הטובה של מה שאנחנו אוהבים בעצמנו. להיפך, הוא יכול לספק לנו את המראה הרעה שלנו בלבד. כולנו, בסופו של דבר, ייצורים חסרי בטחון שמחפשים אישורים מהסביבה לכל פועלנו. אנחנו לא רוצים את מה שאנחנו יכולים להשיג כי בגלל שהוא נגיש הוא כנראה לא שווה הרבה. אנחנו דוחים את העטיפה החיצונית, לפעמים גם אם יפה ונעימה אך מובנת מאליה, ובעצם דוחים את כל מה שהיא מסתירה מאחוריה. הבטחון שלנו נקבע על פי מס' ההצלחות שלנו, ועל פי הנתונים שהטבע חנן אותנו בהם. בנאדם מכוער (לפי קריטרויינים נורמטיביים) ינסה לפצות על כך בדברים אחרים שלו, וירגיש חוסר בטחון וצורך לפצות על כך. וכך הלאה לגבי כל דבר. הבטחון שלנו גם הוא, תלוי דבר. לעולם לא תצליח לאהוב את חסרנותייך לגמרי. תתגאה בהם ותשלים איתם במאת האחוזים. גם אדם מצליח וטוב בכל קריטריון חברתי יאבד את בטחונו אם יאבד את הצלחותיו. (מחשבות)
אני זוכרת ששמעתי משפט שדי זיעזע אותי. שמעתי מישהי אומרת: עוד כשהתחתנתי ידעתי שאתגרש. אני לא חושבת שהיא מחזיקה באיזו תאורייה שאין אהבה אמיתית. במקרה שלה זה כנראה בגלל בטחון עצמי נמוך שגורם לה לא להאמין שהיא מסוגלת לבנות מערכת זוגית נורמלית. היא פשוט רגילה להכשל, אז היא לא חשבה שמקרה הזה תהיה לה פתאום הצלחה. אבל כששמעתי את זה, זה היה משפט מזעזע בעיניי. כל הקטע של חתונה, שהרבה טוענים שהוא השיא במערכת היחסים, כי יש דרך עד שרוצים ומרגישים מוכנים( בטח אף פעם לא מוכנים באמת) להתחייב לאדם אחד, מערכת היחסים עולה לדרגה הגבוהה ביותר של מחוייבות, וכבר בטקס הזה, היא לא האמינה באמת שזה יצליח. היא השקיעה בדבר שידעה שיתפרק בסוף. יש אנשים שישקיעו במשהו שיידעו שבסוף לא יצליח? הרי בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו מצפים לתוצאות. כשאנו משקיעים מאמץ ותורמים מעצמנו אנו מבקשים לקטוף את הפירות. יש גם אנשים שנהנים מהדרך, אבל כדי שהאושר יהיה מושלם, צריך להנות גם מהדרך וגם מהתוצאה. בפעם הראשונה בחיי שנתקלתי באיזה שהוא סדק בעניין הזה שקוראים לו אהבה, סדק שגרם לי פתאום להבין שזה בכלל לא דבר מובן מאליו, זה היה בצבא. עשיתי אבט"ש בתחילת השרות שלי. היה איזה איש קבע ששאל מה זו אהבה, ואז קיבל תשובות מאנשים סביבו וככה הן נשמעו: אני אוהב/ת אותו כי הוא מפנק אותי, הוא מבין אותי, תומך בי, מצחיק אותי וכו' וכו'. את מה בדיוק את/ה אוהב בה? את זה שהיא אוהבת אותך? אומרים שבנאדם שלא אוהב את עצמו לא יכול באמת לאהוב אחרים. חשבתי על זה. אם אתה לא אוהב את עצמך ומאוד ביקורתי כלפי עצמך, אתה תהיה ביקורתי ובררן כלפי אחרים גם ולא תמצא מה לאהוב בהם. כשאתה מצליח לאהוב מישהו אחר, אתה בעצם מוצא בו תכונות שאתה אוהב בעצמך. הוא כאילו המראה הטובה שלך. הוא מראה לך עד כמה אתה טוב בדברים שונים.זו בעצם מראה שמוקירה לך תודה על מי שאתה. היא מחמיאה לך ונותנת לך הרגשה טובה. קשה כך סתם לחיות בעולם שכולו מחמאות ופרגון. אז זו הדרך העקיפה לשם. אנשים מתאהבים בסטיגמות. בין המשפטים הכי חזקים ששמעתי מיימי. לפעמים אני חושבת שכ"כ הרבה פעמים אמרנו לא למישהו שאין לנו מושג מיהו והאם אין לו אכן את הכלים לגרום לנו לאושר. אי אפשר אחרי הכרות קצרה לבחון דברים כאלו, אבל עדיין צריך להחליט בדרך כלל מוקדם יותר אם אנחנו מעוניינים או לא. מה הפרמטרים שאנחנו מחפשים בכלל? ככל שמתבגרים ונכנסים למרוץ החיים, כך הכל נהיה יותר מוגדר ומתוחם. כי "אנחנו יותר יודעים מה אנו רוצים מעצמנו". עאלק. כל מה שאנחנו רוצים הוא להיות כמו כולם. אם אנחנו בנורמה, משמע שהצלחנו, ענינו על הציפיות. אחרים הם הפרמטר שלנו להצלחה בעיני עצמנו. וכולם מסתכלים אחד על השני. וכולם נראים אותו דבר. מי קבע שהצלחה נמדדת רק בתוצאותיה ושהיא לא האושר בעצם שקיים בדרך, גם אם הדרך לא מניבה תוצאות, או שאין דרך בכלל שצריך לעבור, אלא יש את עכשיו וזהו? אנשים מתאהבים בסטיגמות. חלק רוצות בעל עשיר, אוטו מפואר ועבודה מסודרת. חלק רוצים אישה חמה וביתית, שתבשל להם כמו אמא שלהם. נהג מרוצים מטורף שנמצא תמיד על הקצה, אומנית פסיכית, שוטרת, עורך דין. ועם רשימות המכולת האלו אנחנו הולכים לחפש אהבה. בסוף אפשר לתמחר את האהבה הזו. כמה היא שווה- אוטו פלוס תואר פלוס עבודה טובה פלוס מעמד פלוס בישולים פלוס חופשות פלוס עוד כמה בונוסים. אומרים שאנשים נמשכים לאנשים עם בטחון עצמי. אם אחזור שנייה למה שכתבתי קודם, שאנחנו אוהבים באחרים את מה שאנחנו אוהבים בעצמנו, הרי שאיך נצליח להתאהב במישהו חסר בטחון שיש לו תכונות דומות לשלנו? אם הוא לא בטוח בעצמו, הוא בעצם לא יכול לספק לנו את האישור ואת המראה הטובה של מה שאנחנו אוהבים בעצמנו. להיפך, הוא יכול לספק לנו את המראה הרעה שלנו בלבד. כולנו, בסופו של דבר, ייצורים חסרי בטחון שמחפשים אישורים מהסביבה לכל פועלנו. אנחנו לא רוצים את מה שאנחנו יכולים להשיג כי בגלל שהוא נגיש הוא כנראה לא שווה הרבה. אנחנו דוחים את העטיפה החיצונית, לפעמים גם אם יפה ונעימה אך מובנת מאליה, ובעצם דוחים את כל מה שהיא מסתירה מאחוריה. הבטחון שלנו נקבע על פי מס' ההצלחות שלנו, ועל פי הנתונים שהטבע חנן אותנו בהם. בנאדם מכוער (לפי קריטרויינים נורמטיביים) ינסה לפצות על כך בדברים אחרים שלו, וירגיש חוסר בטחון וצורך לפצות על כך. וכך הלאה לגבי כל דבר. הבטחון שלנו גם הוא, תלוי דבר. לעולם לא תצליח לאהוב את חסרנותייך לגמרי. תתגאה בהם ותשלים איתם במאת האחוזים. גם אדם מצליח וטוב בכל קריטריון חברתי יאבד את בטחונו אם יאבד את הצלחותיו. (מחשבות)
